ילדים משני צידי המתרס: איפה את מעדיפה להיות?

תל אביב.

"אמא, מה שלומך? את יודעת שלזלמי יש יומולדת היום? הוא בן שש. ורותי בחודש הבא כבר הולכת לחגוג בת מצווה".

"ב"ה, הודו לה'".

לא עברה דקה, צלצול טלפון נוסף נשמע ברחבי הבית.

"אמא, מה שלומך? את זוכרת שלשרוליק נולד נכד? הברית מחר, תרצי שאבוא לקחת אותך?".

וכן הטלפונים ממשיכים, והשמחות נשמעות מעבר לקו.

"ב"ה שעסוקים בשמחות, נוסעים לשמחות וחוזרים משמחות. שרק נשחה בשמחות...".

קיסריה.

"אמא, מה שלומך? דודי אוטוטו מתגייס. כן, הוא ממש גדל. ממש סליחה שלא באנו לבקר זמן רב. אולי לפני החג נקפוץ. את יודעת החיים עמוסים כל כך ומלאים בעבודה, בית, ריצות... אני לא יכולה לנסוע עד אליך כל שבוע... את מבינה? זה נורא קשה לי...".

"ילדתי יקירתי, מבינה אני ללבך. גם אני בגילך הייתי עסוקה, ולא השכלתי לפעול נכון. אם הייתי אז חושבת על העתיד, הייתי פועלת אחרת. חבל שאין לי עוד ילדים. עוד מישהי או מישהו בנוסף אליך שיתקשרו אלי מדי פעם. אם את לא מתקשרת, אני מרגישה בודדה כל כך. באמת, את לא אמורה להוות בשבילי צוות הווי להפגת השעמום, אך קשה כל כך הבדידות. השקט. אם הייתי יכולה לחזור אחורה...".

מציאות אמיתית. משני צידי המתרס.

ואת, היכן היית מעדיפה למקם את עצמך?

לעיתים, כשנמצאים בשיא הפעילות, עם כל הרעש והבלגן מסביב, אנו לא יודעות ממה להתחיל איך להמשיך, ומי בכלל רואה את הסיום של כל מה שצריך. אם זו שעת צהריים מתארכת שלא נגמרת, או שעת השכבה כשהילדים ממאנים להירדם, ותמשיכי כיד הדמיון הטובה עליך.

אבל בינינו, עם יד על הלב - כמו בלילה, כשאת עוברת ומיטיבה את השמיכות שלהם, ואת אומרת איזה מתוקים שהם, איזה כיף שה' ברך אותנו בילדים! שובבים, נכון, מלאי חיות ומרץ, אבל ברוך השם, ילדים בריאים - כך לטווח הארוך, אנו מחנכים את ילדינו לראות את ההשפעה של מעשינו. לא את ה"כאן ועכשיו", אלא את המעבר.

כך אנחנו, נרגיל את עצמינו לחשוב, בשיא העומס, כמה טוב שה' ברך אותנו בילדים! בשיא הריצות - אתו רצים לקלינאית ואתה למטפלת רגשית, ועם ההוא לריפוי בעיסוק וכו' – נזכור שבטווח הארוך נרגיש את המתנה הענקית שהשכלנו להעניק לילדינו – זה את זה. את האכפתיות ביניהם. את היציבות המשפחתית, הדאגה זה לזה. גם אם עכשיו הם רבים ומתווכחים, ונראים אויבים אחד של השני - הם הולכים לגדול ולהיות החברים הכי טובים ואוהבים. ככל שיש לך משפחה גדולה יותר - אתה מרגיש שאתה לא לבד בעולם. בסופו של דבר, כולנו יודעות שכאן האושר האמיתי. לא בבתים ובממון, אלא בילדים בריאים, מתוקים, צדיקים ונבונים. ככל שגדלים, מבינים שזה באמת העיקר בחיים. ה' רוצה את הנשמה שבאה לעולם. כשמסתכלים על הטווח הרחוק - זה נותן כוח בקושי, בהתמודדות הרגעית, שקיימת בטווח הקצר. וכל זה עוד לפני המנה העיקרית, הזכויות העצומות שנצברות לטובת נשמת ההורים בשמים כשהילדים והנכדים וכו', מקיימים מצוות כאן למטה.