תירוצים והצטדקויות - פתרון קל, אבל לא משתלם! מהו המסר מחג החנוכה?

בפרשה אנחנו קוראים על הגדולה שזכה יוסף הצדיק, וכפי שמעיד עליו פרעה מלך מצרים: "אין נבון וחכם כמוך, אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי", הוא זכה לכל זה, לאחר מסכת חיים רוויית צער. אם נתבונן נראה שהיו לו את ה'תירוצים' הטובים ביותר להתייאש ולעזוב את דרך השם: הוא התייתם מאמו בהיותו קטן, אחיו שנאו אותו, ניסו להתנכל לחייו, זרקו אותו לבור, ובסוף מכרו אותו לעבד. הוא התגלגל לארץ נכר, גם שם סבל מעלילת שוא של אשת פוטיפר, הושלך לכלא המצרי ושהה בבור במשך 12 שנה על לא עוול בכפיו, מבלי לדעת מתי יצא לחופשי...

מישהו אחר במקומו היה טוען: "מה זה, ככה האחים שלי הדתיים מתנהגים?!" היה זורק את הכיפה, בועט בכל ורק מחפש שיבינו אותו... אבל לא כן, יוסף עומד בצדקותו!!! מאמין בהשם בכל ליבו, ידע שהכל מכוחו, ושם שמים שגור על פיו. העובדה שהוא לא נכנע בכל מיני הצטדקויות לקשיים שפקדו אותו, ובכל מחיר היה דבק בהשם מתברך, שמרה עליו והביאה אותו לגדולה כזו.

כעת, נפנה מעט ל"חבילת הניסיונות" האישית שלנו, ובגדולה העתידה לנו. כל אדם עובר נסיונות בחיים, אך השאלה מה הוא עושה איתם? האם הוא נכנע למולם ומשתמש בהם כתירוץ שיבינו למה קשה לו, או שלמרות הקושי הוא מתגבר, מנצח אותם וממשיך לעשות את רצון השם.

אם נתבונן בחייהם של גדולי ישראל, ניווכח שהצלחתם לא נבעה מכך שלא היו להם נסיונות בחיים. אדרבה, לרוב, הם סבלו מעוני ודוחק, רבים גירשו אותם ועברו טלטולי דרכים. קשיים אלו בודאי היתה בהם סיבה מספיק משכנעת כדי להימנע מלהתפלל, מללמוד ומללמד תורה וכו'. אבל, מה היה יוצא להם מתירוצים אלו בשטח?! הם עצמם היו מפסידים! לבורא עולם יש הרבה שליחים שיכולים לעובדו, ותורה לא תשתכח מישראל, ואילו הם, בסופו של דבר היו עוברים את הקושי ויוצאים בידיים ריקות...

אכן, "תירוצים" הם פתרון קל, אבל לא משתלם. אדם יכול לשכנע את עצמו למה הוא אוכל פחמימות ומתוק, ומדוע אין לו כוחות וזמן להשקיע בדיאטה, אבל תכל'ס, ב"זכות" ההסברים הוא לא ירד במשקל וישאר כמות שהוא. הוא יכול גם להסביר בכל מיני אופנים למה הוא צועק על הילדים שלו כל הזמן... כי הוא עובד קשה וסובל ממיגרנה, וכשהילדים לא מקשיבים לו, הוא מרגיש שאין לו טיפת כח לדבר איתם יפה, וודאי לא "לספר" להם שהוא אוהב אותם... ואמנם זה נכון שקשה לו, אבל אחרי כל ההסברים, הילדים האלו סובלים והם פשוט מסכנים. שערי 'תירוצים' לא ננעלו ואפשר למצוא תמיד סיבות, אבל רק אלו שמתגברים ולא מתרצים, יכולים לזכות לגדולות!!!

המסר מחג החנוכה

בנוסח "על הניסים" אנו אומרים: "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". ידוע לנו שיש בתורה, חוקים ומשפטים, "חוקים" הם מצוות בלי טעם שידוע לנו, כמו: פרה אדומה, בשר בחלב וכדומה. אבל "משפטים" הם מצוות שכליות, שהטעם ידוע לנו, כמו: אכילת מצה בליל פסח, על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ. מרור, על שום שמיררו את חיי אבותינו במצרים, ועוד ועוד.

