"אנחנו מכירים כבר 30 שנה, אולי אנחנו מפספסים משהו?"

תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה.

הטלפון מצלצל בכיסו של יוסי, על הקו הבנקאי שלו.

'מה עכשיו, שוב פעם בעיות של אוברדראפט?...', חושב יוסי לעצמו, ועונה.

"שלום וברכה אדוני, מה שלומך".

"טוב, תודה".

"שמת לב שיש התנהלות לא שגרתית אצלך בחשבון?", שואל הבנקאי.

'נו, ברור שיש בעיה, אבל מה הוא נזכר עכשיו, סידרתי את זה בעשירי', מהרהר יוסי תוך כדי שהבנקאי ממשיך לדבר. 'אולי פירעון של צ'ק מהעבר'...

"בקיצור זה המצב, מה אתה חושב לעשות עם זה?", שואל הבנקאי, ויוסי מתעורר.

"לעשות עם מה?!", שואל יוסי וטון דיבורו עולה בהתאמה. "תאמין לי שהשיחות שלכם הם הדבר האחרון שיעזור לי לצאת מהמינוס...".

שתיקה.

"אני מבין. יכול להיות שלא הייתי ברור מספיק".

"לא, לא, אתה ברור לגמרי, וגם לי ברור שהשיחות האלו מיותרות, כי אין לי שום פתרון כרגע למינוס שיש לי בחשבון".

"אבל אני לא מדבר על המינוס".

יוסי, בקול נבוך מעט, אומר, "א... א... אז למה התקשרת?...".

* * *

בנקודה הזו נעצור וננסה להבין מה קרה כאן.

מרגע שיוסי רואה מי על הצג, ברור לו כמעט הכל. מי המתקשר, לשם מה הוא מתקשר, מהי מטרת השיחה בגדול, בכל אופן זה לא פעם ראשונה שהוא מקבל שיחה מהבנק, יש לו ניסיון רב בתחום.

אז נכון, יש לו חוסר בהירות בהקשר לעיתוי של השיחה, אך פרט לזה הוא יודע הכל.

כך הוא חושב לפחות.

ואף על פי שהוא בדרך כלל צודק, הפעם הוא טעה. הפעם השיחה הייתה לצורך מטרה אחרת, הפוכה לגמרי, ואם הוא היה פנוי להקשיב לדברי הבנקאי הוא היה אפילו מופתע ממה שהוא מספר לו.

אבל יוסי לא פנוי להקשיב, למה?

כי יוסי בטוח שהוא יודע.

ומהרגע שאדם אומר לעצמו "אני יודע", הוא כבר ממשיך הלאה,

הוא לא עוצר וחושב לעצמו 'רגע, אולי הפעם זה משהו אחר, אולי אם אשמע אהיה מופתע'.

* * *

עכשיו נניח לרגע את יוסי והבנקאי, ונקשיב לסיפור של שמעון (שם בדוי).

כששמעון דיבר, הכאב שלו ניבט מכל מילה שהוציא.

הוא דיבר על ימים שלמים שהוא ואסנת (שם בדוי) כמעט שלא מדברים. "לא שאין לנו על מה, יש לנו המון, אבל היא כל היום או בעבודה או בטלפון".

הוא ניסה לא פעם ליצור איתה שיחות יזומות, אך ללא הועיל.

"יש מידי פעם שיחות. כשאני כבר עייף נורא, אז היא רוצה לדבר, ותוך כמה דקות השיחה מגיעה לעיסוק שלה, כאילו זה הדבר היחיד שיש לה בראש. נמאס לי מזה".

"מה הנקודה שהכי היית רוצה לראות בה שינוי בקשר ביניכם?", שאלתי.

"שאסנת תפסיק להתעניין כל היום בעבודה, ותשקיע יותר בזוגיות, בבית".

"היית רוצה לראות שהזוגיות והבית שהקמתם נמצאים בראש סדר העדיפויות שלה".

"נכון, ממש כך".

"ניסית פעם להבין מה חשוב כל כך לאסנת בעיסוק שלה?".

"מה יש להבין? היא לא רוצה להיות בבית, אז היא נמצאת כל היום בעבודה או בטלפון".

