אני בן אדם טוב, זה לא מספיק?

אני נותן צדקה פעם בכמה זמן, נחמד לאנשים, כולם בעבודה מסתדרים איתי מצוין, איש משפחה מסור, וגם כמובן מכבד את הדת ואפילו לא מפספס תפילה בליל שבת. צריך יותר מזה? זה באמת משנה לה' מה יש לי בצלחת, או אם הדלקתי אור בחג?

להיות בעל לב טוב ולהתייחס בצורה נעימה לאחרים זה וודאי חשוב לאין ערוך. מצוות בין אדם לחברו ותיקון האישיות הם חלקים בלתי נפרדים מעבודת חייו של יהודי, וארון הספרים היהודי מלא בספרות חז"ל בעניין העבודה העצמית שנדרשת מאדם לשיפור האופי, וכן קיימים ספרי הלכה רבים המכילים הלכות מדוקדקות ומפורטות בעניינים שונים הנוגעים ליחסים שבין אדם לחברו.

יחד עם זאת, הקב"ה, שרוצה לטובתנו בלבד ויודע מהי הדרך הנכונה עבורנו הן בעולם הזה והן לעולם הבא, מסר לנו בלבד, בני העם היהודי מתוך אהבתו אותנו, את התורה, כמתנת אבא אוהב לבניו. התורה איננה ספר המלצות לחיים טובים אותן קבע בן אנוש על פי ראות עיניו, אלא בורא עולם בעל חוכמה אלוקית ועל-אנושית. הוא זה שקבע מהי הדרך לשם השגת תכלית חיינו, מהי הדרך להטבה נצחית, ומהי הדרך ליצירת חיבור אמיתי עמו. הוא זה שמכיר את נשמתנו יותר טוב מאיתנו, ויודע איפה וכיצד נוכל להרגיש את הסיפוק האמיתי, את השמחה הלא-מזויפת שנעלמת ברגע שהמסך יורד, את השלווה האמיתית שהנשמה כל כך כמהה להשיג, את החיבור ל'אני' שלי שנראה מבחוץ כל כך מובן מאליו אבל ברגע של שקט וכנות כואבת - כל כך רחוק.

לפעמים מבינים בקלות את ההיגיון שעומד מאחורי חלק מהמצוות, ולפעמים גם לא, וזה בסדר. זה בסדר כל עוד יודעים בוודאות דבר אחד ויחיד – את זה ה' אמר. כשיודעים שמאחורי מסלול החיים התורני עומד רצונו של זה שברא אותנו ואת היקום האדיר הזה, שרוצה רק באושר שלנו, שיודע יותר טוב מאיתנו, שרואה את התמונה האדירה מלמעלה, ומבקש שנסמוך עליו, נישען עליו, שנלך יחד עמו – הספקות נעלמות. גם כשמבינים את המצוות, וגם כשפחות.

ואם נהיה כנים, מתי יודעים שמדובר על קשר של חיבור אמיתי בין אחד לשני? כשהכול זורם, קל, מובן וברור, כיף ונחמד, או כשלא תמיד מבינים את הצד השני ומנסים להכיל? כששומרים על נאמנות 24/7, או כשיום אחד בשבוע (סתם לדוגמא, שבת...) מחליטים לרעות בשדות זרים?

אפשר לחיות חיים שלמים באשליה שיש לי קשר קרוב עם אבא שבשמים, אפשר גם להאמין שהוא באמת מבין אותי ומקבל את זה שמספיק לי חיים שלמים עם מה שאני עושה כרגע ודי. השאלה היא האם ישנו בסיס איתן לאותן תחושות בטן באותו מכתב חיים אלוקי, התורה? האם בתורה נכתב איפשהו, אפילו ברמז, שכל איש יעשה כרצונו ודעתו, או שמא נאמר במפורש מהם התנאים ליצירת חיבור עם ה'?

קשר אמיתי עם הקב"ה נמדד דווקא ברגעים הלא מובנים, לא קלים, בהתמודדות ובמאמצים. קשר של נאמנות עם בורא עולם זה לא לוותר, גם לא בעד שום הון שבעולם, על מה שהוא קבע כברית הקודש בינינו – שמירת שבת.