טורים נשיים
חֲנֻכֵּיף – לְהוֹדוֹת וּלְהִסָּחֵף
בכל יום בחנוכה אפשר להודות על משהו אחר. הדרכה מיוחדת לכל אחד מימי החנוכה
- חוה שמילוביץ’
- פורסם כ"ה כסלו התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)
וּלְהוֹדוֹת חַסְדֵי הַשֵּׁם. וְדַע כִּי עֲבוֹדָה זוֹ הַתְּמִידִית לָהַשֵּׁם, הִיא עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה, לְהַגִּיעַ עַל יָדָהּ לִדְבֵקוּת הַשֵּׁם, וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה מִמִּנְיַן תרי"ג לְרַבֵּנוּ יוֹנָה, מֵהַכָּתוּב (בדברים ח', ב'): 'וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ בַּמִּדְבָּר...' וּכְדַאי לְכַוֵּן בְּזֶה...".
כְּדַאי לְגַיֵּס אֶת בְּנֵי הַבַּיִת וְלָשֶׁבֶת אֶל מוּל הַנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים (שֶׁבָּהֶם מְעַט מִן הָאוֹר הַגָּנוּז), וּלְהַתְחִיל בְּהוֹדָיָה.
נִתָּן לְהוֹדוֹת בכָּל יוֹם עַל נוֹשֵׂא אַחֵר. לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲמִיק כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר בִּפְרָט אֶחָד.
נר 1 – עַל הַגּוּף – חֲנֻכּוֹשֶׁר
עשי"ר = עֵינַיִם, שִׁנַּיִם, יָדַיִם, רַגְלַיִם.
לָקַחַת אֵיבָר אֶחָד כְּמוֹ יָדַיִם וּלְהוֹדוֹת רַק עָלָיו לְפָחוֹת 5 דַּקּוֹת רְצוּפוֹת.
לדֻּגְמָא: מָה הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁלִּי בַּיָּדַיִם, אֵיךְ חַיַּי הָיוּ נִרְאִים בְּלִי יָדַיִם? לִרְאוֹת שָׁם אֶת אַהֲבַת הַשֵּׁם כְּלַפַּי
שֶׁנָּתַן לִי אֶת הַיָּדַיִם (נָסוּ אֲפִלּוּ לִקְשֹׁר יָד אַחַת לִילָדִים וּלְהִסְתַּדֵּר חֲצִי שָׁעָה רַק עִם יָד אַחַת...)
אֲנִי מוֹדָה לְךָ עַל הַיָּדַיִם שֶׁנָּתַתָּ לִי, שֶׁבְּכוֹחָן אֲנִי מַחֲזִיקָה סִדּוּר וּמִתְפַּלֶּלֶת.
שֶׁעִם יָדַי, אֲנִי אֶת יְלָדַי מְחַבֶּקֶת וּמְלַטֶּפֶת.
תּוֹדָה עַל הַיָּד שֶׁבְּכוֹחָהּ אֲנִי אֹפָה וּמְבַשֶּׁלֶת. תּוֹדָה עַל הַיָּד שֶׁאִתָּהּ אֲנִי כּוֹתֶבֶת.
תּוֹדָה עַל שֶׁיֵּשׁ לִי יָד בְּרִיאָה, שֶׁאוֹתִי מְשָׁרֶתֶת בְּכָל פְּעֻלּוֹת הַיּוֹם, וּבִלְעָדֶיהָ – חַיַּי הָיוּ נִרְאִים לְגַמְרֵי אַחֶרֶת.
נר 2 – עַל הָרְכוּשׁ – חֲנֻכֶּסֶף
אֲרוֹן בְּגָדִים, סְפָרִים, בָּית, מַיִם, אֹכֶל וְכוּ'.
רְאִי כָּל רְכוּשׁ שֶׁיֵּשׁ לָךְ בְּתּוֹר מַתָּנָה שֶׁקִּבַּלְתְּ בְּאֹפֶן אִישִׁי מִבּוֹרֵא עוֹלָם.
