כוח התהילים של הילדים: איך זוכים לבנים מיוחדים?

נתחיל בסיפור על מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, מפי בעלת המעשה: מאז פטירת מרן הרב עובדיה, אני מארגנת אמירת תהילים לבנות מידי שבוע בביתי, ויש לי סיפוק רב מאוד מכך. אמנם בעלי התנגד לכך מאוד, ניסיתי לשכנעו, אך ללא הועיל, עד שהבנתי שכנראה אין לי ברירה ועלי לעשות את רצונו ולהודיע לילדות על סגירת התהילים.

היה לי צער רב מכך, והחלטתי בכל זאת לעשות השתדלות נוספת, הלכתי לציון של מרן הרב עובדיה זצ"ל, התפללתי ובקשתי שבזכותו של מרן, השם יתברך יטה את ליבו של בעלי שיסכים לאמירת התהילים... סיימתי להתפלל, חזרתי הביתה ולא סיפרתי דבר על היותי שם...

בוקר אחד, בעלי התעורר כאשר כולו מרוגש, ואומר לי: "תשמעי, אל תסגרי את התהילים, תמשיכי להביא את הילדות, תמשיכי, תמשיכי!" בעוד אני מתפלאת על תגובתו, הוא הוסיף ואמר: "אל תשאלי מה חלמתי, בלילה, אני רואה את מרן בא אלי, שם את ידו על כתפי, הולך איתי ואומר לי: אתה יודע מהי הזכות והמעלה של תינוקות של בית רבן שקוראים תהילים?! כמה זה אהוב לפני השם יתברך, תדע לך שזו מעלה עצומה עד מאוד!" החלום הזה הספיק לו. כיום ברוך השם הוא מעודד את קיום אמירת התהילים. מרן פעל בחייו וגם עתה פעל לאחר פטירתו. זכותו תגן עלינו אמן.

אם כך בקריאת תהילים, על אחת כמה וכמה אדם שזוכה לייסד שיעור תורה לציבור הרחב, ובכך מזכה עוד יהודים שילמדו הלכות שבת, הלכות תפילה, הלכות ברכות ועוד ועוד. כמה זכותו גדולה בשמים, הלוא כל אותם שבאים ושומעים ואט אט מתחזקים ומתעלים, הכל נזקף לזכותו של זה המייסד את השיעור, שהלך ופרסם והודיע לעוד ועוד אנשים, אשריו ואשרי חלקו, ומה נעים גורלו. כמותו ירבו בישראל.

איך זוכים לבנים מיוחדים?

ישנם אבות, או יותר נכון אמהות, שמרשות לילדיהן לקפוץ על הספה בסלון, וישנן אמהות שמנחילות מקטנות את הכלל: לא מניחים רגל עם נעל על הספה. כל אמא והכללים שלה, שיבושם לה. אבל ישנם דברים שאף אמא אינה מאפשרת לילדיה לעשות, כמו למשל, לשחק בשקע חשמל, לגעת בגפרורים, לאחוז סכין חדה וכדומה, או אז כולן זועקות: "אסור!" בנחרצות ובצדק, כי מדובר בסכנת חיים!!! אין ספק שכך צריך להיות.

אך אם נתבונן, תסכימו אתי שכשם שיש כללי זהירות שחייבים לשמור עליהם, כי אם לא, זו סכנה לגוף - כך ישנם עקרונות השומרים על הנפש, שאנחנו חייבים להיזהר בהם ולחנך את ילדינו עליהם, כי הם סכנה הרבה יותר קשה.

למשל: השבת המלכה, הלוא אם אנחנו מאמינים בבורא עולם, ומאמינים במה שהוא כתב בתורה שלו, וכמו שאנחנו מברכים בספר תורה, "אשר נתן לנו את תורתו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו", אז נראה מה הוא כתב בתורה על השבת, ומכאן נבין האם נקפיד על ילדינו בזה או לא, האם נדמה את זה לנעל על הספה או לסכין חדה?

בואו נקרא יחד את הפסוקים שבתורה (שמות פרק לא פסוקים יב-יז): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם, מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת, כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ. שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה', כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם...". ע"כ. אז תענו לי מה יותר מסוכן גפרורים, סכין חדה או חילול שבת?!

הדלקת נרות שבת

כל אמא זוכה ומדליקה נרות שבת. חז"ל הקדושים אומרים (מסכת שבת כג ע"ב), מצוה להדר שיהיה הנר יפה, דהיינו לחבב ולהדר במצוה להדליק בשמן זית, בפתילה נאה, בכוסיות ובפמוטים יפים מכסף או זהב. ובזכות חיבוב המצוה, זוכים לבנים טובים וצדיקים, שנאמר: "כי נרמצוה ותורהאור", שעל ידי שאדם זהיר בנר מצווה של שבת וחנוכה, יבוא לו אור התורה לבית.

