פרשת מקץ: איך יודעים שיוסף ביקש מהמצרים לקיים ברית מילה?

פרשת מקץ נקראת ברוב השנים בשבת חנוכה, ורבו הפירושים בביאור הקשר הפנימי בין תוכן הפרשה למהות ימי החנוכה.

המפרשים מגלים לנו גם רמזים רבים מתוך הפרשה על נס החנוכה.

בעל ספר "מגלה עמוקות" כותב (בפרשתנו), שהמילה "יוסף" – הדמות העיקרית של הפרשה, והמילים "מלך יון" הן באותה גימטריא (156), רמז לכך ש"גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" (קהלת ז', י"ד). מלך יוון ניסה להשכיח מעם ישראל את המציאות הרוחנית בעולם, וזאת בניגוד גמור ליוסף הצדיק, שפרסם את שמו של הקדוש ברוך הוא גם במקום הטמא ביותר – במצרים.

על יוסף כותבת התורה את התואר "בֶן זְקֻנִים" (בראשית ל"ז, ג'). המילה "זְקֻנִים" מורכבת משתי מילים – ז' קנים, שבעה קנים, כנגד שבעה קני מנורת המקדש.

מלכות יוון פעלה כדי להשכיח את התורה מעם ישראל, והיא אסרה בעיקר על מצוות שבת, ברית מילה וקידוש החודש. ה"בן איש חי" (בפתיחה להלכות חנוכה) כותב, שתיקנו את חנוכה שמונה ימים כנגד שלושת הגזירות שגזרו: שמונה ימים כנגד שמונת ימי מילה, אשר תמיד כוללים בתוכם גם שבת וגם ראש חודש (טבת) - "כדי שיזדמן באלו הימים שבת וגם ראש חודש".

ה"עוללות אפרים" (חלק שני עמוד מ"ג) מביא רמז לשלושת המצוות הללו. יוסף מייעץ לפרעה "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע". "חמש" ראשי תיבות – חודש, מילה שבת – המצוות אותן אסרו היוונים לקיים, "זכות שלוש אלה שהיה בידם במצרים, היה שמור להם לפדיון להיגאל בזכותם בסוד אמרו 'וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם' (שמות י"ג, י"ח), שבזכות שלוש אלה שסימנם חמש עלו בני ישראל כאמור", ועיין שם בהרחבה.

נעמיק בעניין.

הקדוש ברוך הוא גזר על המצרים שבע שנים של רעב. בדרך כלל, רעב בא לעולם כתוצאה מהתנהגות מוסרית לא ראויה, וכפי שאנו אומרים מידי יום בקריאת שמע: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף השם בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ...". יוסף מבין, שכדי שהמצרים ינצלו מחרפת הרעב שנגזרה עליהם, הם צריכים להשיל מעליהם לפחות מעט מקליפת הטומאה שמקיפה אותם. לשם כך, ציווה יוסף על המצרים לקיים את מצוות ברית מילה (אגב, המצרים היו עבדים של יוסף, וכפי שהפרשה כותבת בפרק מ"ז, ולפי ההלכה, עבד כנעני חייב במילה. לא נכנס כאן לדיון ההלכתי).

מהיכן אנו יודעים שיוסף ביקש מהמצרים לקיים ברית מילה?

הפסוק כותב: "וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם, לְכוּ אֶל יוֹסֵף, אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ" (בראשית מ"א, נ"ה). מדוע המצרים רעבו, הרי יוסף ציווה עליהם לאסוף בר בשנות השבע? רש"י עונה בשם המדרש: "ותרעב כל ארץ מצרים - שהרקיבה תבואתם שאצרו, חוץ משל יוסף". התבואה שהמצרים אספו הרקיבה. רש"י ממשיך: "אשר יאמר לכם תעשו - לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו. וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם למה לא צברתם בר והלא הכריז לכם ששני הרעב באים? אמרו לו, אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם - אם כן, כל אשר יאמר לכם תעשו. הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות" (עיין במדרש רבה צ', ו', "מזרחי" על התורה. כדאי לעיין ב"כלי יקר" המסביר את הקשר בין ברית מילה לשמירה על התבואה).