לְדֻגְמָא: נִתְבּוֹנֵן בִּמְכוֹנַת כְּבִיסָה - כַּמָּה שָׁעוֹת הִיא חוֹסֶכֶת לָנוּ...
תּוֹדָה שֶׁבִּזְכוּת הַהַמְצָאָה שֶׁל מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה, אֲנִי לֹא צְרִיכָה לְכַבֵּס כָּל בֶּגֶד בִּשְׁתֵּי יָדַי וְהִיא חוֹסֶכֶת לִי
זְמַן וְאֵנֶרְגִּיָּה. נְנַסֶּה לִרְאוֹת מָה הַתּוֹעֶלֶת שֶׁיֵּשׁ בַּחֲפָצִים בְּבֵיתֵנוּ, וְלִרְאוֹת אֶת אַהֲבַת הַשֵּׁם אֵלֵינוּ דַּרְכָּם.
תּוֹדָה עַל כִּסְאוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי, שֶׁעֲלֵיהֶם אֲנִי יְכוֹלָה לָשֶׁבֶת.
תּוֹדָה עַל סִפְרִיַּת הַסְּפָרִים, שֶׁבִּלְעָדֶיהָ כָּל סְפָרַי הָיוּ מְבֻלְגָּנִים. נְיַר טוּאָלֵט – נָסוּ לְהַחְבִּיאוֹ לְשָׁעָה...
נר 3 – עַל אֲנָשִׁים טוֹבִים בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ – חֲנֻקֶשֶׁר / חֲנֻקְהִילָה
מֵאָז שֶׁנּוֹלַדְתּי ועַד כֹּה, מִי הָיוּ הַשְּׁלִיחִים הַטּוֹבִים שֶׁדַּרְכָּם הִרְגַּשְׁתִּי אֶת אַהֲבַת הַשֵּׁם כְּלַפַּי.
לְהִזָּכֵר בַּאֲנָשִׁים שֶׁשִּׁנּוּ לי אֶת הַחַיִּים לְטוֹבָה... (חֲבֵרָה, שְׁכֵנָה, מוֹרֶה, מַדְרִיכָה, לִפְעָמִים זֶה אָדָם שֶׁהִכַּרְנוּ לִתְקוּפָה קְצָרָה לְעִנְיָן מְסֻיָּם, שֶׁשִּׁנָּה לָנוּ מַשֶּׁהוּ בַּחַיִּים) כֻּלָּם הָיוּ רַק שְׁלִיחִים שֶׁל הַשֵּׁם יתברך לְהַבִּיעַ אֶת אַהֲבָתוֹ כְּלַפַּי – הַרְגִּישִׁי זֹאת. (חוֹבַת הַלְּבָבוֹת שַׁעַר הַבִּטָּחוֹן)
לְדֻגְמָא: לְהוֹדוֹת עַל אִמָּא. לְהִתְבּוֹנֵן עַל אִמָּא וְכָל הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּהּ עֲבוּרי, מָה הִיא עָשְׂתָה עֲבוּרי
מֵאָז שֶׁנּוֹלַדְתּי וְעַד כֹּה (גַּם חֲצִי שָׁעָה לֹא תַּסְפִּיק). תּוֹדָה עַל 9 חֳדָשִׁים,
שֶׁאִמִּי סָחֲבָה אוֹתִי בְּרַחְמָהּ וְאוֹתִי כִּלְכְּלָה...
