אחיו של איציק סעידיאן: "כל בנאדם שיעזור לי או לכל פוסט טראומתי, זה הדבר הכי גדול בעולם"

את סיפורו של איציק סעידיאן אתם בוודאי מכירים. הלום קרב שהצית את עצמו מכיוון שמשרד הביטחון לא הכיר בו כנכה צה"ל בעקבות הפוסט-טראומה שלו. כעת איציק משתקם ולאט לאט מתגבר על הפציעה הקשה שעבר, אבל על הסיפור של אחיו, אבשלום, שהגיע בעקבות אותו מקרה של איציק כמעט ואף אחד לא מכיר.

אבשלום (אבי) סעידיאן גדל בבאר שבע. הוא מעיד על עצמו שהוא גדל בסביבה הכי נורמטיבית שיכולה להיות. באותו ערב שבו איציק הצית את עצמו, אבשלום ואשתו היו בארוחת ערב משפחתית. "בדיוק התיישבנו לאכול", מספרת אשתו, "וכתבת של חדשות 13 מתקשרת אליי ושואלת אותי אם אני קרובת משפחתו של איציק, והיא אומרת לי שבחדשות 12 פרסמו שנכה צה''ל הצית את עצמו ומדובר באיציק סעידיאן. ישר אני צורחת על אבי, תתקשר לאיציק, והוא מתקשר, וכמובן שאין תשובה".

"זה לילה שלא... פשוט נכנס לי לראש בחריטה", מספר אבשלום. "האמבולנסים, האנשים, הצעקות, אמא שלי, האחים שלי, איך שאני רואה אותם ואני רואה את איציק. אני לא אני, אני כאילו כל יום הנשמה שלי יוצאת וחוזרת לגוף".

אשתו של אבשלום מספרת כי לפני המקרה של איציק הוא היה בנאדם נורמטיבי, איש עבודה עם מוסר עבודה מאוד גבוה. "איש של משפחה, אהב לשחק עם הילדה, היה יוצא איתי, כאילו יוצאים כמשפחה. ומאז הוא פשוט הפך להיות שבר כלי, כמו בנאדם מת, אבל ער, לא מתפקד לא אוכל לא שותה, כאילו עוד רגע הוא קורס מעל הרגליים שלו", מספרת אשתו.

"הבנתי שקורה איתי משהו שאני לא מצליח להשתלט עליו, אנשים מסביבי לא מבינים מה קורה לי", הוא מספר. "באמצע היום אני מתחיל להיכנס להתקפי חרדה, אני רואה את איציק שרוף מולי, ממש עם תחבושות והכול, ואני צועק לו, מהסיוטים בלילה. זה לא עוזב אותי, זה לא עוזב אותי הדבר הזה".

"בערך אחרי חודש משהו כזה", מתארת אשתו, "התחלתי לשים לב שיש לו התפרצויות, חששתי כלפיו , שברגע של תסכול שהוא לא ינסה לפגוע בעצמו, עד שלב שכבר אמרנו לו, לך לטיפול. מאותו יום של המקרה הוא לא היה בבית במשך חצי שנה רצופה, לא בא בכלל, וגם לא ידעתי איך לספר לגאיה מה קרה, למה אבא נעלם".

"הייתי במצב שלא הייתי מסוגל לראות אף אחד", הוא מספר עם דמעות בעיניו. "הילדה שלי לא רצתה להתקרב אליי מרוב שהייתי כל הזמן טעון ודרוך ומתמודד ובכלל לא בפוקוס. ואתה נמצא אולי ארבע-חמש פעמים ב.. אני בחודשים האחרונים כבר באמצע פלאשבק. והילדה שלי מדברת איתי ואתה בכלל לא שם לב. אני לא רואה מסביבי, אני כאילו מתנתק, הרגשתי שאני מאבד את הילדה שלי, שהיא מתרחקת ממני, היא לא רוצה להיות לידי. אשתי סובלת בגללי".

אבשלום יותר אופטימי כיום. הוא חזר הבייתה לאשתו ולבת גאיה. ''גאיה, את זוכרת שאמרתי לך שתפילה זה הכי חשוב?", גאיה מהנהנת בהבנה. ''אז תראי לי איך את מתפללת 'שמע ישראל', אני רוצה לראות, להרגיש טוב. אני רוצה לראות איך את עושה את זה". גאיה מניחה יד על העיניים וקוראת בקול, ''שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד''.

"אבא תודה", הוא פונה לשמיים, "תודה על כול מה שאתה עושה איתנו, תחזיר אותנו להיות משפחה, רגילה, אני מאמין רק בך, תעזור לנו".

על החיבור לארגון הידברות הוא מספר, "הידברות זה מקום מיוחד בשבילי, אני פניתי למנהל של הערוץ, והוא נרתם באותו רגע, הם פותחים מחלקה עכשיו, באמת מנסים לעלות את המודעות. אני רואה את זה כמשהו אדיר, כמשהו גדול, ואני שמח שהערוץ של הידברות נרתם לדבר הזה, ואני מעריך אותכם ומעריץ אותכם על הדבר הזה, ומודה לכם על כל החיים שלי. כל בנאדם שיעזור לי או לכל פוסט טראומתי אחר, או שאנשים יבינו את הדבר הזה, זה בשבילי הדבר הכי גדול שיש בעולם".

מתגייסים למענם, לחצו כאן.