עצות להתמודדות עצמאית עם חרדה, וטיפים לסבתא המסורה

האם ניתן להתמודד עם חרדה באופן עצמאי, או שחייבים ללכת לטיפול כלשהו על מנת לעצור אותה?

לא כל אדם מסוגל להתמודד באופן עצמאי עם חרדות, ולכן יהיו פעמים בהן תידרש התערבות של איש מקצוע. שהרי אדם חרד הוא בדרך כלל חסר אונים, ולא יודע באיזה אופן לעזור לעצמו, ואילו אדם שרוצה לעזור לעצמו צריך להיות בשליטה ולהכיר את המיומנויות השונות.

עם זאת, אם החרדה היא ברמה קלה, אפשר לנסות להתמודד באופן עצמאי, ואם אין שיפור – תמיד אפשר, כמובן, לגשת לאיש מקצוע – ואף רצוי לעשות זאת. מהם הכלים בהם תוכלו להיעזר באופן עצמאי?

פעילות ספורטיבית יוצרת הפרשת אנדורפינים וחומרים נוספים בגוף, שנותנים תחושה טובה וכוח חיסוני נגד חרדה.

תזונה נכונה תורמת למניעת תנודות רגשיות במצבים של לחץ וחרדה.

הרפיית שרירים - יש פעמים שבהן התסמינים הגופניים שאנחנו חשים בעת חרדה מלבים את המחשבות ויוצרים חרדה. עלינו להרגיע את הגוף באמצעות הרפיות, כמו הרפיית שרירים וכך המחשבות שמעוררות את החרדה נעשות רציונליות, ומצב החרדה נעלם.

היגדים פנימיים מחזקים - יש לבחור משפטים מחזקים, שאותם נשנן בזמן חרדה, כמו: "הקב"ה שומר עלי, אני חזקה, שום דבר לא יקרה לי"; "אלו רק מחשבות, זו לא המציאות".

במרבית המקרים, עדיף להיעזר באיש מקצוע, ורק לאחר מכן להשתמש בכלים שניתנו בטיפול על מנת לעזור לעצמך. לאחר שתכירי את הכלים ותרכשי בהדרגה את המיומנויות, יש סיכוי גדול שההישגים יהיו לטווח ארוך יותר.

(יפה איפרגן, MA, אשת חינוך ומטפלת CBT במחלקת "נפשי בשאלתי")

* * *

אני אוהבת מאוד את נכדי, ועוזרת בטיפול בהם. יש לי שני נכדים, בת ארבע ובן שנתיים. בת הארבע אהבה אותי פעם מאוד, ופתאום לא רוצה לבוא אלי. כשההורים באים עם הילדים, רק הקטן בא ומחבק אותי. הגדולה לא ניגשת, וכשאני קוראת לה - היא עושה תנועה של "לא" עם הכתף, ולא רוצה לגשת. אני רוצה לציין שפעם היתה כמו הקטן, זה קרה בזמן האחרון. למה זה קורה, ומה אוכל לעשות?

ילדים לומדים מתוצאות מעשיהם. אני מתארת לעצמי שכאשר הילדה לא ניגשת אליך, את משדלת אותה בדברים, או נעלבת ממנה ומרחיקה אותה.

את אומרת שפעם אהבה אותך, ופתאום לא. ודאי שאם את מסתכלת על זה כך, זה פוגע ומעליב.

את מייחסת את הריחוק שלה לפגם באהבה, ואין זה נכון.

הילדה פשוט החליטה שאם היא מתרחקת ממך - טוב לה יותר. את מתייחסת אליה הרבה יותר מקודם, ומה שילד רוצה זו התייחסות!

עצתי לך, אמרי לילדה: "מהיום לא אתחנן לפניך שתיגשי אלי. אני אוהבת אותך, ובטוחה שגם את אותי. אשמח אם תיגשי אלי, אבל אם לא – זו זכותך, ואני אחכה שתחליטי לבוא.

ברגע שלא תעשי מזה עסק, הילדה תיגש. היא פשוט הרגישה שהיא מקבלת יחס עודף ברגע שלא באה, ולכן המשיכה לעשות זאת.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)