"דודי נרצח ברצח נתעב, לא ייתכן שהמחבלים ישוחררו ויתקבלו בחגיגות"

"אני חושב שאין מישהו שראה תיעוד של חגיגות הענק בכפר ערה לרגל שחרורו של 'הרמטכ"ל של האסירים הביטחוניים' מהכלא אחרי ארבעים שנה, ולא הרגיש כאב גדול", אומר אבי ברומברג, ובקולו ניכר הזעם הגדול.

אם שמו של אבי מצלצל לכם זה לא במקרה. הוא אכן אחיינו של רב"ט אבי ברומברג מזכרון יעקב, אשר נחטף בשנת 1980 על ידי מחבלים שחטפו ממנו את נשקו האישי ורצחו אותו באמצעותו, ברצח אכזרי במיוחד שזעזע את אמות הסיפים של מדינת ישראל.

הרצח נעשה בעת שברומברג שהיה אז חייל עשה את דרכו לביתו במושבה זכרון יעקב, ועלה על טרמפ ברכב שעצר לו בתחנה. דקות ספורות לאחר שהצטרף לטרמפ הוא הותקף על ידי נהג הרכב והמחבל הנוסף שהסתתר במושב האחורי. בתחילה הוא ניסה להיאבק, אך המחבלים ירו בו והשליכו אותו מחוץ לרכב. ברומברג הספיק לזחול אל הכביש ולדווח לעובדי חברת החשמל שהיו שם על מה שארע, ואף למסור את פרטיו. משם הוא פונה לבית החולים עם פציעה קשה בראשו, וכעבור ארבעה ימים נפטר מפצעיו.

החייל אבי ברומברג

העונש נקצב, האסירים שוחררו

אבי ברומברג האחיין, עמו אנו משוחחים, נולד שנה לאחר הרצח, בדיוק ביום בו צוין יום השנה לרצח המתועב, בזמן שבו הרוצחים טרם נתפסו. רק שנה לאחר מכן (שנתיים לאחר הרצח) התגלו הרוצחים – כרים יונס ובן דודו מאהר יונס, והסתבר שמדובר בשני ערבים-ישראלים תושבי ואדי ערה. "הם התגלו באירוע שמחה של הכפר, בו הם נתפסו כשהם יורים בנשק שגזלו מדודי", מציין ברומברג את האבסורד המזעזע. "לאחר מכן הם נידונו לעונש מוות בידי בית דין צבאי, אך ניצלו ממנו באמצעות ערעור שהגישו בבית דין אזרחי, ונגזר על שניהם מאסר עולם בלתי קצוב. אלא שבשנת 2012 השתנו הדברים, כשהנשיא שמעון פרס קצב את עונשם ל-40 שנה, וכעת – 40 שנה לאחר גזר הדין, הם משוחררים מהכלא, וכפי שניתן לראות חוזרים לכפר בחגיגות גדולות".

ברומברג מציין שעד היום לא ברור לו ולמשפחתו מה הוביל את פרס לקצוב את עונשם של המחבלים. "קציבת עונש היא פעולה שרק נשיא רשאי לעשותה, ועד שהגיע פרס לתפקיד אף אחד לא הסכים לחתום על חנינה או קיצור עונש. פרס קצב לא רק את עונשם של שני המחבלים שרצחו את דודי, אלא גם את רוצחי משה תמם ורב"ט גיא פרידמן מליל הקישונים הי"ד. הוא קצב עוד הרבה רוצחים נוספים שביצעו אירועי טרור מזעזעים, חלקם ערבים ישראלים עם תעודת זהות כחולה. מה שאומר בעצם שאחרי שחרורם הם שבים להיות אזרחי ישראל הנושאים במלוא הזכויות. זה מזעזע, בלתי נתפס".

כאמור, מי שראה את סרטוני התיעוד מהחגיגות שקיבלו את פניו של המחבל כרים יונס בשבוע שעבר, יכול להבין את האבסורד הזועק לשמיים. על אף הצהרתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שלא יאפשר לחגוג שחרור של "מחבל נאלח", התקבל יונס בכפרו, כפר ערה, בחגיגות שבמהלכן נישא על כתפיים תוך כדי שירים וריקודים. במהלך האירוע הוא הצהיר על כך שיש לו כוונות נוספות להמשיך באירועי טרור. "אני וכל האסירים האחרים מוכנים להקריב עוד יותר למען פלסטין וחירותה", הוא הכריז.

