את, המתמודדת - קראתי את מכתבך, וזיהיתי את עצמי

קראתי את מכתבך "פסיכאטר אמרת. ונדמתי", ולרגע חשבתי שאת מתכוונת אלי. אלי ממש... לא הצלחתי לזהות אותך בין השורות. כנראה לא אני המען אליו כוונו מילותיך הנוגעות.

אבל זיהיתי את עצמי. את האובדן הגדול. אובדן של זהות ודרך. את הבדידות התהומית כשנמצאים "שם".

כשלא עלינו מישהו חולה במחלה פיזית קשה, יש לו מעגלי תמיכה משפחתיים וקהילתיים. יש לו הכרה. ותמיכה. תמיכה אישית, חברתית ואפילו כלכלית. וכשנמצאים שם, בנקודת המשבר, כאילו לא די בה. ללא תמיכה ישנה התמודדות עם בדידות, ובושה. בושה ענקית. ענקית. פחד וחרדה מ"אולי ידעו" זה יותר מ"מה יגידו". הרבה הרבה יותר... חוסר ידע. בלבול. השלכות מהותיות על העתיד. תפיסה של עצמי כנחותה. כפחותה. ואט-אט אני מתנתקת מהחיים, מהתנועה שלהם. נפלטת החוצה בעקביות, ופעמים איש לא מבחין ולא שם על לב. וכמה עצוב, גם לא הקרובים אלי ביותר.

אם את שם, מבחינה, רואה מה שאחרים לא רואים, או לא רוצים לראות – אל תברחי. אני יכולה להיות איומה. מתעלמת. מתחמקת. מתרגזת. אני צריכה אותך שם. נמצאת. נוכחת. אל תכעסי. גם אם לא אמרתי מפורשות את המילים "פסיכיאטר" ו"אשפוז", אל תפחדי לשאול... כי אני רוצה לדבר, אבל לא יודעת מה תגיבי וכמה תהיי שיפוטית. כמה תהיי מסוגלת ויכולה ומכילה. לפעמים לא נדרש ממך כלום, רק לחבק ולהיות. כי זה הרבה מאד. 

ואם אני לא רוצה לדבר או לשתף, אנא כבדי זאת. תני לי לצעוד בקצב הנכון והמדויק עבורי. אל תדחקי בי ואל תשפטי. בבקשה.

אני השופט והתליין של עצמי. זה התפקיד שלי! ואני עושה אותו בשלמות. תהיי סנגורית! תשמיעי לי את הקול השפוי שלי. תזכירי לי שלמרות הכל יש בי חלקים טובים ומוארים. הם לא נעלמו או יצאו לחופשה, הם פשוט שם, רק קצת מוסתרים. חבויים. תאחזי עבורי את התקווה, כי אני לא מסוגלת. לפחות לא בשלב הזה.

ואולי המכתב הזה הוא לא רק עבור חבר/ה טוב/ה, אלא גם עבור האחרים, הרחוקים יותר. שותפים לעבודה, למשפחה - פתחו עיניים ולב. לא צריך להיות מתנדב במד"א או ב"הצלה" כדי להציל נפש אחת מישראל, הצלת חיים כפשוטו. יש כל כך הרבה דברים שאינכם יודעים. ולא מעלים על קצה דעתכם אפילו. גלו אכפתיות. גמישות מחשבתית. נכונות להכיל את אי הידיעה שאינכם יודעים.

פשוט תהיו...

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.