הנה הם שבים: התחקירים הפוליטיים המגמתיים חוזרים

בזמן שמרבית העם חגג את ניצחון הימין האמוני בבחירות, בצד המפסיד לא המתינו רגע והתחילו מיד בקמפיין שנועד להביא לסיום השלטון החדש מהר ככל הניתן.

בעוד אלה חוגגים, במערכות התקשורת הישראליות נכנסו לנוהל המוכר להן היטב מהתקופה שקדמה ל'ממשלת השינוי', והחלו בהרעשה מסיבית לכל רוחב החזית הפוליטית. על גבי דפי העיתונים ועל המסכים הופיעו כותרות אדומות, ודוברים חמורי סבר פמפמו תחזיות קודרות על העתיד הנורא שצפוי למדינת ישראל תחת השלטון החדש.

נבחרי הציבור, בעיקר מהמחנה הדתי-חרדי, חברי הממשלה העתידית, זכו לטיפול תקשורתי מיוחד כאשר צוטטו באמירות נבחרות והוצגו כמי שהולכים להפוך סדרי עולם ולהמיט אסון על מדינת ישראל.

העובדה שהאנשים האלה עמדו למבחן העם, ונבחרו ברוב קולות כיאה וכיאות לשיטה הדמוקרטית הנעלה, לא מעניינת את אנשי התקשורת. אל תבלבלו להם כעת את המוח עם העובדות ועם דיבורים על דמוקרטיה. הם עסוקים כעת במלחמת קודש בדרך לכיבוש היעד הנכסף – מיטוט ממשלת הימין. ובמלחמה, כמו במלחמה, כל האמצעים כשרים בעיניהם.

הקמפיין שנועד למוטט את הממשלה בנוי באופן שיטתי, שלב אחר שלב. תחילה יש לעורר בציבור רגשות פחד וזעם. לכך נועדו ההתקפות האישיות נגד נבחרי הציבור והפיכת כל סעיף, מילה ותג בדרישות של המפלגות החרדיות לסערות תקשורתיות. להזכירכם, לא היה מדובר בהסכמות, אלא בדרישות שכלל לא בטוח שהיו מתקבלות. אבל שוב, אל תצפו מהתקשורת להתעסק בזוטות שכאלה ובירידה לפרטים. כי מה שחשוב לתקשורת כעת זאת לא האמת, אלא הצגת תמונה מאיימת, מכעיסה ומתסיסה.

אבל זה, כאמור, רק שלב אחד בקמפיין מתמשך שנועד לזרוע תבהלה קיצונית ולעורר תחושות זעם בציבור. בשלב הבא במאבק נגד הממשלה הנבחרת צריך שתחושות הכעס הללו יזכו לביסוס רציונלי ותמיכה מוסרית – ולשם כך הגיע תורם של התחקירים הפוליטיים. בזו אחר זו צצות בעיתונים כתבות תחקיר, שנועדו לשוות אופי עברייני למי מחברי הממשלה החדשה. בעקבותיהם יגיעו בקרוב ערוצי הטלוויזיה, שיציגו כתבות משלהן ויוסיפו למרכולתן נופך ויזואלי.       

מעניין היה לראות כיצד שתי תוכניות התחקירים המרכזיות בערוצים הגדולים, שציינו עשרות עונות ואינספור תחקירים על דמויות פוליטיות, נכנסו לתרדמה דווקא במהלך הקדנציה של 'ממשלת השינוי' וזנחו לחלוטין את העיסוק בגורמים הפוליטיים שנטלו בה חלק. תגידו שזה קרה בגלל שפשוט לא היה מה לפרסם? ובכן, קשה לקנות את ההסבר הקלוש הזה. די אם נראה כמה סיפורים שפרסמה השנה אשת התקשורת איילה חסון כדי להבין שאם רוצים – מוצאים, ולא מעט. נראה, אם כן, כי שתיקת הכבשים התקשורתית נבעה מהסיבה הפשוטה ש'ממשלת השינוי' פשוט לא הציקה לאנשי התקשורת בעין ולא עוררה בהם מוטיבציה והתלהבות יתרה לחטט במעשיהם של אנשיה.

אולם הימים האלה מאחורינו, וכעת יש כאן ממשלה שלפי התקשורת אין לה זכות קיום. עכשיו תראו כיצד כלי התקשורת מתמלאים במוטיבציה אדירה להרים כל אבן ולחפש בכל פינה עד למציאת הסיפור התורן שיציג את חברי הממשלה באור שלילי. זהו שלב חשוב בקמפיין, שמשמש כהקדמה לשלב בו יקראו אנשי מחנה השמאל לחבריהם לצאת לגשרים ולכיכרות ולחזור למחאת בלפור מחודשת כדי להציל את המדינה מידי הפוליטיקאים "המושחתים" עד להשגת המטרה של הפלת הממשלה.

בעת הזאת, אסור להתרגש מהרעש התקשורתי. צריך לזכור שמאחורי הכותרות הגדולות עומדים אנשים קטנים, ומאחורי הזעקות להצלת המדינה עומדים אנשים צרי אופקים שמשוכנעים, משום מה, שהמדינה שייכת להם. יש לקוות ולהתפלל כי על אף רעשי הרקע, הכותרות והתחקירים המגמתיים, בסופו של דבר, בעזרת השם, האמת תנצח.