כל אחד – והמושגים שלו

לא רחוק מהשכונה שלי אני רואה מידי פעם אישה קצת מבוגרת, שתמיד נסחבת עם עגלה ועליה בלויי סחבות. היא תמיד אוספת דברים ונסחבת איתם.

לא יודעת מתי בדיוק, אבל באיזשהו שלב גם גיליתי איפה היא גרה.

כל קומת הקרקע של הבניין עמוסה מאוד בשקיות ענק מלאות בגרוטאות ובבגדים שהיא אוספת.

אני מרחמת על השכנים שגרים שם בבניין. כנראה אין להם מה לעשות מול התופעה של האספות הבלתי הגיונית של שכנתם.

אפשר לראות ערמות של בקבוקים שם בתחתית הבניין, שמי יודע מתי היא פודה אותם, אבל היא ממשיכה לאסוף ולאסוף, לאגור ולאגור.

בהמשך לתיאור הנ"ל אפשר להבין שהיא לא אישה מטופחת מאוד. אף פעם לא שמתי לב בדיוק מה היא לובשת, אבל מה שלבשה תאם את את העגלה שהיא הולכת איתה תדיר, מטפחתה קצת שומטה על הפנים, והכתפיים שחוחות מעט, אולי כבר בגלל הגיל.

היא מסוג האנשים שנמצאים בנוף ומתרגלים אליהם, משתדלים לא להפריע להם במלאכתם ויותר מזה - בכלל לא נותנים עליהם את הדעת.

ביום בהיר אחד הופתעתי מאוד לראות את הגברת, זו שאוספת את הבקבוקים, בפתח חנות סידקית.

רכשתי שם חוט שחור ומחטים, ואולי עוד אי אילו פריטים, והנה היא נצבת, נכנסת בשקט לחנות.

לקח לי רגע לקלוט מאיפה אני מזהה אותה, וכשקלטתי חשבתי לעצמי: "מה היא מחפשת פה?".

היא חיכתה בשקט ובנימוס עד שאסיים את הקניה הצנועה שלי, ורק אחרי שהמוכרת שאלה אותה: "איך אפשר לעזור?", היא הוציאה מהשקית השחורה והמרשרשת שבידה משהו שהיה נראה כמו חליפה כחולה.

אני נפניתי לצאת מהחנות, אבל עוד הספקתי לשמוע אותה: "את לא יודעת איך השקעתי בבגד הזה", היא אמרה למוכרת, "ישבתי ותפרתי, קניתי כפתורים, והנה כפתור אחד נשבר!".

זהו, עד כאן.

כבר הייתי מחוץ לחנות ולא שמעתי מה היה הלאה.

היא ממש השקיעה ותפרה בגד! אני חושבת לעצמי, קנתה כפתורים תפרה אחד אחד, וממש כואב לה שכפתור אחד נשבר!

פתאום, אחרי אינספור פעמים שראיתי אותה אוספת בקבוקים ו"כל מיני" בלי תכלית, וממש חשבתי שהיא חסרת בינה לגמרי, ולא בגבולות הנורמה.  

נוכחתי לראות שיש דברים שהיא כן משקיעה בהם, וחשובים לה ואכפת לה מהם, וכואב לה שההשקעה שלה יורדת לטמיון, או לא יוצאת כפי שהיא תכננה. זה היה לי מוזר, כי אני עדיין חושבת שכל העניין עם האיסוף שלה הוא באמת לא נורמלי ומטריד, אבל זה לא מוחק אותה!

אז מה בכל זאת הטריד אותי בעניין?

מתברר שיש תחומי עניין שמעניינים אותה וחשובים לה. עובדה שאפילו את המתחם שכבשה מתחת לבניין, עם כל האשפתונים, היא מסדרת מידי פעם, ומן הסתם משקיעה מחשבה איך לסדר, ויפריע לה אם משהו יגע בסדר שלה.

אבל המושגים!

שם הנקודה.

מה המושגים של האשה הזו? מה חשוב לה? מה היא אוספת? בגבולות החברה הנורמטיבית - המושגים שלה דלים מאוד, והיא משקיעה באשפתות.

מצד שני, אני לא יודעת מה הרקע שלה, מאיפה היא באה, מי המשפחה שלה, על איזו דוגמא אישית היא גדלה, איזה חינוך היא קיבלה ואילו נסיונות היא עברה.

אסור לזלזל בה, ח"ו, ויש לה נשמה יקרה מאוד.

אבל רמת רגשות, כאבים ואיכפתיות הם לפי מדד המושגים. מצד אחד כשמדובר בבן אדם אחר -אסור לזלזל בהם, אבל מצד שני אני יכולה למדוד את עצמי ואת רמת המושגים שלי לפי מה שכואב ומפריע לי.

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית.