"אנחנו צריכים להיות בני אדם": הניסוי החברתי שמרגש את הרשת

אפרו-אמריקנית כבת 60 מרגשת את הרשת: בחור בשם זקרי נכנס לבית קפה מקומי בארצות הברית, פנה למוכרת ושאל האם יוכל לקבל 'חתיכה של לחם' - בגלל ששכח את הארנק בבית. 

בתגובה לזה, שאלה אותו המוכרת האם הוא רק רוצה משהו לאכול "או שאתה רוצה גם כוס קפה?".

"אני אשלם לך את זה", היא מקדימה ואומרת, רגע לפני שהוא שואל אותה בהפתעה: "האם את בטוחה?". 

"כן", היא משיבה בוודאות, ומחייכת בנעימות. 

"למה את עושה את זה?", הוא שואל והמוכרת לא מתבלבלת: "אנחנו בני אדם ואנחנו צריכים להיות נחמדים זה לזה. אף פעם אי אפשר לדעת מתי אראה אותך, אולי בדרך, ואתה תהיה הצד שעוזר לי". 

בשלב זה, הקפה והסנדוויץ' שלו כבר מוכנים, והמוכרת הנחמדה מושיטה לזקרי את ה'שלל'. בנקודה זו הוא שואל אותה שוב: "את בטוחה?".

"כן, אני אשלם את זה בשבילך", היא אומרת שוב. "אל תדאג לגבי זה. אני מאוד בטוחה. אם לא הייתי בטוחה, לא הייתי עושה את זה. אנחנו צריכים להיות אדיבים זה לזה".

"תודה רבה. אני זקרי דרך אגב", אומר זקרי, תוך שהמוכרת מושיטה לו את הדברים. הוא לוקח אותם, והיא אומרת לו: "תודה. כיף להכיר אותך זקרי..."

לפני שהוא נפרד ממנה, אומרת המוכרת: "אתה תעשה משהו נחמד למישהו אחר - כל יום.  תעביר את זה הלאה זה נקרא", היא מסבירה, ואז 'שולף' זקרי את הארנב מהכובע. 

"אני יכול לעשות את זה עכשיו? למעשה, יש לי כאן את הארנק שלי", הוא מפיל את הפצצה, בעוד שהמוכרת ההמומה - מחייכת בחוסר אמון. "יש לי פה 1000 דולר".

"הו, אלוקים", היא מגיבה, כמעט לא מאמינה שזה קורה לה. "הבחור הזה הוא משהו אחר..."

"זה בשבילך", הוא מושיט לה את חבילת השטרות, כשהיא מסרבת בתוקף לקחת: "לא, לא, לא, לא", היא אומרת לו. 

"אני משלם את זה בחזרה אלייך", הוא אומר לה, תוך שהיא כמעט בוכה מאושר. "מה? האם אתה נורמאלי?".

בסוף הסרטון זקרי מבקש ממנה שתיתן מסר כלשהו לעולם, והיא אומרת בתגובה:

"אנחנו חונכנו להיות אדיבים. לא להיות שונאים. אמא שלי תמיד אמרה 'יש לנו דם אחד, ואין דם שחור ודם לבן'", היא מסכמת.