והנה אין ספק שהיוונים הרשעים זממו שעם ישראל לא יקיימו את התורה והמצוות כלל, אבל איך הם יביאו את המצב לאבד לגמרי מעם ישראל את התורה והמצוות? על כן, הם התנהגו בערמה, "לשכחם תורתך" על ידי: "להעבירם מחוקי רצונך", ראשית הם שכנעו את העם נגד חוקי התורה, כי ברגע שעם ישראל ירדו חלילה משמירת החוקים שאין בהם טעם גלוי, מכאן כבר הדרך קצרה לרדת לגמרי. לכן לעת עתה לא היה אכפת להם שעם ישראל ימשיכו לקיים את המצוות השכליות, ולכן לא כתוב שהם גזרו לא לאכול מצה ומרור בפסח וכיוצא, כי המוח המעוות שלהם טען, אם אתה מבין, תעשה. אבל אם אתה לא מבין, מה אתה עושה? וכי אתה נורמלי לעשות דברים שאתה לא מבין?! אל תהיה פנטי, אל תהיה ראש בקיר. תהיה עם ראש על הכתפיים, תתפוס את עצמך רציני, אתה תחליט לעצמך מה טוב בשבילך, אף אחד לא יכתיב לך את החיים, תעשה מה שנראה לך שטוב לך. התפיסה הזאת של היוונים, אוי ואבוי, היא הכי מסוכנת, אוי ואבוי לאדם שאין לו התבטלות מוחלטת לציווי ה'. זו השיטה של "בא לי", "בא לי" - אני עושה, 'לא בא לי' - אני לא עושה. זו לא הנהגת יהודי, זו הנהגת הגוי. והנהגה קלוקלת זו, רצו היוונים להכניס בנו. לכן אומרים: "להעבירם מחוקי רצונך", חוקים בלי טעם, שזה היה המפתח שלהם לכל הקלקול.

ובזה מובנים דברי הגמרא (שבת כא ע"ב), שכשנכנסו היוונים להיכל טמאו את כל השמנים. ולכאורה צריך להבין, הרי אם הם לא רוצים שעם ישראל ידליקו את המנורה, שישפכו את השמנים, ולמה הם הסתפקו לטמא אותם? אבל לפי מה שבארנו שהם רצו להילחם בחוקים של התורה, נמצא שלא היה אכפת להם עצם הדלקת המנורה, אך הבעיה שלהם היתה, למה דוקא שמן טהור, וכי מה יש בשמן טמא, וכי השתנה בו משהו, הלוא הוא אותו שמן בדיוק, הוא דולק בדיוק אותו דבר, אז מה קרה אם מישהו נגע בו?! את זה היוונים לא השכילו להבין!!! הם לא הבינו שיש משהו מעבר למה שהם רואים בעיניים, הם לא הבינו שיש משהו רוחני שלא נראה בעיני בשר ודם, אבל בורא עולם רואה אותו, ולכן קבע לנו להיזהר ממנו.

זהו שאמרו חז"ל: "חכמה בגוים - תאמין, תורה בגויים - אל תאמין". כי גוי מבין רק דברים של הגיון, שֶׂכֶל. הוא לעולם לא יבין שיש משהו מעבר ההיגיון והשכל של האדם, לכן הוא לעולם לא יזכה לקבל את התורה, כי התורה היא מאלוקים שזה מעל השכל. אבל אנחנו שמבינים שהתורה היא חכמה אלוקית, לכן ברור לנו שיש הרבה מעבר ההשגה הקטנטנה שלנו, וגם אם אנחנו לא מבינים, אנחנו מורידים את הראש ועושים בלי להתבלבל.

ובאמת, היום שראה בורא עולם שיש גם יהודים שמתבלבלים ולא מאמינים במה שהם לא רואים, לכן הוא נתן כח למדע לגלות מעט מן המעט שגם דברים שלא נראים בעין ממש, הם פועלים. למשל, אם היית אומר למישהו לפני 200 שנה שיש באוויר גלי קול, ורק אנחנו לא שומעים אותם, הוא היה צוחק עליך, כאילו נפלת מהירח, ואילו היום על ידי "רדיו" וכדומה, הם מבטאים את גלי הקול הנמצאים באוויר, ופתאום אפשר לשמוע קול של אדם ממדינה אחרת לגמרי. ואותו דבר הטלפון וכל התחכומים שהתגלו ב-150 שנה האחרונות (עיין "המהפך" חלק א עמוד 82).

גם בנס חנוכה, היוונים לא השכילו להבין, מה ההבדל בין שמן "טמא" לשמן "טהור", הם לא הבינו שהמושג "טומאה" יש בו אנרגיות שליליות ביותר, רק שלא תמיד אנחנו מודעים להם. וברוך ה' היום גם את זה כבר גילה המדע, כמה הטומאה פוגמת במוחשי, עיין "הטהרה בהלכה ובאגדה".

אחי ורעי היקרים והאהובים, למדנו מהו כוח ההתבטלות לתורה ולחכמי ישראל, שגם כשהם אומרים משהו ואנחנו לא מבינים, אנחנו מורידים את הראש ועושים. ואדרבה מי שזוכה להוריד את הראש, הוא רק מרוויח ומתעלה. לכן כשראה ה' את מסירות הנפש של החשמונאים למען שמו באהבה, איך לא ויתרו ליוונים גם ב"חוקים" שלא מובנים. עשה להם מנגד ניסים ונפלאות, והעלה אותם למעלה למעלה, והביס את האויבים שקמו עליהם, כמו שאנחנו אומרים: "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, וטמאים ביד טהורים, וזדים ביד עוסק תורתך".