על כן, לאחר ההדלקה תעצום האשה את עיניה, ותתפלל שיזכו היא ובעלה לאריכות ימים ושנים, ולבנים הגונים וצדיקים שיאירו לכל העולם בתורה ובמצוות, ויהיו יראי השם ובעלי מדות טובות, ושנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו.

כתב רבנו בחיי: "האישה הטובה היא סיבה לתורה, שהיא יכולה להמשיך את בנה לבית המדרש, לפי שהיא מצויה בבית, והיא מרחמת עליו בכמה מיני געגועים כדי להמשיך אותו אחר לימוד התורה מנעוריו, "וגם כי יזקין לא יסור ממנה". לכך ראויה היא להתפלל להשם יתברך בעת הדלקת הנרות שהיא מצוה המוטלת עליה, שיתן להם השם בנים מאירים בתורה, כי בשעת עשיית המצוה התפילה נשמעת ביותר.

סיפור על כוח התפילה בעת הדלקת הנרות

הגאון החזון איש זצ"ל כותב באיגרותיו, כי התפילה היא מטה עוז ביד כל אדם. אין תפילה ששבה ריקם, אין מילה של תחינה וריצוי שמוציא יהודי מפיו שלא תפעל את פעולתה, אם היום אם למחר, אם בשנה זו אם לאחר שנים רבות, אם אצל המתפלל אם לזרעו אחריו. דבר זה צריך להיות חדור בתודעתו של כל יהודי.

בירושלים חי יהודי תלמיד חכם שחזר בתשובה לפני שנים רבות, ומקורביו מספרים על יראת השמים המופלגת שלו, על הצלחותיו בכל תחום, ועל כך שבכל מה שהוא עושה, ה' מצליח בידו. כל מפעל שהוא מייסד, עולה למעלה ראש. לכל שיעור שהוא מקים, נמשכים על אתר לומדים רבים, וכן הלאה. האיש ששמו הרב ברוך היימן הי"ו, סיפר לאחרונה על הגורם להצלחותיו, וכדאי לחרוט את הדברים על לוח הלב, למען נלמד ונשכיל מכך על כוחה הגדול של כל תפילה.

הדור הצעיר אולי כבר לא יכיר את השם שיוזכר להלן, אבל כיון שהוא 'גיבור' הסיפור, צריך להזכירו. שמו זלמן ארן, שר חינוך בממשלתו של בן גוריון, ואחד ממקורביו ו'מעריציו' הנלהבים של אותו ראש ממשלה. הוא עצמו לא היה שומר מצוות, אך אשתו שמרה מעט על כמה סממנים של מסורת יהודית. היא הדליקה נרות שבת, ומכיון שידעה גם על כוחה של תפילה, התפללה על ילדיה שיהיו כמו ... בן גוריון, שהרי בעלה תמיד סיפר בבית על 'כוחו' ו'גדולתו' של האיש שעמד בראשות הממשלה.

כידוע, לימים ביקש בן גוריון להיפגש עם הגאון החזון איש זצוק"ל בביתו בבני ברק. קודם שהחלה הפגישה, הוריד החזון איש את משקפיו, כדי שלא להתבונן בפרצופו של מי שהיה אחראי להעברתם על הדת של רבבות רבבות אחינו בני ישראל, אבל לא נעל את הדלת בפניו. לאחר הפגישה, כשחזר בן גוריון ללשכתו, סיפר לזלמן ארן על גדלותו היוצאת מן הכלל של החזון איש, ואף התבטא שראה בו דמות של מלאך.

ארן לא שמר את הדברים בלבו, ותיאר גם הוא בפני אשתו את ההתפעלות של ה'בוס' מדמותו של אחד מגדולי ישראל. האשה האזינה לדברי בעלה בקשב רב, עד שהחליטה בו במקום, שמעתה ואילך תתפלל על ילדיה שיגדלו ויתחנכו בדרכו של ה... חזון איש, שהרי אם האדם המוערץ על ידי בעלה, מעריץ את החזון איש ומתארו כמלאך אלוקים, צריך ללכת אל המקור...

"אני", סיפר הרב ברוך היימן, "נכדו של זלמן ארן. ותפילותיה של סבתא - אף שלא היתה מל"ו צדקניות שבדור - פעלו את פעולתן גם לאחר שנים רבות, וקירבוני לתורה ולמצוות, ואף נתנו בידי את כח ההצלחה". (טובך יביעו ח"ב עמוד רפו)