העיכוב לטובתנו. מחנוכה נלמד להיות יהודים של "לכתחילה"

בן שמונה עשרה לחופה

יצחק אבינו התחתן בגיל ארבעים, כמו שנאמר (בראשית כ"ה, כ'): "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה". ויש להבין, הלוא חז"ל אמרו (יומא כח ע"ב), שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה ואפילו מצוות דרבנן כמו עירובי תבשילין. ומן הסתם הוא היה אמור גם לקיים את המשנה (אבות פרק ה' משנה כ"א): "בן שמונה עשרה לחופה", ואכן מסתבר שהוא השתדל והתעניין פה ושם, ואולי גם פנה לשדכנים למצוא שידוך טוב ליצחק, אבל עם כל מה שעשה והתפלל והשתדל, שורה תחתונה יצחק אבינו כבר היה כמעט בן ארבעים ועדיין לא התחתן, היום היו קוראים לו "רווק זקן".

אינני יודע חשבונות שמים

אבל מה לעשות שבורא עולם ישתבח שמו, בכוונה תחילה עיכב לו את זיווגו, כי הוא ידע שהזיווג שלו זו רבקה אמנו דוקא, והיא עדיין לא נולדה. ואם תשאל, אז למה היא לא נולדה עשרים שנה קודם? לא יודע, אינני יודע חשבונות שמים, אבל בורא עולם ידע שהיא צריכה להיוולד כשיצחק יהיה רק בגיל 37, למה? ככה, זו החלטה של בורא עולם, אנחנו לא מתיימרים לחשב חשבונות של בורא עולם. וכבר אמר רבי ישראל נג'ארה בפיוט "יָּהּ רִבּוֹן עָלַם": "לוּ יִחְיֶה גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין [אפילו יחיה האדם אלפי שנים], לָא יֵעוּל גְּבוּרְתָךְ בְּחוּשְבְּנַיָּא [לא יכנס בחשבונות של השם]". נמצא שהעיכוב לזיווג של יצחק, היה לטובתו הגדולה שימתין בסבלנות ובאמונה עד שרבקה אמנו תיוולד ותגיע לגיל שלש, ואז הוא יזכה באשת חיל כזו מיוחדת, כמו אמא שלו שרה אמנו, שכל הניסים שהיו לה: ברכה בעיסה, ענן קשור על האוהל, נר שבת דולק מערב שבת לערב שבת, היו גם אצל רבקה אמנו.

יש תפילה שנענית לאחר ארבעים שנה

עכשיו בואו נתבונן, בכל אותן השנים הרבות של ההמתנה לזיווג, וכי יעלה על הדעת, שאברהם או יצחק חשבו שהעיכוב הזה הוא שלילי, הוא דבר רע?! היעלה על הדעת שהם חשדו בקדוש ברוך הוא, למה הוא מתנהג איתם ככה, והרי הם כל כך מתפללים ומייחלים, וכמו שאומר המדרש: יש תפילה נענית לארבעים שנה, מניין? מיצחק. זאת אומרת שכל אותן שנים הם התפללו ועשו את ההשתדלות שאדם מצווה לעשות, ובכל זאת עדיין לא בא הזיווג, וכי חלילה היתה להם תרעומת על השם?! הס מלהזכיר. ובאמת כתוב מיד לאחר העקדה: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר וכו'", אומר המדרש, מה הדגש של התורה "אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"? אלא לאחר העקידה היו לו לאברהם הרהורי דברים, אמר: אילו נשחט יצחק בהר המוריה, נמצא שהיה מת בלי בנים? לכן אשיאנו עכשיו מבנות ענר אשכול וממרא שהן צדיקות. אמר לו השם, אין אתה צריך, כבר נולד זיווג בנך, שנאמר: "וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר, הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ... וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה", ופירש רש"י, כל היוחסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה לבשר לאברהם שנולדה רבקה. נמצא שכל העיכוב בזיווגו של יצחק אבינו, היה לטובה לזכות בזכות הגדולה של רבקה. ובכל אותן השנים שבינתיים, הם חיו באמונה זכה וטהורה שאם בורא עולם עדיין מעכב את זה, כנראה שזה הטוב ביותר ואין מצב יותר טוב מזה בעולם, ולכן הם לא התבלבלו, אלא הם הודו וברכו על זה, והמשיכו לעבוד את השם בשמחה.

העיכוב וה"חיסרון" הוא הכי טוב

ומכאן נלמד, כי מי יעמוד בסוד השם, כאשר אדם מתעכב לו הזיווג והוא חש בתסכול ובתרעומת, למה זה מתעכב, והוא לא יודע שאדרבה העיכוב הוא לטובתו, כי יכול להיות שהוא באמת ראוי ומוכן לזיווג, אבל הצד השני עדיין לא מוכן. ופעמים להיפך, הצד השני מוכן כראוי, עלה והתעלה והתחזק, ואילו זה עצמו שמתלונן ומתבכיין, ממתינים לו בשמים בסבלנות שיתעלה, כדי שיהיה ראוי לקבל את זיווגו. ומכאן יכול כל אחד להקיש בעצמו לכל ענין וענין, אם מתעכבים משאלותיו ורצונותיו, חלילה לנו להתלונן ולהתבכיין, כי אם אנחנו מאמינים בני מאמינים שבורא עולם יודע מה שהכי טוב עבורנו, נמצא שזה עצמו העיכוב וה"חיסרון" הוא הכי טוב, אז למה להתלונן?!

