כמה טוב שיש אבחנה: "זה ברור. יש לה מאפיינים ברורים של הפרעת קשב"

לפרק הקודם: מה הקש"ר לריפוי בעיסוק?

באופן מפתיע, אחרי כל הדאגות והמחשבות והטפסים וההמתנות – האבחון עצמו היה פשוט וקל. הגענו שתינו, מיכלי ואני, לרופא נחמד, קשוב ומקצועי. הוא בחן בעיון את הטפסים, שאל את מיכלי כמה שאלות ותרגל איתה כמה פעילויות – לחזור על רשימות מספרים, לספר סיפור ועוד. לא עבר זמן רב לפני שהוא פנה אלי: "טוב, זה ברור. יש לה מאפיינים ממש ברורים של קשב".

אהההה. כמה טוב שיש אבחנה. נכון שהאבחנה לא מרפאת שום דבר, אבל היא התחלה. היא הבנה. היא בסיס להתקדם ממנו.

השלב הבא היה לתשאל אותי ואותה על סדר היום שלה, על הזמנים שבהם מרגישים את הפרעת הקשב באופן מיוחד, ועל הצרכים האישיים שלה. מהר מאד הגענו יחד למסקנה שהכדור שיועיל לה ביותר יהיה ריטלין LA, שההשפעה שלו נמשכת כ-8 שעות, מה שיאפשר לה להתרכז בכל שעות הלימודים וגם בשעות שבהן היא נמצאת בצהרון ומכינה שיעורי בית. הרופא הדריך אותנו להתחיל במינון קטן מאד של התרופה ולהעלות אותה בהדרגה עד למינון שמתאים לה, וגם השאיר לנו מספר טלפון כדי שנוכל לשאול, להתייעץ ולבקש כל מה שנצטרך.

כבר בדרך הביתה קנינו את קופסת הכדורים הראשונה.

* * *

מילה אחת על תרופות לקשב וריכוז: המושג "ריטלין" מרתיע הורים רבים, ויש גם גישות שונות ביחס לנטילת תרופה לקשב. אני לא רוצה לדבר בטור הזה על הדיון העקרוני, על אף שיש הרבה מה לדון בו. רק בשורה התחתונה – ילד שצריך תרופה, צריך אותה. והיא עוזרת לו. ויכולה למנוע ממנו קשיים גדולים בהרבה, גם לימודיים, גם רגשיים וגם התפתחותיים. יש לתרופות השונות גם תופעות לוואי וסיכונים, כך שיש מה לדון בכל מקרה לגופו. ספציפית, בשביל מיכלי, הכדור היה הצלה. תופעות הלוואי שלו עליה (ואני מדגישה, עליה. על כל ילד התרופות משפיעות אחרת) היו מינימליות עד בלתי מורגשות, וההשפעה החיובית היתה מדהימה – עוד תשמעו על כך.

* * *

אני עובדת במשרה מלאה מהבית, ומיכלי נשארה בבית הספר אחרי שעות הלימודים גם לצהרון. בזמן שבתי הגדולה ניצלה את שעות הצהרון להכנת שיעורי בית, מיכלי לא הצליחה לעשות זאת. הפערים בלימוד היו גדולים מדי, ובדיעבד הבנתי שהיה לה גם קשה להתארגן עם כל מה שנדרש ממנה בלי ההכוונה שלי. כך יצא שרק בשעה 4 אחה"צ היא הגיעה הביתה, כשהשפעת התרופה כבר פגה, ורק אז ישבה להכין שיעורי בית, עם עזרה צמודה שלי.

התוצאה: שיעורי בית של כיתה א' שנמשכים בין שעה לשעתיים שלמות!

לכן בתוך מספר שבועות, לאחר התייעצות עם הרופא, עברנו להשתמש בתרופה קונצרטה, שמשפיעה במשך 12 שעות. מלבד ההשפעה הארוכה יותר, הבחנתי שהיא גם גרמה לה לעוד פחות תופעות לוואי ממה שחוותה עם הריטלין, וכך – לאחר משחק קטן עם המינון – התרופה הזו משמשת אותה עד היום.

די מהר נכנסנו לשגרה של לימודים – צהרון – שיעורי בית, שגרה שנעשתה סבירה והגיונית יותר מיום ליום. לקיחת התרופה נעשתה חלק מן השגרה, עד שכמעט לא שמתי לב עד כמה ההשפעה שלה משמעותית.

יום אחד, מיכלי לא הרגישה טוב, ונשארה בבית. היא ישנה עד שעה מאוחרת, וכמובן לא לקחה את הכדור. אחרי הצהריים הגיעה חברה להשלים לה את מה שהחסירה בכיתה, וכך ישבנו יחד להעתיק למחברות ולהשלים שיעורי בית.

ופתאום...

"אמא, אני לא יכולה! האותיות מתבלבלות לי מול העיניים!". היה כואב לשמוע את הייאוש בקול שלה. ראיתי אותה מתפתלת על הכיסא, סובלת. מנסה, כותבת אות, מוחקת, מתבלבלת. רק אתמול היא הכינה שיעורי בית באותה רמת קושי – בקלות! מה קרה פתאום?

אה, כן. היא בלי כדור.

רק אז הבחנתי בהבדל המשמעותי כל כך, ובהשפעה החזקה של התרופה. זו לא היתה אותה ילדה!

כמה דמעות הודיה הורדתי באותו יום. כמה סבל נמנע ממיכלי בשבועות הללו! ככל שהתקדמו הימים, כך עלתה רמת הלימודים, ולולא התרופה – מיכלי היתה נשארת הרחק מאחור. עם התרופה, עדיין היה קושי, אבל הוא הפך לסביר, למשהו שניתן להתמודד איתו. תודה לה' על התרופה הנכונה בזמן הנכון.

מיכלי, אגב, שמחה מאד לקבל את התרופה. היא היתה גאה בעצמה על שלמדה לבלוע כדורים מוקדם יותר מאחיה הגדולים, שעדיין השתמשו בסירופ להורדת חום במקום בכדור, ובעיקר שמחה להרגיש את ההבדל בלימודים. הסברתי לה אז, שיש חומר במוח שאצלה נמצא בכמות נמוכה יותר ממה שהיה צריך להיות, ושזה מה שגורם לה לחוסר הריכוז בלימודים. הכדור, כך אמרתי לה, ישלים לך את החוסר הזה. העובדה שההשפעה היתה כל כך משמעותית עזרה לה לרצות לקחת את הכדור בכל בוקר, בלי ויכוחים.

* * *

בהסתכלות לאחור, דבר אחד היה חסר לי בביקור אצל הרופא: הדרכה והבהרה שהתרופה היא לא פתרון. היא כלי עזר חשוב ומשמעותי, אבל לא פתרון. הפרעת קשב מכילה בתוכה קושי בוויסות ואימפולסיביות גבוהה, ואף שהתרופות מעניקות יציבות מסוימת, שעשויה להיות משמעותית ואפילו הצלה של ממש – הן לא פותרות את כל הקשיים של ילדי הקש"ר. הדרכה על החשיבות של טיפולים משלימים, כמו ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי ועוד, היו יכולים לסייע לי להבין בשלב מוקדם יותר את הצרכים של מיכלי.

אבל בינתיים, הגיע הטלפון המיוחל: יש למיכלי תור ראשון לריפוי בעיסוק.

גם לכם יש קש"ר בבית? מוזמנים להגיב.