הרב שביקר ביותר מ-100 מדינות: "כך פעלתי בשיתוף פעולה יחד עם שייח' מוסלמי שונא ישראל"

כאשר שואלים את הרב יוסף גרמון איפה בדיוק הוא מתגורר, התשובה היא בדרך כלל "רשמית באשדוד, אבל בדיוק חזרתי בחמישי האחרון ארצה, ואני טס שוב בשבוע הבא". כבר כמה שנים שהוא מסתובב ברחבי העולם, ומגיע לקהילות יהודיות קטנות ומרוחקות. באותן קהילות, המפוזרות על פני 38 מדינות ברחבי אסיה, אפריקה ודרום אמריקה, תושבי המקום לא פעם רחוקים מיהדות. בכל זאת, כאשר הוא מגיע, מגלה הרב כי קיים צימאון רב לחיבור למקורות. “המטרה היא לסייע להם במגוון תחומים, תוך תמיכה של משרד התפוצות ומוסדות 'עמיאל'", הוא מסביר. “מה שמרגש אותי במיוחד בעבודה הזו, הוא החיבור הקיים באופן טבעי בין יהודים בכל מקום שהם, למרות הקילומטרים הרבים המפרידים בינינו. גם מי שמדבר בשפה שונה, עדיין שמח בבואנו ומרגיש מחובר למקורות היהודיים. כאן בארץ מרגישים לפעמים עוינות בין קבוצות שונות, ודווקא החיבור המיוחד הזה לקהילות הנמצאות במקומות הנידחים ביותר על פני תבל, מראה איך כולנו עם אחד".

כנסיה של יהודים

על מסעותיו ברחבי העולם, יכול הרב לספר במשך שעות ארוכות. “היה, למשל, מקום בארגנטינה שהגעתי אליו, בו הגישו לי יהודי המקום ארוחה המורכבת מבשר וחלב”, הוא נזכר. "אלה היו היהודים היותר דתיים בקהילה, אך רמת הידע שלהם ביהדות היתה כל כך נמוכה, שהם פשוט לא הכירו את האיסור הזה. כאשר הסברתי להם על כך, הם כמובן התנצלו, וביקשו להכשיר את המטבח השייך לקהילה. כמה מהם אף החליטו ללכת צעד נוסף קדימה להכשיר את המטבחים בבתיהם. בהמשך, הצטרפו עוד משפחות למהלך, ואחרים, שהיו רחוקים מהקהילה עד לאותו יום, התקרבו אליה. כל זה בזכות האוכל שהוגש בתום לב לצלחתי", הוא מציין בהתפעלות.

במקומות אחרים בעולם, מתגלים סיפורי היסטוריה מפעימים. “כאשר הגעתי לעיר אנטיגואה בגואטמלה סיפרו לי כי במקום עומדת כנסיה שנוהגים בה מנהג לא רגיל", מתאר הרב. "כאשר הכמרים נכנסים אליה, הם שמים את היד שלהם על המשקוף ואומרים טקסט מסוים, שהם עצמם לא מבינים. מסתבר שהמילים הנאמרות שם הן 'שקץ תשקצנו תעב תתעבנו כי חרם הוא'". 

איך אפשר להסביר את זה?
"אם נחזור אחורה בשנים, האינקוויזיציה הגיעה גם לאמריקה הלטינית, ויהודים שהיגרו אליה, היו חייבים להסתיר את יהדותם. הם אפילו היו שותפים בבניית אותה כנסיה, אך הקפידו לומר את הפסוק הזה, כדי לא לשכוח לאן הם שייכים באמת". 

אך בזאת לא נגמר הסיפור. "זמן מה לאחר ביקורי בעיר, סיפרתי על כך בתוכנית רדיו מקומית. לאחר השידור, התקשר אליי אדם, נרגש כולו, וביקש לפגוש אותי. פגשתי אותו במסיבת חנוכה מקומית, ושם הוא סיפר לי כי הינו נצר למשפחה שבנתה את הכנסיה. אותו אדם הראה לי מחברת שהיתה שייכת לסבתו, בה נכתב כי בכל יום שישי עליהם להכין חלה מיוחדת, שיש בתוכה עוף. את המסורת הזו קיבלה הסבתא מדורות קודמים, אשר הסתירו את יהדותם. בדרך הזו הם הצליחו לאכול סעודת שבת חגיגית מספיק, כולה בתוך כיכר הלחם, בלי לעורר את תשומת ליבם של שכניהם הנוצרים".