כשהגיע תורה של אסנת לדבר, היא דיברה על החלומות שהיו לה בבניית העסק, על כך שכל חייה חלמה להקים עסק, ושהיא ובעלה ינהלו את זה.

"בהתחלה זה הלך כמו שחלמתי. העסק הוקם, ואני הייתי בדרך להגשמת החלום, אבל אז העסק נקלע לקשיים כלכליים, ועברנו תקופה לא פשוטה של התמודדות כלכלית, ואתה יודע איך זה בתקופות כאלו של חוסר יציבות – זה משפיע על הכל, על המצב רוח, על ההתנהלות בבית.

"האמת שהדבר שהכי חיכיתי לו בתקופה ההיא זה ששמעון יהיה שם איתי, שאוכל לשתף אותו בקשיים, בלבטים איך להמשיך מהמקום הזה. אבל זה לא קרה, בוכל פעם שניסיתי לשתף במה שעובר עלי, בקשיים שאני חווה, הוא נאטם ורק חיכה שאסיים כבר לדבר. ומרוב שהתאכזבתי שוב ושוב, פשוט הפסקתי לנסות לשתף אותו, התחלתי לנסות להתמודד לבד ו...כן, עכשיו אני גם שומעת ומבינה שזה הפריע לו".

כשאסנת דיברה, שמעון הקשיב, ואני הייתי סקרן לדעת מה הוא שומע.

"מה אתה אומר?", הפניתי את מבטי לשמעון.

"לא.. לא חשבתי כך, האמת. היה לי ברור שהיא פשוט לא רוצה להשקיע בקשר שלנו, ולכן היא כל הזמן עם הראש בדברים אחרים. ו... עכשיו אני מבין שמשהו פה התפספס לי ודווקא היא כן רצתה את הקשר איתי ולשתף אותי במה שהיא חווה ובשינויים שעוברים עליה ועלינו. כנראה לא הייתי פנוי מספיק להבין את זה".

"וההבנה הזו, שקרה כאן משהו אחר ממה שחשבת, זה מה שיאפשר לך לנסות ולברר מה באמת עובר על אסנת". 

* * *

לרוב, בני זוג מדווחים בתקופות מסוימות בחייהם על שחיקה מסוימת במערכת הנישואין.

השחיקה הזו יכולה להיווצר בין היתר כתוצאה מכך שבני הזוג מפסיקים לחוש התחדשות בזוגיות שלהם. הם עברו דבר או שניים יחד, תקופות של עליות ומורדות, וכעת הם חשים מיצוי מסוים.

דווקא במקום הזה, מתוך האתגר שניצב לפתחם, הם יכולים למצוא את ההתחדשות בכך שירצו להכיר יותר זה את זה.

אם הבעל יעצור ויחשוב "אלו דברים אני לא באמת יודע על רעייתי", הוא יגלה סקרנות יותר כלפיה מה שיגרום לו להכיר היבטים חדשים באישיותה.

והאישה, כשתחשוב על "אלו דברים אני מפספסת אצל בעלי במרוצת החיים", היא תראה שלאותן התנהגויות שהיא הייתה תמיד אומרת לעצמה, "ככה הוא, מה לעשות" – יש עכשיו צדדים אחרים, חיוביים יותר, מובנים יותר.

החיים של כל אחד ואחת מאיתנו מלאים בהתרחשויות, מתוך הבית ומחוצה לו.

אנחנו מנסים להשתנות, לשנות הרגלים, להתקדם כל אחד בתחומו.

ככל שנהיה פתוחים יותר לראות את השינויים שקורים אצל האנשים היקרים לנו, ככל שנתעדכן בחדשות המהותיות עבורנו ובעיקר, ככל שננסה לדעת ולברר מה גרם לבן הזוג שלי להתנהג כך, להגיב כך, כי אנחנו לא באמת יודעים מה קורה שם, כך ניצור לעצמנו מערכת יחסים שמשתלם לחיות בה, כי היא מתחדשת, מתקדמת כל העת, ובעיקר היא שמה לב לשינויים המיוחלים.

חיים ארנרייך הוא יועץ נישואין ומשפחה m.f.c