האם יוסף הוא יששכר או זבולון?

בפרשתנו מתחילה התגשמות חלום יוסף המבשר את עתידו כמלך. הביטוי העיקרי לכך הוא בהיותו 'המשביר' - הוה אומר היותו משפיע הפרנסה, (אולי היינו אומרים שר האוצר – אולם קשה להתבטא בתואר הזה שבתקופה האחרונה נראה כ'צר האוצר' בעוד תפקידו של יוסף מתבטא בעיקר בהשפעת פרנסה וחסד לאומה ולכל העולם – אם כי בהחלט היא היתה כרוכה בתחילה בכלכלה מחושבת ומאוזנת). אגב, יוסף לא חייב את המון העם להפקיד את תבואתם בידי הממשלה, כל אחד היה רשאי לאגור לעצמו, אלא שהתבואה שלהם הרקיבה.

ובכן כאן, וגם לאחר מכן, באה המלכות לידי ביטוי בהשפעת פרנסה, ומתאים באמת לתואר שהיה מקובל ככינוי למנהיגי הציבור - 'פרנס הקהל' היה בדורות קודמים - תואר של מנהיגי הקהל וזה מבטא את המרכזיות של הדאגה לפרנסת העם בתפקידו של איש ציבור (פרנס משורש 'פרנסה').

יוסף הוא יששכר או זבולון?

מעניין שבתפקידו זה יוסף משמש לעם ישראל כ'זבולון', והוא היה מקור המשפיע פרנסה ללומדי התורה, כך יוסף פרנס את יעקב עמוד התורה ואת כל הנלוים אליו, בעוד שבעצם לכאורה יוסף הוא מעמודי התווך של התורה בעם ישראל – עליו נאמר 'בן זקונים' שבתרגום אונקלוס שהובא גם ברש"י מובנו 'בר חכים' ויחד עם זאת הוא 'המשביר'. הוא אומר יששכר וזבולון גם יחד!

אולי ניתן להסביר זאת בכך שתחת המטריה של מלכות מתכנסים ונכללים התפקידים הללו ביחד. אינו דומה התפקיד של אחד השבטים שהוא חלק אחד משתים עשרה במערכת, לבין תפקיד מי שמתעטר בכתר מלכות שכוללת בתוכה את הכל ובמיוחד גם את השפעת הפרנסה.

כך הם דברי הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ב הלכה ו') אודות התנהלותו של המלך והקבלתו לרועה. '...ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם... אין לנו גדול ממשה רבינו והוא אומר ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם, ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק, רועה קראו הכתוב, לרעות ביעקב עמו, ודרכו של רועה מפורש בקבלה כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא וגו'.

ומאידך בפרק ג הלכה ו' כותב הרמב"ם על הקשר המיוחד של המלך לתורה: '...על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו, שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו' – וזו הסיבה שהספר התורה מלווה את המלך לכל מקום בכל עת ממש כמו מזוודת ה'פוטבול' של נשיא ארה"ב.

נמצא שהמלך דבק בעמוד התורה יחד עם עמוד גמילות חסדים והטבה (אמנם הוא דבק גם במידת הדין וכמו שכתב עוד הרמב"ם שמעמידים מלך כדי לעשות 'משפט ומלחמות')

גם בדורנו ובתקופתנו מצוי מאד שתלמידי חכמים – האמורים לייצג את ה'יששכר', נמצאים בו זמנית גם בתפקיד 'זבולון' לאו דוקא מפני עושרם, אלא אדרבה על אף דחקם – וזאת מפאת ההכרה העמוקה שלהם בזכות של החזקת תורה. הציבור התורני שחי בצניעות והסתפקות משכיל להיות בעצמו חלק ממעגל הקיום בחינת 'איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק'.

כתר כהונה ו'מלך מן הכהנים'

מעניין שגם כתר כהונה חובק את שתי המעלות תורה והשפעה ביחד, מצד אחד נאמר על הכהנים 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל' ונאמר 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו' ומאידך כפי שנאמר בזוהר 'הכהנים הם מצד החסד'. וכמובן בנוסף למעלת ה'עבודה' (שגם על ידה בא שפע פרנסה לעולם) - נמצא הם אוחזים בשלושת עמודי עולם תורה עבודה וגמילות חסדים.

ואגב מילה בעניין חנוכה. על אף הדמיון בין תכונות ותפקידי הכהונה לתפקידי המלכות ישנה אזהרה ש'לא יסור שבט מיהודה' ואין ממנים מלך אלא מבית דוד, ולדעת הרמב"ן בפרשת ויחי נענשו החשמונאים על כך שלקחו את המלוכה מבית דוד. כנראה הוראה זו היא מעין 'הפרדת רשויות' על אף ההתאמה הבסיסית שישנה ביניהם.

מסיבה זו – לאור אילוצים שהיו בזמן המלחמה עם היונים – לקחו הכהנים את המלוכה, כמו שכתב הרמב"ם 'העמידו מלך מן הכהנים' וכפי שמשמע בגמרא 'כשגברה מלכות בית חשמונאי'. החזית נגד היונים היתה בעיקר בתחום של השלטת הקדושה מול החילוניות והחולין של תרבות יון, לכן באותה עת היו אלו נציגי הקדושה העומדים בקו החזית ושימשו כמלכות מנוגדת למלכות יון, (הביקורת על כך כפי שהוזכרה ברמב"ן פרשת ויחי מתייחסת כנראה לכך שהם המשיכו את מלכותם גם אחרי סיום המלחמה ובדורות הבאים כאשר כבר היתה אלטרנטיבה...).