כל אחד והדרך שלו? על ארבעת הטיפוסים בחינוך

רבים תמהו על דברי המלך שלמה (משלי כ"ב, ו'): "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ". האמנם על פי דרכו חסרת הניסיון והבלתי מסודרת של הנער יש לחנכו?! והלא יש לחנכו על פי דרכם המנוסה והברורה של ההורים והמחנכים!

אולם נתאר לעצמנו שני ילדים אחים, אשר באחד ניכרים סימני מידת הקמצנות, ואילו בשני ניכרים דווקא סימני מידת הפזרנות. הראשון שומר רק לעצמו, מאחסן כל דבר שמקבל, ואינו מוכן לשתף שום חבר או אח, ואילו אחיו בדיוק להיפך: מבזבז ומחלק מיד את כל מה שמקבל, ואינו חושב אף פעם על העתיד.

ברור לכל, שבמשפחה זו לא יהיה נכון לשוחח עם שני הילדים באותה מידה אודות חשיבות הנתינה לאחרים, כשם שלא יהיה נכון לדבר עמם ולשכנעם בדבר החיסרון שבבזבזנות ובפיזור. אמנם שני הילדים צריכים לשמוע באופן כללי על החסרונות שבשתי המידות הקיצוניות הללו, אך יש להדגיש מאוד בשיחה עם כל ילד ולחזק אצלו את החלש שבו.

כך בדיוק יש לפעול עם כל ילד בדרך חינוכית המתאימה לאופיו. כלפי ילד עדין ורגיש, די ברמז המביע אכזבה או מורת-רוח ואפילו רק חוסר שביעות רצון מצד ההורה והמורה, כדי שמיד ישתדל לתקן את טעותו, בעוד שנזיפה רק תזיק ותפגע בנפשו העדינה. ולעומתו, יש ילד עז ומרדן מטבעו, הזקוק להערה מפורשת ופרטנית במילים ברורות, משום שרמז קל אינו נקלט על ידו. אם כי יש להדגיש, שגם עם ילד זה יש לדבר בדרך כלל במילים רכות המשדרות אהבה ורצון בטובתו, כמבואר להלן. שהרי כבר אמר שלמה בחכמתו (משלי כ"ה, ט"ו): "וְלָשׁוֹן רַכָּה, תִּשְׁבָּר גָּרֶם (עצם קשה)". 

ארבעת הטיפוסים

תורת הפסיכולוגיה נבוכה בשאלה לכמה קטגוריות יש לחלק את האופי האנושי בכללותו. וכמספר חוקרי נפש האדם כך מספר הדעות בשאלה גדולה זו. אולם יוצר האדם גילה בתורה שניתנה לאנושות במעמד הר סיני, כי ישנם ארבעה סוגי אופי, שעם כל אחד מהם יש לנהוג בדרך אחרת. וכפי שמפורט בהגדה של פסח: "כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול".

כלומר, הסיבה שבארבעה מקומות ציוותה התורה לחנך את ילדינו, ובכל מקום כתבה את ההוראה בניסוח שונה, ללמדנו שארבעה טיפוסי בני אדם ברא הקב"ה בעולם, וכל ילד המשתייך לאחת מארבע קטגוריות אלה, זקוק לשיטה חינוכית שונה במעט משיטת החינוך הנכונה לחברו המשתייך לקטגוריה אחרת.

הדבר ברור שאין ילד שנולד רשע. אולם הכוונה היא שאם לא ניגש לילד זה בגישה הנכונה לאופיו המיוחד, סופו שיהיה רשע חלילה.

על היחס הנכון לסוגי הטיפוסים השונים, בעז"ה בשבוע הבא.