נר 4 – עַל הַסְּבִיבָה הַטִּבְעִית הַתּוֹמֶכֶת שֶׁיֵּשׁ לי – חֲנֻכָּלָנִית חֲנֻקָרוּסלה
זִכְרִי, כָּל מָה שֶׁתִּתְבּוֹנְנִי בּוֹ – יִגְדַּל וְיִתְרַחֵב עוֹד.. לדֻּגְמָא, גַּן שַׁעֲשׁוּעִים – אֵיךְ הָיוּ נִרְאִים חַיַּי בִּלְעָדָיו,
נוֹף הַנִּשְׁקָף מֵחַלּוֹן בֵּיתי, סְבִיבָה שֶׁשּׁוֹמֶרֶת שַׁבָּת.. אֲוִירָה בִּמְקוֹם העֲבוֹדָה, סַדְנָא שֶׁהִשְׁתַּתַּפְתּי בָּהּ,
מִרְפָּאָה, מַכֹּלֶת, בֵּית כְּנֶסֶת, תַּחְבּוּרָה, מְכֹלַת אַשְׁפָּה וְעוֹד וְעוֹד...
נר 5 – עַל מִדּוֹת טוֹבוֹת וְכִשְׁרוֹנוֹת שֶׁקִּבַּלְתִּי מַתָּנָה מֵהַבּוֹרֵא – חֲנֻכִּשָׁרוֹן
כִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁלּי וְשֶׁל קְרוֹבַיי. הָעֲבוֹדָה כָּאן – מַמָּשׁ לְהַעֲרִיךְ לְפָחוֹת דָּבָר טוֹב אֶחָד בּי, בְּבַעֲלי, בְּכָל אֶחָד מֵהַיְּלָדִים, הוֹרִים, חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת. לְדֻגְמָא – כִּשְׁרוֹן אִרְגּוּן וְסֵדֶר, אֵיךְ הָיוּ נִרְאִים חַיַּי בִּלְעָדָיו, מָה הוּא תּוֹרֵם לי? כִּשְׁרוֹן הַבָּעָה בע"פ, בְּמָה זֶה מוֹעִיל לִי? כִּשְׁרוֹן צִיּוּר שֶׁלִּי אוֹ שֶׁל יַלְּדִי, מָה זֶה תּוֹרֵם לוֹ, לַמִּשְׁפָּחָה. אוֹ מִדּוֹת טוֹבוֹת וּתְכוּנוֹת מְבֹרָכוֹת, כְּמוֹ סַבְלָנוּת, שִׂמְחָה וְכוּ'.
נר 6 – עַל קֹשִׁי וּכְאֵב שֶׁחָוִיתי בֶּעָבָר, וְחוֹוָּה בְּחַיַּי – חֲנֻקוֹשִׁי
תּוֹדָה גַּם עַל מָה שֶׁנִּרְאֶה בְּעֵינַי כְּכׅשָּׁלוֹן, וְעַל כָּל מָה שֶׁהוֹלֵךְ שֶׁלֹּא כַּסֵדֶר...
אוּלַי אֶמְצָא דְּבָרִים שֶׁנִּתְקְעוּ, וּלבַסּוֹף הִתְבָּרֵר שֶׁהַתְּקִיעוּת הָיְתָה לְטוֹבָה.
נר 7 – עַל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁזָּכִיתִי לַעֲשׂוֹת – חֲנֻקוֹדֶשׁ, חֲנֻכֶּתָר
הִתְבּוֹנְנוּת מַעֲמִיקָה בְּאַחַת הַמִּצְווֹת שֶׁזָּכִיתי לְקַיֵּם, לְדוּגמא: סִפְרׅי כַּמָּה דַּקּוֹת עָמַדְתְּ מוּל הַשֵּׁם בַּתְּפִלָּה מֵאָז שֶׁנּוֹלַדְתְּ? כַּמָּה שַׁבָּתוֹת שָׁמַרְתְּ? כַּמָּה סֶנְדְּוִיצִ'ים הֵכַנְתְּ לַילָדִים (חֶסֶד)? כַּמָּה כּוֹסוֹת קָפֶה הֵכַנְתְּ לְבַעֲלֵךְ? כַּמָּה פְּעָמִים הָלַכְתְּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּחַיַּיִךְ? כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁל זְכוּת לִמּוּד תּוֹרָה עומדות לִזְכוּתְךָ?
