בין אופי שלילי למידות טובות: מי מעוניין בשינוי אופי?

בביאורו לספר משלי (כ"ב, י'), מביא הגאון מווילנא את דברי התלמוד (שבת קנו ע"א): "האי מאן דבמאדים [מי שנולד במזל מאדים, כלומר שלפי טבעו ואופיו נמשך לשפוך דם] - יהי גבר אשיד דמא [יהיה אדם שופך דמים], או אומנא [נוטל דמים לצרכי רפואה], או מוהלא [מוהל], או טבחא [שוחט], או ליסטים [שודד ורוצח]".

האם חכמי התלמוד התכוונו רק לומר את צפיית עתידו של נולד זה?

מבאר הגאון ז"ל כי יש כאן יסוד גדול והדרכה נפלאה בחינוך.

א.      איננו נדרשים וגם בלתי אפשרי לשנות את האופי שעמו נולדנו, אלא עלינו לנתב אותו לשימוש טוב ונכון.

ב.      בכל תכונת אופי גלומה האפשרות לעשות בה שימוש טוב ומבורך - ואפילו במי שנולד עם דחף לשפוך דמים.

במילים "האי מאן דבמאדים - יהי גבר אשיד דמא", מלמדים רבותינו ז"ל שהנולד עם אופי של שופך דמים, לא נוכל להפוך את אופיו ולשנותו לאדם רגיש, אלא הוא יהיה אדם שופך דמים. אבל נוכל בהחלט לנתב את אופיו לאפיקים חיוביים, כגון: גומל חסד באמצעות נטילת דם מחולים, או רופא מנתח מציל נפשות; מקיים מצוות שחיטה ומספק בכך לאחרים בשר למאכל, או מקיים מצוות מילה ומכניס את ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו. וגם אזהרה יש כאן: אם לא נשכיל לכוון ולנתב את אופיו מבעוד מועד לאפיק חיובי כל שהוא, הרי הוא עלול להיות חלילה שופך דמים באפיק השלילי: להיות ליסטים!

כלומר, מטרת החינוך אינה לשנות את אופיו של הילד - גם כאשר האופי נתפס בבירור כאופי שלילי. ניסיון כזה לא יצליח, ועלול רק לשבור את נפש הילד. תפקיד החינוך הוא לנתב כל אופי, מכל סוג שהוא, לאפיק חיובי (יצוין שעיקרון זה נכון גם באשר למבוגרים).

משום כך הקפידו חכמי ישראל להשתמש בצמד המילים "מידות טובות" או "מידות רעות", ולא במילים "אופי טוב" ו"ואופי רע". בבגדים יש מידות רחבות ויש מידות צרות, וכך גם באופי. אין "אופי רע", שכן כל תכונה ואופי ניתנים לניתוב למקום בו הם יהיו טובים ורצויים, ובלבד שיפעל בהם במידה הנכונה ובמקום הנכון.

ובמילים אחרות: התכונות שעמן נולדנו נקראות בשם אופי, ואילו השימוש בהן בפועל נקרא בשם מידה.

לפיכך, כאשר נכוון את הילד לעשות שימוש טוב ונכון בתכונות האופי שקיבל, על פי ערכי תורתו של יוצר האדם, הרי עם הזמן הוא יהיה אדם בעל מידות טובות, ובכך גם הוא יהיה שמח בחלקו ומרוצה מעצמו, וגם ההורים והמחנכים וכל סובביו יהיו שמחים ומרוצים ממנו.

וזהו ביאור הפסוק "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" - על-פי אופיו המיוחד לו!

רק כך ניתן להביא את הילד לעמידה מוצלחת באתגרי החיים ובניסיונותיהם, בכוחות עצמו.