חלומו של בקכידס: סיפור מיוחד לחנוכה

בשנת 164 לפני הספירה, אסף אפולוניוס, המפקד העליון של אנטיוכוס אפיפנס, את מפקדיו הבכירים לתדרוך האחרון לפני היציאה לקרב.

ישבו שם גנרלים כמעט בלתי מנוצחים, בעלי עיטורי כבוד: סוסטרטס, פיליפוס, ליסיאס, ניקנור, גוריוס ודימטריוס. בקכידס נכנס האחרון.

לאחר התדרוך שהעביר אפולוניוס, קם סוסטרטס ואמר "המפקד, לקחת מדי ברצינות את המרד היהודי. נו, באמת. קטן עלינו".

"לעולם אל תזלזלו בכוחו של יהודי. הם עלולים להפתיע".

"קשה להבין אותך, המפקד. הרי מדובר בקומץ פרזיטים פנטיים, שלא החזיקו מימיהם רובי קשת", קרא פוליפוס.

"חבל להוציא גדוד ענק מול היהודונים השדופים האלה", החרה אחריו ליסיאס.

"נכון שהם מעטים ולגמרי לא מאומנים, אבל הם עם קשה עורף", השיב להם מפקדם אפולוניוס.

"אני לא מבין, איך עדיין לא הצלחנו להמיר את הדת החשוכה שלהם בעושר התרבותי שלנו?", התפלא ניקנור.

"אתה טועה. תראה כמה מתייוונים עברו אלינו מרצונם החופשי. אבל נראה שהפעם נצטרך לפעול בכוח הזרוע ובעונשים כבדים נגד המורדים", תיקן אותו גוריוס.

"אילו לא קם להם מתתיהו שהחל את המרד, היינו מסיימים מזמן את הטמעת התרבות שלנו על כל הארץ", אמר אמר דימיטריוס, כמעט בייאוש.

בקכידס ישב ושתק.

"מה אתך? אין לך מה לומר?", כעס עליו אפולוניוס.

"סליחה, המפקד. זה לא היום שלי. פשוט, אני עדיין תחת רושם החלום הנבואי שחלמתי, חלקו שמח וחלקו חלום אימים. בחלומי אני חי בתקופה אחרת לגמרי. בתקופה של עוד אלפיים שנה".

"אם כך, פתח פיך והסר את המועקה מלבך. אבל התחל עם החלק השמח", הרגיע אותו אפולוניוס בסקרנות.

"בחלומי רואה אני המון יהודים מתייוונים. לא ייאמן כמה. רציתי לחבק אותם. רציתי לשמוח איתם בניצחון הגדול שלנו, ניצחון תרבות יון. הספורט שם פורח. האולימפיאדה ממשיכה כרגיל, רק שהיהודים שידרגו ופיתחו תחרות משל עצמם, וקוראים לו 'מכביה'. לא הבנתי למה קראו לקבוצת הכדורגל שלהם 'מכבי'. שיחליטו אם הם של מתתיהו או שלנו".

"ראיתי שהם לקחו את תרבותנו הרבה יותר קדימה. הם סוגדים לתרבות הגוף והיופי יותר מאתנו. במקום תנועת הנשים ההלניסטיות - הם הפכו לנשים בודדות שקוראות לעצמן פמיניסטיות. ראיתי שהם נגד הפרדה מגדרית, מה שאנו עדיין לא העלינו בדעתנו. ראיתי שהם למדו מאתנו המון. יש תנועה נגד כפיה דתית. יש להם מתייוונים אמיתיים בכנסת, שהקימו מפלגות חילוניות בעצמם. הם הקימו מערכת משפטית חזקה נגד הדתה, נגד כל סימן של יהדות. האמת שהם יכלו להיות יועצים מדופלמים למלכנו אנטיוכוס. יש הרבה מה ללמוד מהם. הם יודעים את המלאכה טוב יותר מאתנו. יש שם מפלגות נהדרות שעושות עבודה מצוינת וגוזרת גזירות נגד היהדות. אני רק לא מבין למה הם קוראים לעצמם יהודים. יש להם צבא אמתי וחזק, אבל עם כל זה, אין להם אפשרות להתגבר על פיגועים, כי כל פעולת תגמול יוצרת נגדם חרם עולמי. הם בסיכון לעמוד לדין בבית משפט בהאג. אם מרצח פלסטיני פוגע בהם, הם אנוסים לנהוג אתו בכפפות משי. הכול תודות לרוח ההלך של המתייוונים שנקראים שם שמאלנים, ולבית המשפט הגבוה לצדק. האמת, תמיד ידעתי שיהודים הם עם חכם. אחרי החלום הזה אני משנה את דעתי.

