פרשת ויגש: הסוד ששמר יוסף, ועשרה חמורים מלאים רמזים

בפרשת ויגש "נסגרים מעגלים", ה"תמונה" מתבהרת, יוסף מתגלה בפני אחיו ומשפחת יעקב מתאחדת מחדש.

כמובן, המשקעים הרגשיים שנגרמו עקב מכירת יוסף עדיין קיימים, אולם יוסף לוקח אחריות על הסיטואציה הרגישה והוא מנהל אותה בחכמה רבה. פעמים רבות הוא מעביר לאחיו מסרים גלויים וסמויים שהוא מוחל להם על המכירה, והוא מעודד את רוחם עם המסר העיקרי, שכל מה שקרה הוא מאת השם והם היו רק שליחים של הבורא, והנה ראיתם בחוש "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (מ"ה, ה').

התבוננות בפרשה מיוחדת זו, אפילו מבלי להתעמק בעומקים הנפלאים שבה, גורמת לנו להתחזק באמונה וביטחון בהשם יתברך, שכל מה שעובר עלינו בחיים נעשה בדקדוק רב ובאהבה גמורה, למחיה ולטובה.

אחת השאלות המפורסמות היא האם יעקב היה מודע לכל עניין המכירה. כעת, כשהמשפחה מתאחדת מחדש, יוסף מתנהל בחכמה גדולה מול נושא רגיש זה.

לפני שיוסף מתגלה בפני אחיו הוא אומר: "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי", ואכן "וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו" (מ"ה, א'). חשוב ליוסף שההתגלות תהיה בנוכחות אחיו בלבד, ללא שום נוכחות זרה. מדוע? רש"י מבאר בפשטות, שיוסף לא רוצה שהמצרים ייראו שאחיו מתביישים ממנו.

הריב"א בפירושו על התורה מביא סיבה נוספת. כשהאחים שינו את דעתם והחליטו להוציא את יוסף מן הבור ולמכור אותו (ובכך בעצם ניצלו חייו), הוא נשבע להם שהוא לא ישוב עוד לבית אביו ושהוא לא יגלה לאף אדם בעולם על המכירה. יוסף עומד בהבטחתו – והוא מוציא מהחדר את כל מי שלא היה נוכח במכירה, כדי שאף אדם זר לא יידע אודותיה. אגב, לשיטת הריב"א, זאת הסיבה מדוע יוסף לא הודיע לאביו כל השנים שהוא חי וקיים, שהרי אם הוא היה יודע שהוא חי במצרים, יעקב בוודאות היה חוקר ומגלה את כל הסיפור. יוסף עומד בהבטחתו לאחיו והוא מוציא את כל הזרים מהחדר.

מדהים איזה כוח יש ליוסף. יוסף הבטיח – והוא עומד בהבטחתו חרף כל השינויים והתהפוכות בחייו. יוסף יודע לשמור סוד.

מצד שני, יוסף לא יודע בוודאות שאביו לא יודע על המכירה. הרי אולי במרוצת השנים אחיו כן גילו זאת לאביו, אולי הקדוש ברוך גילה לאביו בנבואה שהוא חי, יוסף לא יודע, אז יוסף שולח לאביו רמזים, שלמקרה ואביו כן יודע מהמכירה, נביא גדול כאביו יבין את הרמזים.

אילו רמזים שולח יוסף לאביו?

אחרי שיוסף התגלה בפני אחיו והם התכוננו לשוב לאביהם (לזמן קצר), התורה כותבת: "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ" (בראשית מ"ה, כ"ג). נשים לב - עשר אתונות נושאות בר ולחם, זה מובן, שהרי זה מזון לאכול, בנוסף - עשרה חמורים נושאים "מטוב מצרים". מה זה טוב מצרים? רש"י כאן מביא בשם התלמוד (מגילה טז ע"ב): "מטוב מצרים – מצינו בגמרא ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, ומדרש אגדה, גריסין של פול" (לשון המדרש: זה גריס של פול שהוא על עיקת נפש – בראשית רבה, צ"ד).