ירושלים של גואטמלה

על אף גילו הצעיר - 34 בלבד, הקשר עם יהודי העולם החל אצל הרב גרמון עוד קודם. “בצעירותי למדתי בישיבת 'תורה אור' במקסיקו, ושם קיבלתי את תפקידי הראשון כרב. בהמשך עברתי לקולומביה, ומשם לגואטמלה – בה כיהנתי כרב הראשי של המדינה במשך 4 שנים". במהלך מגוריו בגואטמלה, הקים הרב את "הקואליציה ההומניטרית", המאגדת אנשים ממדינות ודתות שונות, לפעילות הומניטרית משותפת. "בין השאר, אנחנו פועלים לחלוקת מזון ותרופות לילדים הסובלים מתת-תזונה, הקמת מוסדות חינוך לילדים חסרי בית, בניית בתים למחוסרי דיור ועוד", הוא אומר. "גם בישראל פועלת הקואליציה, ומסייעת במימון חתונות ליתומים, בשיתוף ארגוני חסד מקומיים. בכל העולם, הפעילות כולה היא ללא כסף מזומן, ונעשית תוך כדי חיבור בין ארגונים אזוריים לבני המקום".

אחד הפרויקטים הגדולים בהם עסקה הקואליציה, היה בניית שכונת 'ירושלים' בגואטמלה. "לאחר התפרצות הר הגעש פאגו במקום, ראינו את אלפי המשפחות האומללות שאיבדו את בתיהן, והחלטנו להתחיל במה שרק אפשר. מצאנו שטח חקלאי גדול ובעזרת ראש העיר הפכנו אותו למקום יישוב. עליו התחלנו לבנות את הבית הראשון במקום, בלי לדעת איך נוכל לממן את בנייתו או בניה של בתים נוספים. חודש אחר כך נכנס לבית הזה אדם שאיבד חלק ממשפחתו והיה כולו מלא כוויות. המאורע המרגש התפרסם בכל אמצעי התקשורת, וכך הצטרפו ארגונים שונים מרחבי העולם לסייע בפרויקט. גם מדינת ישראל תרמה בניית 45 בתים, ואשת ראש הממשלה הגיעה למקום כדי לחנוך אותם בטקס מרגש. כך הגענו בסוף לכדי בנייה של 1039 בתים, בית ספר, מרפאה, מתחם ספורט, תחנת משטרה וגן שעשועים לילדים. זאת בנוסף לסיוע כלכלי לתושבים".

מאיפה באה ההחלטה לעזור לבני עמים שונים?

"במדינות אלה יהודי המקום נמצאים במצב כלכלי מצוין. לעומתם, אפשר לראות ילדים ברחובות רעבים ללחם כפשוטו. העניות זועקת מכל מקום, מה שמעורר לפעול מטבע הדברים. זה גם ודאי חלק ממה שה' דורש מאיתנו - להיטיב עם כל העולם, ומתוך חיבור עמוק לדרך התורה, לרומם אותו למקום טוב יותר. בנוסף, ראיתי איך הפעילות שלנו מסייעת נגד שנאת יהודים, ואיך גם מי שפחות חיבב אותנו, התחיל לראות את המציאות באור אחר. כך למשל, היה עם נשיא מדינת אל-סלבדור. מדובר באדם ממוצא פלסטיני, בן לאב שונא ישראל. הוא כתב לנו כי בזכותנו לא חסרות תרופות לאנשים במדינתו, וכי הוא אסיר תודה על כל מה שאנחנו עושים עבורו".

השפעתה של הפעילות הגיע גם עד לשייח' המוסלמי בגואטמלה. "הגעתי לדבר באחת האוניברסיטאות במקום, והוא נכח במקום. כאשר שמע השייח' שאני לא גר בישראל, אמר 'חבל שלא הבאת את כל החברים שלך לכאן, כך הייתם משאירים את פלסטין נקיה'. התעניינתי מהיכן הוא מגיע, ותשובתו היתה - ממצרים. במקום להיכנס איתו לויכוח אשר לא יניב דבר, אמרתי לו אז - 'כמה טוב ששנינו באנו להשפיע פה, מה דעתך לצאת לפרויקט חסד משותף?' לתגובה כזו הוא לא ציפה, והתחיל למלמל שזה לא בדיוק מסתדר, אבל אני לא ויתרתי, ולבסוף הצלחתי לרתום אותו לעניין. פרויקט החסד הזה הוביל כמה נוספים אחריו, ועבודת הצוות המשותפת שלנו הובילה לחיבור שהוא לא דמיין כמותו".

גם כאן, לא הסתיים הסיפור. "כאשר נשיא גואטמלה החליט להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, ולהעביר אליה את השגרירות, השגנו 49 חתימות מאנשי הקונגרס שתמכו במהלך", מתאר הרב. "רק יו"ר הפרלמנט לא הסכים לחתום. ניסיתי לדבר איתו על כך, עירבתי אנשים נוספים בדבר, עד שהבנתי שהוא חושש מהצתת הקונפליקט היהודי-ערבי במדינה. הוא אמר לי 'יש אצלנו 8,000 מוסלמים ו-800 יהודים, המהלך הזה ייצור בלאגן'. היה עליי להרגיע אותו מחשש זה, ולכן התקשרתי לידידי השייח', וביקשתי ממנו שלא יצא בהכרזה פומבית נגד המהלך. רק אחרי ששמע זאת יו"ר הפרלמנט, הוא הסכים להביע את תמיכתו, וגואטמלה הכריזה על הכרתה בירושלים כבירת ישראל. בעצם, במקום לפתור את הסכסוך היהודי-ערבי מול השייח', מצאתי מטרה גדולה משותפת לשנינו ודרכה התחברתי אליו. העובדה כי שנינו פעלנו כדי לסייע לתושבי גואטמלה, פתרה גם קשיים שצצו מאוחר יותר".