יוסף הצדיק ביקש מהמצרים לעשות ברית מילה – ההיפך מהיוונים שאסרו על היהודים לקיים ברית מילה.

נעמיק בזה יותר: המדרש (שמות רבה כ"ה, ה') על הפסוק "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" כותב: "בשעה שקרא הקדוש ברוך הוא לאברהם, ענה לו: "הנני" – "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (בראשית כ"ב, א')... אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, באותו לשון אני משלם שכר לבניך, שנאמר הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (שמות ט"ז, ד').

אברהם אמר לקדוש ברוך הוא "הנני"! אני כאן לכל בקשה, לכל ניסיון, אפילו ניסיון קשה כמו עקידת יצחק. אני אעשה הכל בלי לשאול שום שאלה, שהרי אני יודע שאני בידיים הטובות שלך. אמר לו בורא עולם – במידה כנגד מידה, אני יגיד "הנני" לבניך, והם יקבלו אוכל ולחם באופן ניסי מן השמים. אם אתה אומר לי "הנני" ואתה מזמן את עצמך לכל קריאה, גם אני "אזמן" את עצמי לבניך בכל מצב, ואפילו אעשה עבורם ניסים.

יוסף ידע, שהתנאי לקבלת "לחם מן השמים" ושהתבואה לא תרקיב, הוא לומר "הנני" לבורא עולם. דרושה הקרבה של המצרים למען כבוד השם יתברך, ולכן הוא ביקש מהם לעשות ברית מילה.

את זה היוונים לא הבינו. היוונים לא הבינו מדוע עם ישראל מקיים מצוות שהשכל האנושי לא מבין אותם, ובזה הם נלחמו.

לאור האמור, ישנו הסבר יפהפה על משמעות השם "חנוכה" (שמעתי בשם רבי מרדכי גיפטר).

אברהם אבינו קיבל ציווי: "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית ט"ו, ה'). כשאברהם שומע את הציווי הזה, הוא פשוט מתחיל לספור את הכוכבים, למרות שמן הסתם אברהם עצמו הבין שאין אפשרות לספור את הכוכבים, שהרי זו משימה על-אנושית, אולם הקדוש ברוך הוא מצווה לספור – אז אברהם יוצא וסופר. כשאלוקים רואה את מה שאברהם עושה, הוא אומר לו: "כה יהיה זרעך". כלומר, גם זרעך - בני ישראל – יקיימו מצוות גם אם הן אינן מובנות להם, והם יקיימו את רצוני רק בגלל שציוויתי אותם. התכונה הזו קיימת לא רק ביחס למצוות התורה אלא לכל פעולה למען כבוד השם. כשהשם מצווה – אנחנו עושים, ואם אי אפשר להשלים את המלאכה – השם יעשה נס והמלאכה תושלם, אבל אנחנו חייבים להתחיל.

החשמונאים יצאו למלחמה חסרת כל סיכוי נגד האימפריה היוונית, מעטים נגד רבים, חלשים נגד גיבורים, מה הטעם? יש להם סיכוי לנצח? התשובה – "כה יהיה זרעך". כשצריכים לעשות משהו למען השם יתברך, למען האמת הצרופה, עושים. איך זה יגמר? הקדוש ברוך הוא יחליט. הנה, בסוף המעטים והחלשים ניצחו את הרבים והגיבורים. האור הקטן גבר על החושך הגדול.

כך גם לגבי פך השמן הטהור שהחשמונאים מצאו. בשביל מה הם הדליקו אותו? מה העניין להדליק ליום אחד, בידיעה שלמחר אין עוד שמן? הרי הכל טמא מסביב, למה שהם לא יחכו עד שכל המקדש יהיה טהור ועבודת המקדש תחזור לקדמותה? התשובה – "כה יהיה זרעך", כרגע מוטלת עלינו מצווה, אנחנו מתחילים אותה ונראה איך היא תיגמר, והנה – נעשה נס והשמן הספיק לשמונה ימים.

זו משמעות השם "חנוכה", "כה יהיה זרעך".