היא ג’ינג’ית, פטפטנית, חכמה ומוכשרת. אז מה הקש"ר?!

זה טור על ילדה בלי קשר. כלומר, עם קש"ר. כלומר, יש לה הפרעת קש"ר, אבל כל מי שרואה אותה שואל אותי – מה הקש"ר?!

התבלבלתם? גם אני.

אז נתחיל מהתחלה.

אני חיה, אמא לשלושה ילדים. הקטנה מכולם היא מיכלי, ילדת קש"ר מדהימה ומיוחדת, ועליה אני רוצה לספר לכם בטור הזה.

אבל מה זה קש"ר, בכלל?

כמה מילים מקצועיות: קש"ר הוא הקיצור הנפוץ להפרעת קשב וריכוז. עכשיו זה כבר נשמע קצת יותר מוכר. אז אולי קודם כל הסבר מקצועי קצר: הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירו-התפתחותית. התסמינים העיקריים שלה הם קשיים בשמירה על קשב, פעלתנות יתר, או היפראקטיביות, כמו שרובנו מכירים אותה, ואימפולסיביות. מעריכים שהשכיחות של הפרעת קשב באוכלוסייה היא בערך 7-10%.

מה שהרבה הורים לא יודעים, הוא שהפרעת קשב נראית אחרת לגמרי אצל כל ילד. למשל, אצל בנים נפוץ לראות היפראקטיביות, תנועתיות ופעילות נמרצת וחסרת מנוחה. בנות נוטות יותר להיות חולמניות, "רחפניות", שקטות ומכונסות. כמובן, יש גם מקרים הפוכים, ובסופו של דבר, לכל אחד יש קש"ר משלו.

למה ההפרעה הזו שווה טור אישי? לא מספיק מאמר מקצועי? חוץ מזה, מה הבעיה? נותנים ריטלין ודי.

אז זהו, שלא. מה שהרבה אנשים לא מבינים, הוא שהפרעת קשב נוגעת בכל תחום שקיים בעולם. היא יכולה להפריע בכל מקום – לא רק בלימודים או בעבודה, אלא גם בהתנהלות היומיומית, ביחסים בין אישיים ואפילו ביכולת של בנאדם לטפל בעצמו. וריטלין וכל דומיו – אם הם עובדים – עוזרים רק לחלקים מאד מסוימים מהמכלול הזה. עם כל השאר, ויש הרבה "שאר", צריך להתמודד לבד.

טוב, עד כאן ההקדמה. ובעצם עוד אחת קטנה: כדי לכתוב את הטור הזה אני חוזרת שנתיים אחורה, לזמן שבו הכל התחיל. אבל התהליך עדיין נמשך, הוא עדיין כאן, אנחנו עדיין בתוכו. כי ככה זה: תופעה שנשארת תמיד.

"ארבע, עוד מעט חמש-עשרה"

מיכלי שלי נולדה מושלמת. מדהימה. כל מחלקת יולדות הכירה אותה. טוב, זה רק כי היא נולדה ענקית. כמעט 5 קילו היא היתה, ועם רעמת שיער מתולתל שהיה צריך ממש לסרק אחרי כל אמבטיה.

כשהיא גדלה קצת, היא הפכה להיות הילדה הכי יפה בשכונה. עם תלתלים ג'ינג'יים שובבים ועיניים כחולות שאפשר לטבוע בהן. פעם, כשישבתי איתה בפארק, עברו לידינו שתי נשים, בת שהובילה את אמא שלה בכיסא גלגלים. הן עצרו לידי רק כדי להגיד "עשיתן לנו את היום. איזו ילדה יפהפייה!".

ומילא היופי, מתנת שמיים נפלאה שכזו. אינסוף מתנות היא קיבלה, הילדה הזו. מגיל שנתיים היא מדברת ומקשקשת בלי הפסקה. המנהיגה של כל ילדי המשפחתון. בגיל 4 אמרה לי הגננת שלה: "היא בת ארבע, עוד מעט חמש-עשרה". היא ציירה מדהים ואהבה פאזלים והתעניינה בכל נושא שבעולם. כשקרובת משפחה ציינה פעם שהיא צריכה להוסיף מים למנוע הרכב שלה, מיכלי הקטנטונת חקרה בדיוק – למה צריך מים? למה הם חסרים? מה צריך לבדוק? ואיך בדיוק מוסיפים? ואז גם נעמדה לראות את התהליך המרתק עד תומו.

אז מה הקשר עכשיו קש"ר?!

זהו, שהפרעת קש"ר לא מגיעה רק אצל ילדים לא מוצלחים. היא לא מגיעה רק אצל כאלה שמהרגע הראשון רואים שמשהו לא תקין אצלם. היא יכולה להופיע גם אצל הילדים הכי מיוחדים ומדהימים, גם אצל הילדים הכי רגילים.

ואם בגיל 4 לא היה לי ספק שהיא הילדה הכי מושלמת בעולם, ושאין שום סיכוי שיהיה לה קשה במשהו, כי הקשיים פשוט מחליקים ממנה –

בגיל 5 כבר התחלתי לחשוב אחרת.

גם לכם יש קש"ר בבית? מוזמנים להגיב.