את אותה רוח מביא הרב גם במסעותיו ברחבי העולם. "באחת מנסיעותי, הגעתי לאוניברסיטה בקולומביה, ואחד הסטודנטים במקום הטיח בפניי שאנחנו הורגים ילדים פלסטינים. במקום לדבר איתו על מה שקורה בישראל, שאלתי אותו, 'ומה אתה עושה פה עבור ילדי המקום?' מול העשיה הברוכה שלנו שם, איבדה השאלה שלו באופן טבעי ממשקלה. בצאתי מההרצאה, פנתה אליי אישה ואמרה לי: 'אני שומעת מידי פעם דיבורים בעד ונגד ישראל ולא בדיוק מבינה מה קורה שם, אבל הגיע הזמן להפסיק להתעסק בהם, ולפעול עבור מה שקורה אצלנו'. שם שוב ראיתי איך כאשר פועלים טוב עבור מטרה גדולה יותר, החושך נסוג בכל מקרה". 

גנבים טובים באמצע הדרך

את החוויות הרבות אותן צבר במהלך שנות עבודתו ברחבי העולם, לא יכולה היה הרב גרמון לשמור לעצמו. "בכל מקום בו הייתי, כתבתי את הסיפורים, תוך חיבור שלהם לפרשת השבוע. כך הלך ונרקם ספרי 'מסביב לעולם ב-54 פרשות', אשר רואה אור בימים אלה", מתאר הרב בהתרגשות. את אחת מאותן חוויות, עבר הרב בשבת בראשית. "הייתי אז בדרכי לבית הכנסת בגואטמלה, ולפתע קפצו עליי שני גנבים. הם ראו אדם הולך בחליפה מהודרת, והבינו שיהיה מה לשדוד ממנו. כדי שהם יניחו לי, הסברתי להם כי כבר גנבו אותי קודם ונותרתי בלא כלום. אחרי שנכחו הגנבים כי כיסיי ריקים, הם התחילו לנחם אותי על דבר השוד, והביעו את צערם מול מצבי. צריך להבין, אדם שבא לגנוב בגואטמלה, בדרך כלל עושה זאת כדי שיהיה לו מה לאכול, ולא מתוך רוע. משם המשכתי לבית הכנסת, והרב שראה אותי נסער, שמע את שעבר עליי. הוא סיפר לי אז על אחד המתפללים, שקפץ עליו שבוע קודם גנב חמוש בנשק. אותו מקרה שוד הסתיים בכך שהיהודי הזה ישב ללמוד עם הגנב במשך שעתיים ארוכות את שבע מצוות בני נח. ראיתי מול עיניי איך אפשר להתמקד ברע ולהתלונן שהמציאות קשה, ואיך לעומת זאת אפשר לראות טוב אפילו בגנב ולהרגיש גן עדן. היהודי הזה הצליח לגלות אפילו בגנב את האור, ומשם להרים אותו למקום טוב יותר".

לסיום, אומר הרב, "מתוך סיפור החוויות שצברתי במהלך מסעותיי, חשוב לי להראות את הכוח של היהדות בעולם. אין לנו מושג עד כמה אנחנו מאירים החוצה והופכים את העולם למקום טוב יותר. זו גם התרופה לאנטישמיות - להאיר מכוח הטוב שלנו. בכלל לא פעם, כאשר אני פוגש יהודים בחו"ל, ואפילו מטיילים מהארץ, אני רואה בעיניים שלהם הערכה אמיתית ליהדות. לא לעגבניות השרי והווייז, אלא לחלק הרוחני העמוק של היהדות. אנשים מסביב מעריכים באמת את מי שמקפיד על אוכל כשר ושמירת שבת, למרות כל הקשיים. חשוב לי גם לתת תקווה, להראות שהעולם טוב יותר ממה שאנחנו לפעמים חושבים. להראות איך גם גנב יכול לנחם אדם עצוב, ואיך אפילו שייח' מצרי יכול לפעול לטובת ישראל. אפשר לקרוא בחדשות כל היום דברים רעים, אך בפועל - כאשר מביטים על העולם בעין טובה ופועלים עם הראיה הזו במציאות, הוא הופך באופן מיידי למקום טוב יותר".