"הייתי בהלם, שהמלחמה שהם מנהלים נגד שומרי התורה היא מלחמה שקטה ונקיה. בלי כלי נשק כלל. בלי דם, בלי שדות קטל".

"מה?! לא יכול להיות!", קמו כל המפקדים ששמעו את סיפורו בפליאה.

"כן, בדיוק מה שאתם שומעים".

"מה זאת אומרת?".

"המלחמה שם מתנהלת ברשת, באינטרנט, בסמארטפון".

"מה???".

"זה מכשיר קטן וחכם שיש לכל אחד, וכל מה שעולה בדעתך - אתה מעלה לרשת, וכך אתה שוטף את מוחם של היהודים הריקים מתוכן. הם אוכלים בלי שימת לב כל מה שמאכילים אותם. בצורה זו הם מקבלים כל תוכן בלי ביקורת, מבלי שתהיה להם אפשרות לעצור ולחשוב. למשל, כמו יהדות מתקדמת, ידע על דתות אחרות, כמו אסלאם ונצרות, שלא הספקנו להכיר. העיקר - זה מכשיר נפלא שממוטט את היהדות, בלי צורך בחרבות ובלי פילי מלחמה. אומנם מלכות יון כבר ירדה מהמפה. אבל יש אימפריות אחרות שמנהלות את אותה תרבות, רק בשם תרבות המערב. לצערי, אף אחד לא מזכיר את יון, אפילו דרך אגב".

"גרוע מאוד, מה שאוזני שומעות. שום דבר לא נשאר מהייחודיות המפוארת של תרבות יוון? מה עם הצלם שהעמדנו בהיכל? ומה עם קרן השור שעליה דאגנו לכתוב ש'לא יהיה לכם חלק באלוקי ישראל'?", שאל אפולוניוס בדאגה.

"אלו אולי היחידים שנשארו לתפארת. יש להם צלם הרבה יותר משוכלל, שנקרא 'ארגון בצלם', וקרן עוצמתית במיוחד שנקראת ה'קרן החדשה לישראל'".

לאחר שכל הגנרלים ישבו על מושבם ונאנחו אנחת רווחה, פנה אליו שוב אפולוניוס ושאל: "כעת נשאר לך לספר על החלק העצוב של החלום".

בקכידס נשם עמוק והמשיך.

ראיתי אלפי יהודים חרדים ששומרים על כל מצוות התורה. ראיתי לומדי תורה שהוגים מבוקר עד ערב בתלמוד. והם מתרבים והולכים ומתפשטים בכל מקום פנוי. הם הקימו בחוצפתם עיר ענקית שנקראת מודיעין עילית, ובסמוך, יישוב שנקרא מתתיהו. פשוט רוקדים לנו על הדם וממשיכים את המרד על תרבות יון. ולא רק, אלא מחזירים בתשובה מאות אלפים. הרבה מתייוונים התחזקו".

"אבל איך הם לא נפלו כמו כולם, ברשת שסיפרת?".

"יש המון שלא משתמשים בזה, ויש הרבה שמשתמשים בסינון מיוחד, והם בוחרים מה לראות".

"אבל איך יש כל כך הרבה חוזרים בתשובה?".

"יש ערוץ טלוויזיה ואתר מיוחד שהפכו לאימפריה עולמית. קוראים להם 'הידברות'".

"הידברות?!".

"כן. זה ארגון יהודי ששם לו למטרה להחזיר את העם היהודי לשורשיו. הם מגיעים היום כמעט לכל מקום. אפילו יוונים כמונו השתכנעו והתגיירו. בלילה גיליתי משהו נורא באתר שלהם. הם הדליקו נרות חנוכה לזכר הנס, שניצחו את היוונים. בנוסף, הם חוגגים 8 ימים לזכר פך השמן הטהור שמצאו במקדש".

הוא עצר משטף דיבורו, ולחש בקול מרוסק וחנוק: "ברגע שהם מצאו שמן טהור - הבנתי סופית שהם ניצחו אותנו בגדול. מה שדיכא אותי עד עפר, היה מה שצפיתי בו בהידברות, שם דברו על הקמת מקוואות טהרה. אתה מבין, מה שאנו עושים כרגע, וסותמים להם את המעיינות כדי לגזור עליהם שלא יוכלו לקיים טהרת המשפחה".

"אך אחד לא מצליח להוריד את העם הזה מבמת ההיסטוריה. אפילו לא יון האדירה שלנו", חרק אפולוניוס את שיניו.

"בדיוק", ענה בקכידס. "הבנתי עם הראש היווני שלי, שהנר הקטן והטהור הוא נצחי. הוא דולק כבר אלפיים שנה ולא ייכבה לעולם.

"נוצחנו, אתה מבין? נוצחנו. אין לנו תקומה", אמר בקול נכאים.

"על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות... שעשית לאבותינו בימים בזמן הזה".