על הניסים: איך מצליחים להודות לבורא עולם גם כשקשה?

כשהכל הולך בחיים  - קל לנו להגיד תודה. הילדים בריאים, יש שלום בית, כסף בחשבון הבנק - במצב כזה רובנו יודעים להגיד תודה להשם יתברך. אנחנו רואים את החסד במוחש, ואפילו מרגישים אותו. אך מה עושים כשקשה? כשמרגישים שאי אפשר להרים את הראש מכובד הצרות? איך אפשר ולמה בכלל להגיד תודה אם מרגישים שהכל מתפרק מסביב?

תשובה מנחמת ומרגשת אפשר למצוא בדברי רבי נחמן מברסלב על הפסוק "בצר הרחבת לי", וכך הוא כותב:

"בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי -
הַיְנוּ שֶׁגַּם אֲפִילּוּ בְּהַצָּרָה בְּעַצְמָהּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַרְחִיב לָנוּ
כִּי אִם יִסְתַּכֵּל הָאָדָם עַל חַסְדֵּי ה' יִרְאֶה
שֶׁאֲפִילּוּ בְּעֵת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵצֵר לוֹ
גַּם בְּהַצָּרָה בְּעַצְמָהּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַרְחִיב לוֹ, וּמַגְדִּיל חַסְדּוֹ עִמּוֹ
וְזֶה: "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי", הַיְנוּ אֲפִילּוּ בְּתוֹך הַצָּרָה בְּעַצְמָהּ
נָתַתָּ לִי הַרְחָבָה בְּתוֹכָהּ
מִלְּבַד מַה שֶּׁאָנוּ מְצַפִּים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יוֹשִׁיעֵנוּ בְּקָרוֹב מִכָּל הַצָּרוֹת
וְיֵיטִיב עִמָּנוּ מְאד
אַך אֲפִילּוּ גַּם בְּהַצָּרָה בְּעַצְמָהּ מַרְחִיב לָנוּ".

ובמילים שלנו: השם יתברך תמיד, אבל תמיד נותן לנו הרחבה בתוך הצרה. ברור שאנחנו צריכים להתפלל לצאת מהצרה ש"נפלה" עלינו, יחד עם זאת -  כדאי שנראה שגם בתוכה יש הרחבה, יש עזרה, יש טוב וחסד מכיוונים שונים.

אבל איך מיישמים את זה בפועל? איך מצליחים למצוא את ההרחבה בתוך הצרה? הרי לפעמים מריבוי הצרות נופלים לעצבות, וכשבן אדם עצוב, קשה לו מאוד לראות מה כן טוב סביבו ולהעריך זאת.

אז מה עושים?

בדיוק בשביל זה קיים התרגיל הבא, תרגיל מדהים שיעזור לנו לראות כמה טוב יש לנו באמת – גם כשקשה: לוקחים דף ועט, כותבים למעלה: "תודה על", ומתחילים להסתובב בבית ולרשום כל פרט שרואים או נתקלים בו. לא מחסירים כלום. לא כותבים רק את הדברים הגדולים והחשובים אלא גם את הדברים הכי קטנים.

רשימה כזאת יכולה להראות בהתחלה כדבר מצחיק אבל יש לה מטרה. עברתם ליד כיסא? תודה על הכיסא. עברתם ליד קערה עם תפוחים? תודה על התפוחים. נתקלתם בחלק של פליימוביל או לגו? תודה על הפליימוביל. הרמתם חולצה או אפילו מחק מהרצפה? תודה על החולצה, תודה על המחק! הסתכלתם על הקיר: תודה על השעון, תודה על התמונה, תודה על המדף.

לא ייאמן כמה שפע יש לנו

מה לדעתכם יקרה בתוך 10 דקות מהרגע שהתחלתם לכתוב את הרשימה?

מה שמעניין בתרגיל הזה הוא שלמרות שאנחנו כותבים בו תודה על דברים גשמיים, באופן אוטומטי אנחנו מגלים דברים רוחניים שמתווספים לרשימה "על הדרך". תודה על פמוטי השבת – תודה שאני שומרת שבת. תודה על מכנסי הילדים – תודה שיש לי ילדים. יוצא שהודיה על הגשמי מעוררת אותנו להודות על כל פרט בחיינו, ומראה לנו איך אנחנו מוקפים בשפע של טוב, שהוא ממש לא מובן מאליו - למרות הצרות.

אז קדימה, מה יש לכם להפסיד? קחו דף ועט והתחילו לרשום. את הרשימה הזאת תשמרו לפעם הבאה שבה תרגישו כבדות ועצבות, אף על פי שאתם יכולים תמיד לכתוב חדשה.

אבל איך זה עובד?

ועכשיו לחלק המעניין – אוקיי, כתבנו תודה על מיליון דברים. איך זה מושך שפע לחיים שלנו, ואיך זה גורם לנו לצאת קצת מהעצבות ו"להרים ראש"?

התרגיל הזה מתבסס על שני עקרונות חשובים:

1. מה שמתמקדים בו – גדל

כל דבר שנשקיע בו אנרגיה וניתן לו תשומת לב – יגדל. נשקיע בטוב, ניתן תשומת לב למה שיש בחיינו? משמיים יוסיפו לנו עוד ועוד טוב.

2. מה שכתוב – נוכח

אחרי שכתבנו, והמילים נמצאות מול העיניים - אי אפשר להתעלם מהן. יש הבדל בין לראות משהו (ולא תמיד לשים לב אליו באמת), לבין לכתוב עליו תודה ואז "לפתע" לגלות את הקיום שלו מחדש בחיינו ולהבין כמה בני מזל אנחנו שיש לנו אותו. זה נכון לגבי כל דבר מקטן ועד גדול.

ואיך זה קשור לחנוכה?

"יְמֵי חֲנוּכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנוּכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל' וְכוּ'
וִימֵי הוֹדָאָה זֶה בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא
כִּי זֶה עִקָּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא
לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַך וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַך
שֶׁעַל יְדֵי זֶה סְמוּכִים וּקְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַך
כִּי כָל מַה שֶּׁיּוֹדְעִין וּמַכִּירִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַך בְּיוֹתֵר
סְמוּכִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר".

חודש כסלו והימים של חנוכה בפרט מסוגלים לניסים, והכל על ידי שמודים להשם יתברך. מי שמודה להשם, אומר רבי נחמן, זוכה להיות קרוב אליו וזוכה לטעום ולהרגיש עולם הבא.

שנזכה.