תּוֹדָה גַּם עַל הֲבָנוֹת, הַשָּׂגוֹת, וְדַעַת שֶׁקִּבַּלְתִּי בְּחַיַּי – חֲנֻכַּדַּעַת כגון סְפָרִים מְצֻיָּנִים שֶׁקָּרָאתי אוֹ לָמַדְתּי בָּהֶם, שֶׁעָזְרוּ לי. עֵצוֹת טוֹבוֹת שֶׁקִּבַּלְתּי, שִׁעוּרִים שֶׁשָּׁמַעְתּי וְקָרָאתי. הֲבָנוֹת וְתוֹבָנוֹת שֶׁהִשַּׂגְתּי. אֵיךְ הָיוּ נִרְאִים חַיַּי בִּלְעֲדֵיהֶם? מָה הוֹסִיפוּ לי? מָה שִׁנּוּ?
נר 8 – נִסִּים וְהַשְׁגָּחוֹת פְּרָטִיּוֹת שֶׁזָּכִיתִי לִרְאוֹת בְּחַיַּי – חֲנֻכָּפוּל...
כְּדַאי לַעֲשׂוֹת זֹאת עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה. מַמָּשׁ לְהָכִין סֵפֶר "נִסִּים וְהַשְׁגָּחוֹת שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה", שֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לִכְתֹּב בּוֹ וּלְהַעֲבִירוֹ מִדּוֹר לְדוֹר... לְחַזֵּק אֶת הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים וְאוֹתָנוּ! לְחַפֵּשׂ הַרְחָבוֹת שֶׁהָיוּ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַצָּרוֹת, מִקְרִים שֶׁרָאִית אֵיךְ הַכֹּל הִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָתֵךְ. "פּוּּל" נִסִּים וְגַם "כֶּפֶל מִבְצָעִים".
נֵר שְׁמִינִי (זאת חנוכה) זֶהוּ יוֹם שֶׁל חִתּוּם הַדִּין מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָכֵן כְּדַאי מְאוֹד גַּם לְהוֹדוֹת, עַל כָּל רָצוֹן טוֹב שֶׁיֵּשׁ בּי, כָּל רָצוֹן הוּא זֶה שֶׁמֵּנִיעַ אוֹתי לִפְעֹל, הוּא מָקוֹר חַיּוּתי. טוב לְחַזֵּק רְצוֹנוֹת טוֹבִים וּלְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם!
עִקַּר הֲדִין עַל הָאָדָם, הוּא עַל רְצוֹנוֹתָיו וּתְפִלָּתוֹ!
* * *
מֻבְטָח לְכָל מִי שֶׁתַּעֲשֶׂה עֲבוֹדָה זוֹ, לְקַבֵּל כּוֹחַ לְהוֹדוֹת לְהָשֵׁם בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וּבְכָךְ לְהִתְחַבֵּר לְאוֹר שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁשָּׁם רַק נוֹדֶה ונוֹדֶה (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת).
אַחֲרֵי הַהוֹדָיָה, נַעֲשָׂה "עוֹדָיה"... אַחֲרֵי הַהוֹדָיָה מִתְרַחֵב הַלֵּב, וְכַמּוּבָן בּחֲנֻכָּה יֵשׁ לְבַקֵּשׁ עוֹד לְלֹא גְּבוּל.
מֻתָּר גַּם לְבַקֵּשׁ נִסִּים אֲמִתִּיִּים בְּכָל תְּחוּם שֶׁהוּא. אַל תַּפְסִיקוּ לְבַקֵּשׁ עוֹד וָעוֹד...
וּבִפְרָט עַל הַתּוֹרָה!עַל הַתְּפִלָּה!עַל הַחִנּוּךְ!עַל אֱמוּנָה! וְעַל בִּטָּחוֹן בָהּ'!
כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת זֶה, הוּא מְסֻדָּר לְכָל הַחַיִּים!
שִׁעוּרה שֶׁל הָרַבָּנִית חַוָּה שְׁמִילוֹבִיץ מסוכם ע"י ורדית בנימין.