עת מבחן לממשלה

"חשוב לי להדגיש שכרים נחשב במשך כל השנים ל'רמטכ"ל של האסירים הביטחוניים'", מוסיף ברומברג, "כל גופי הביטחון השונים – הצבא, השב"ס וגם השב"כ התנגדו נחרצות לשחרורו. לכולם ברור כי זהו שחרור מאוד בעייתי מצד מדינת ישראל, כי גם כשהיה בין כתלי הכלא הוא השפיע רבות על פעולות טרור שנעשו מחוץ לכלא. כעת ברור שהוא בוודאי רק יחזק את הטרור בציר ואדי ערה – לב ליבה של מדינת ישראל. מחבלים הנושאים בידם האחת תעודת זהות כחולה ובשנייה נשק נגד המדינה, הם בוגדי המדינה. כך גם עם המחבל הנוסף מאהר יונס שצפוי להשתחרר גם כן בעוד כמה ימים.

"נולדתי לתוך הסיפור על דודי, והוא מלווה אותי כל חיי", מציין ברומברג, "אבל אני בכלל לא מדבר עתה מתוך הכאב הפרטי שלי, אלא כאזרח ישראל שכואב לו. אני גם יכול לספר על המאבק שלנו – מרגע שהנשיא קצב את עונשם של המחבלים הרוצחים ל-40 שנה, ידענו שהם עומדים להשתחרר ב-2023. במשך כל השנים מאז התמקדנו במשימה לשנות את קציבת העונש ולפעול לכך שהם יישארו בכלא במשך כל חייהם. אני חייב לציין שבחלק מהפעולות גם הצלחנו, כי מדי מספר חודשים צצו בכל פעם מחדש בקשות לשחרור לחופשות בשל התנהגות טובה או תירוצים אחרים, ובכל פעם מחדש פרקליטות המדינה ועוד אנשי צללים אחרים מנעו את השחרור הזה יחד אתנו. כעת הגיע רגע השחרור מבלי שיכולנו למנוע זאת, ואני חושב שאין אזרח ישראלי שראה את התיעוד של החגיגות שנעשו בכפר מבלי לחוש בכאב העצום. זה מחריד וזה נורא, זה לא דבר שהייתי מצפה לראות במדינת ישראל, וזה גם הדבר הראשון שגורם לחוסר הרתעה, כי מחבלים רואים שהם יכולים לרצוח, להשתחרר מהכלא ולשוב להיות אזרחי ישראל".

אבי ברומברג האחיין

האם כעת יש עוד מה לעשות?

"כן, בוודאי. כבר השבוע עלה לראשונה דיון ראשוני בנוגע לחוק לשלילת אזרחות לרוצחים שנתמך הן על ידי האופוזיציה והן על ידי הקואליציה באופן מלא, מלבד שני חברי כנסת ערבים שהתנגדו. התקווה שלנו היא שמיד לאחר שהחוק יועבר תשלול המדינה את האזרחות גם למחבלים שרצחו את דודי ולאחר מכן תבצע גירוש לעזה או לרשות הפלסטינית. לא ייתכן שהמחבל כרים נמצא כעת בכפרו, לאחר שבנה לו בית באמצעות סכומי העתק שקיבל מדי חודש מהרשות הפלסטינית ובעצם זכה בחיים חדשים ושב להיות אזרח חופשי. זה לא ייתכן.

"את מה שהיה במשפחתנו הפרטית איננו יכולים לשנות, אבל אנחנו רוצים למנוע משפחות שכול נוספות, ובנוסף – חשוב מאוד שהציר של ואדי ערה שהוא ציר טרור מזוויע במדינת ישראל, שיוצאים ממנו פיגועים בזה אחר זה, לא יתלהט מחדש. רק בשנה שעברה יצא משם פיגוע נוראי של דאעש בדיזנגוף סנטר. כשמחזירים לשם מחבלים עם דם על הידיים, ובטח ובטח כאלו עם אמירות כמו של יונס שכבר הצהיר שימשיך בפיגועים, זוהי סכנה מוחשית לביטחון המדינה.

"התשובה היחידה שצריכה להיות כאן היא לחוקק חוק ברור של שלילת אזרחות למחבלים שמשתחררים מהכלא, בכך גם ייעשה הצדק כלפי המשפחות וגם כלפי אזרחי המדינה. אני מקווה שזה יקרה כבר בקרוב, אנחנו פועלים לשם כך וקיבלנו השבוע הבטחות גם מבן גביר וגלנט. אסור שהנושא ירד מהכותרות. הוא צריך להציק לכל אחד. כעת קמה ממשלת ימין, וזהו שלב המבחן שלה. אני סמוך ובטוח שהיא לא תרצה להיכשל בו".