בדמוקרטיה הציבור הוא זה שמחליט – בשמאל מתנגדים לכך

בזה אחר זה עולים ראשי מערכת המשפט ומנהיגי מחנה השמאל ותוקפים בפאתוס את כוונת הממשלה לערוך שינויים במערכת המשפט ולהגביל את כוחם של השופטים. "זוהי תוכנית לריסוק מערכת המשפט", הצהירה נשיאת בית המשפט אסתר חיות. קודמה בתפקיד, אהרן ברק, התראיין בכל הערוצים הגדולים ולא בחל בביטויים חמורים נגד הרפורמה: "מחרוזת של כדורי רעל", "מהפכה של טנקים", "סכנה", "חורבן בית שלישי", "כפית מוות" ו"צונאמי שיביא למלחמת אחים". את שר המשפטים של מדינת ישראל  בחר ברק לכנות כלא פחות מאשר "עבריין".

מול הסערה במחנה השמאל, שיוצא להפגין בזעקות שבר ובדיבורים חסרי אחריות על מלחמת אחים ושפיכות דמים, שהשם ישמור, צריך לדעת שטענות מחנה זה לא מחזיקות מים. בדמוקרטיה – מודים כולם – העם הוא הקובע. הוא קובע מהם הערכים החשובים לו, ואת המדיניות המבוססת על ערכים אלו הוא מממש באמצעות נציגיו בפרלמנט שנבחרו בבחירות.

זה נכון שבדמוקרטיה נדרשים איזונים ובלמים בין כל רשויות השלטון – המבצעת, המחוקקת והשופטת. אולם כל אחת מהן יכולה לפעול אך ורק מכוח הסמכויות שהוענקו לה על ידי העם. כאשר בית המשפט מחליט בלי הסמכה, למעשה הוא פועל באופן לא דמוקרטי.

לאורך השנים השופטים בישראל פגעו פעם אחר פעם ביסודות הדמוקרטיה – הם התערבו בחוקים שעברו ברוב גדול של נבחרי העם, כמו חוק ההסדרה וחוקי המסתננים, חוקים שהעדיפו את אינטרס כלל הציבור על פני הפרט וכן את המדינה היהודית על פני מדינת כל אזרחיה.

כיום בשמאל זועקים נוראות על ההתערבות של המערכת פוליטית במערכת המשפט, אבל סקירה של העשורים האחרונים תגלה שמערכת המשפט היא זו שהתנהלה בתור ישות פוליטית עצמאית. כך, בין היתר, כאשר כפו על המדינה להכיר בגיורים רפורמיים ופירקו את סמכות הרבנות על הכשרות. השופטים שמו עצמם מעל הבוחר והרשו לעצמם לדון בשאלת מינויו של בנימין נתניהו לתפקיד ראש הממשלה עם כתב אישום. בעוד ראש ממשלה נבחר על ידי הציבור ברוב מכריע, השופטים מעולם לא קיבלו את אמון הציבור.

הזעקות על הפגיעה בכוחה ובעצמאותה של מערכת המשפט מתנגשות מול העובדות העגומות כי בית המשפט היה זה שלאורך השנים איים על עצמאותו של בית הדין הרבני. השופטים ביטלו את האפשרות לדון בענייני ממונות בבתי הדין, אפילו לא כאפשרות בהליך בוררות, ורוקנו את חוק שיפוט בתי דין רבניים בכל הזדמנות שרק נקרתה בידם.

בנוגע לזכויות הפרט, השופטים הנכבדים ידעו לדאוג להכרה בנישואין אזרחיים בחו"ל, אבל כאשר היה מדובר בחופש הביטוי של ערוץ שבע ההוראה הייתה לסגור את התחנה ללא כל התחשבות.

צריך להבין שכאשר שופטים דנים בשאלות חוקתיות, לא מדובר בתרגילי חשבון שהתוצאה שלהם ידועה מראש אלא בהכרעות בעניינים ערכיים. לכן ברוב המדינות הדמוקרטיות נבחרי הציבור הם אלו שממנים את שופטי בית המשפט העליון, כדי שאלו יפעלו מתוך אחריות לאזרחים.

מבין המדינות הדמוקרטיות מדינת ישראל נחשבת חריגה מאוד. בית המשפט העליון קבע על דעת עצמו מעין חוקה למדינה, והשופטים נטלו לעצמם את זכות הווטו על מינוי שופטים. השופטים בישראל מכריעים בשאלות ציבוריות הרות גורל כגון מיהו יהודי, גיוס בני ישיבות או מדיניות הגירה, בלי שום מחויבות כלפי הציבור ונציגיו.

הרפורמות שהממשלה מבקשת לקדם לא נועדו לפגוע במיעוטים או לתת לכנסת ולממשלה כוח בלתי מוגבל. הן נועדו לאפשר לציבור להחליט באמצעות נציגיו. כי במדינה דמוקרטית אין מצב שהמילה האחרונה תהיה שייכת לשופטים בלתי נבחרים.