"חשמונאים" - יהודים של לכתחילה!

ועכשיו נעבור קצת לימי החנוכה. ידוע שלאחר ניצחון המלחמה נגד היוונים, נכנסו החשמונאים לבית המקדש שהיה מחולל והרוס, שיקמו אותו, הציבו מנורה ורצו להדליקה. לשם כך, הם חיפשו שמן זית זך טהור החתום בחותמת כהן גדול, ולא מצאו. ואמנם במקרה שאין אפשרות להשיג שמן טהור, מותר לפי ההלכה "בדיעבד" להדליק בשמן טמא, כי ההלכה קובעת ש'טומאה הותרה בציבור'. אבל החשמונאים לא התפשרו, הם רצו לעשות הכל 'לכתחילה' בצורה הטובה ביותר, לכן הם התגייסו כולם ויצאו לחיפושים קדחתניים אחר שמן טהור. הם חיטטו בכל הנחילים, העזרות והלשכות שבבית המקדש, ובכך גילו את רצונם להיות יהודים של "לכתחילה" ולא "דיעבד", ואת אהבתם הגדולה לקיום התורה והמצוות.

כשראה כן השם יתברך, נהג איתם במידה כנגד מידה, והראו להם מהשמים חיבה יתירה, ובדרך פלא מצאו פח שמן קטן שהיה חתום בחותם הכהן הגדול. ולמרות שהיתה בו כמות להדליק יום אחד בלבד, הספיק להדליק שמונה ימים, כי ככל שיהודי רוצה להיות טוב ומושלם - השם עוזר לו.

ועתה, הבה נבדוק בתוככי ה'אני' שלנו, האם חשוב לנו לקיים בשלימות את רצון השם או שאנו מתפשרים בקלות. לדוגמא, אשה נכנסת למטבח לאפות עוגה טובה, על השולחן מונחים המצרכים הנדרשים. היא מעיינת במתכון ומשתדלת לעשות את הטוב ביותר. ובכל זאת, אם קורה שחסר לה דבר מה, אבקת אפיה או קוקוס, היא לא תדלג על זה, ורק לאחר שתקנה או תלווה משכנה היא תמשיך באפיה, כי חשוב לה שהעוגה תצא מוצלחת ולא רק לספר שעשתה את שלה וזהו...

דוגמא נוספת: זוג רוצים לחדש ריהוט, לאחר בירורים על טיב, איכות וגם יופי, הם הזמינו ספה חדשה לסלון, והסחורה החדשה הגיעה, אלא שבמעלה המדרגות, נתקעו המובילים בשפיץ של המעקה והספה קיבלה מאחורה חריטה עמוקה. הזוג שהמתין בציפייה, סירב לקבל את הסחורה בצורה שכזו. לדעתם, נכון שאפשר לשבת ולהתרווח על ספה כזו, והם יכולים גם להסתיר את ה'דפקט', אבל הם שילמו ומגיע להם ספה יפה וטובה "לכתחילה" ולא ספה של "דיעבד".

אחי ורעי היקרים, עלינו לזכור שיותר ממה שחשוב למלא את צרכינו הגשמיים בצורה טובה, עלינו לדאוג לקיום המצוות שהן צרכיה של הנשמה הנצחית. לשים לב איך אני מברך, נוטל ידיים וכו' האם אני עושה רק כדי לגמור וזהו, בליווי כל מיני שאלות מסוג: "זה בסדר ככה? זה מספיק? האם יוצאים בזה ידי חובה?" או שאני עושה מתוך אכפתיות ושלימות, לפחות כמו שאני דואג לסעודה שלי שתהיה טעימה עם מראה ומרקם טוב, ולספה שלא תהיה סדוקה אפילו בחלקה האחורי...

יהודי הגיע אל הגאון הרב אלישיב זצ"ל, שהתעורר לו ספק לגבי התפילין. הרב בדק ופסק: "אפשר להתיר אותם בדיעבד". עיניו של השואל ברקו מאושר, לרגע לא הסתיר את התלהבותו מכך שאינו צריך לרכוש תפילין חדשות. אך הרב הביט בו ברחמנות: "זהו, ככה כל החיים להניח תפילין שכשרות רק בדיעבד, למה אתה שמח כל כך?!". נכון, אפשר גם כל החיים "בדיעבד" לאכול מעט לחם עם מים ולישון על ספסל, אף אחד לא ימות מכך, אבל איש לא מוותר על ארוחות טובות ומיטה נוחה... מהחשמונאים, גיבורי עמנו האמיתיים, למדנו כי כאשר מקיימים מצוות, כדאי תמיד לעשות את הטוב ביותר, להיות יהודים של "לכתחילה" ומי שרוצה ומתאמץ, אז מן השמים הוא זוכה לנס, כל אחד ונס פך השמן האישי שלו...