מה משמעות העניין? וכי זה מה שיעקב זקוק לו? כמות אדירה של יין? הרי יש רעב בארץ, מדוע שלא ישלח גם על עשרת החמורים לחם ומזון כמו ששלח על עשר האתונות? ומה כוונת המדרש? מה יעשה יעקב עם כמות כזו של גריסין של פול? כיצד חיטה או קטנית גרוסה מועילה להעברת מצוקת נפש?

המהר"ל (גור אריה כאן) מבאר את דברי חכמים באופן נפלא.

יוסף בוחר להראות לאביו את הצד החיובי שבסיפור המכירה ואת ההשגחה האלוקית המדוקדקת. יוסף שולח לאביו "עשרה חמורים" ו"עשר אתונות", דווקא עשר, לא יותר ולא פחות, מדוע? עשרה חמורים ועשר אתונות הם רמז לעשרת אחיו (בנימין לא היה שותף). יוסף רמז לאביו שלא יכעס על עשרת בניו שמכרוהו, משום שאחיו היו כאותם עשרה חמורים שנושאים על גביהם משא גדול מבלי לדעת מה הם נושאים. הקדוש ברוך הוא "הטעין" על גבי אחיו את מעשה המכירה והירידה למצרים, כמי שמטעין משא על חמור, בלא ידיעת חשיבות פעולתם. לאחים לא הייתה ברירה – הם היו כמו חמור משא שנושא על גבו סחורה והוא איננה מודע לתוכן המשא. האחים חשבו שהם מוכרים את יוסף בגלל קנאה ושנאה, אולם הם לא היו מודעים למשא העצום שהשם הניח על גביהם – ירידה למצרים שבסופה יציאת מצרים, מתן תורה וכניסה לארץ ישראל.

יוסף שולח "עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם", לרמז לאביו שבניו עתידים לנצל את מצרים ביציאתם ולקחת לעצמם שלל רב, כמו שהבטיח הקדוש ברוך לאברהם "ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול", שהכוונה כמובן להולדת העם ולמתן תורה. "וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן" לרמז שתכליתה האלוקית של הורדת יוסף מצרימה הייתה לכלכל אותם בשנות הרעב מטוב מצרים, כדברי יוסף "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה" (עיין במהר"ל שם על משמעות ההבדל בין חמור לאתון).

המהר”ל מבאר גם את הפירוש השני של המדרש, שטוב מצרים "זה גריס של פול שהוא על עיקת נפש". יעקב ירא לרדת למצרים, שהרי הוא ידע על הגלות שבניו עתידים להשתעבד במצרים, לפיכך רמז לו יוסף שמן הגלות הזו ייצא רק טוב, כי ישראל יהיו פרים ורבים מכוח השעבוד כפי שכתוב: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". ישראל יהיו דומים בעבודות הפרך לגריסים ברחיים, הנשברים לחלקים רבים, וכשם שכל גריס מתחלק להרבה, כך גם ישראל יתרבו ומאחד יהיו ששה, שהרי נשות ישראל היו יולדות ששה בכרס אחד. יוסף מראה לאביו את הטוב שייצא מכל הגלות.

יוסף עושה הכל כדי לנחם את אביו, כדי שגם אם במקרה הוא יודע על המכירה, שיבין שהכל לטובה!

עלינו ללמוד מיוסף. המסע האינדיבידואלי של כל אחד מאתנו, על כל העליות והמורדות שלו, הוא מה שיאפשר לנו בסופו של דבר לגלות את המשימה הייחודית שלנו בעולם הזה, ולהעניק את האור הייחודי שלנו ליקום. אין טעויות. הכל זה תכנית מדויקת של בורא עולם.

גם אם נראה לך שמישהו עושה לך רע, תדע לך שהוא בסך הכל חמור או אתון שנושא על גבו תכנית אלוקית.