מטהרה - לשמירת שבת - לחזרה בתשובה. אור קטן שמביא אור גדול

גילה (שם בדוי) מגיעה מידי חודש לביקור בעבודת הקודש שבה אני עובדת.

בביקורה האחרון, היא שיתפה אותי בהתרגשות רבה בהתקדמות המפעימה של בעלה בכל מה שקשור לתורה ולמצוות. במיוחד לאור תפילותיה הרבות במקום קדוש זה.

"את זוכרת כמה פעמים התפללתי עליו? שישמור קצת כשרות, קצת שבת. משהו... לא ביקשתי הרבה. אבל הוא חזר ואמר - מספיקה לו טהרת המשפחה, וגם זה יותר מידי בשבילו".

היא ניסתה לשדל אותו ולהסביר לו עד כמה קיום המצוות הבסיסיות חשוב לה, אך מעבר להסברים, הם לא הצליחו להתקדם צעד אחד נוסף. במיוחד היה לה קשה לראות איך תמיד אחרי סעודה בשרית הוא אכל שוקולד חלבי.

עד שיום אחד הוא שיתף אותה.

וכאן היא אמרה לי - "את חייבת להקשיב! כשאני מספרת לך - כולי צמרמורות... הוא אמר לי, 'את יודעת, גילה? היום, אחרי הארוחה הבשרית שלי, ניגשתי למגירת השוקולדים. ואז הסתכלתי על השוקולד החלבי, והוא הסתכל עלי, ואמרתי לעצמי - רגע, אם אתה מצליח לשמור על בית יהודי טהור, אז על שוקולד כזה קטן אתה לא מצליח להתגבר שיהיה בית כשר? ואז - הלא יאמן קרה, הרגשתי שה' נותן לי כוח להתגבר, והצלחתי שעה שלמה לא לאכול אותו. יום למחרת התאפקתי שעתיים לא לגעת בו. וכן הלאה'. את קולטת? בעלי שומר כעת שש שעות מבשרי לחלבי, רק בזכות מצוות אחרות שהתחלנו לשמור. 

"וזה עדיין לא הסוף. אחרי כמה ימים, הגיעה השבת הקדושה. הוא הסתכל על המכשיר הנייד שלו, והגיע למסקנה שגם הנגיעה בטלפון מגיעה בדיוק מאותו מקום. הרגיש שהוא נכנס למשחק ממכר, שהוא רוצה מאוד לנצח בו. בוא ננסה גם כאן, לא לגעת בסלולארי. נראה מי יותר חזק - אני או הוא.

"ונחשי מה? שעתיים הוא לא נגע במוקצה באותה השבת! אני לא צריכה לספר לך כמה הייתי מאושרת. ואת חושבת שהוא נעצר רק בשעתיים? בשבת לאחר מכן הוא הצליח כל ליל השבת לא לגעת במוקצה! המעניין הוא, שמרוב שעמום הוא החליט למלא את זמנו - והלך להתפלל בבית הכנסת. מיום כיפור רגלו לא דרכה שם... והנה, לאחר התפילה בבית הכנסת הוא חזר מרוגש ונלהב, התחבר לרב, ומאז החיבור לה' רק גדל ומתרחב".

את מבינה את עוצמת הדברים?

אומר את האמת, הצמרמורת לא פסחה עלי. לחשוב שכל ההתקרבות שלו בזכות מה? בזכות זה שמתחילים לשמור על אווירה של בית יהודי טהור, אוטומטית יש לנו כוח להתאפק גם בתחומים אחרים בנפש.

כשמכניסים את הקדוש ברוך הוא לבית - מאירים את כל הבית. וכשהשם נמצא בבית, השכינה שורה ומשפיעה על כל התחומים האחרים.

גם כעת, בחנוכה, התפקיד שלנו הוא להאיר. לכן מתחילים להדליק נר אחד, ומוסיפים בכל ערב עוד נר, עד שמגיעים לשמונה נרות. ללמדנו שמטרתנו להוסיף בקדושה, באור. כל התגברות, כל הוספה במצווה, כל השתדלות שלנו בתורה ובמצוות - מוסיפה עוד אור ושפע רוחני בעולם שלנו.

שנזכה להאיר את העולם באור ה'.