להחליף כמה משפטים בזמן התפילה – איפה הבעיה עם זה?

מאז שחרב בית המקדש ועבודת הקורבנות פסקה, התפילה מהווה תחליף לעבודת הקורבנות, ועל כן בתי הכנסיות מכונות 'מקדש מעט', כפי שנאמר "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יחזקאל י"א, ט"ז), ופירשו חז"ל "אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות" (מסכת מגילה, דף כט עמ' א'). מסיבה זו בית הכנסת הוא מקום קדוש, הוא בית האלוקים וקדושה שורה במקום, ולכן קיימת חובה לכבד את המקום, לנהוג בו ביראה ולקיים "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא י"ט, ל'). בית הכנסת הוא המקום בו אנו נפגשים עם הקב"ה, וההתנהגות שלנו שם צריכה להיות בהתאם - בענווה, ביראה ובהכנעה.

ב'ספר החינוך' מובא על מצוות יראת המקדש "לא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שפקד על המקדש", ולכן היראה בבית הכנסת היא מפני הקב"ה. וכן נכתב ב'ספר חסידים': "ואסור לספר שיחה ולנהוג קלות ראש בבית הכנסת בעמדנו לפני מלכנו אדון כל הארץ יתברך שמו. ואוי להם לנוהגים קלות ראש אשר לא אימת ש-די עליהם, ולא פחדו ומוראו על פניהם".

דיבור בזמן תפילה מבטא זלזול בכבוד ה', מבזה את קדושת המקום, ואף גורם לכך שתפילתם של יתר מתפללי בית הכנסת שמתפללים בכוונה לא תתקבל לפני יושב מרומים. וכך מביא רבי יהונתן אייבשיץ בספרו 'יערות דבש': "אותם המדברים בבית הכנסת בוראים ענן שמונע מהתפילות לעלות... שלא רק מקלקל לעצמו שלא תתקבל תפילתו, אלא גורם לכל העם שלא יתקבל תפילתן" (יערות דבש, ח"א דרוש ד), וכן אומר המגיד מקוזניץ בספרו 'עבודת ישראל': "צריך להיזהר שלא לדבר בבית הכנסת שום דיבור קל חוץ מהתפילה, כי כשמדבר דברים בטלים בשעת התפילה, דומה למי שמדבר עם המלך, והופך פניו ממנו ואומר: 'אדוני המלך, איני יכול לדבר עמך עתה, רק אדבר חפצי ומיד אשוב לדבר עמך', ובזה דוחק רגלי השכינה חס ושלום, ואף שאר העם המתפללים תפילתם בכוונה, יתכן שלא תתקבל תפילתם בעוון המדברים".

ה'חתם סופר' זצ"ל הסביר באחת מדרשותיו בעניין איסור הדיבור בבית הכנסת כי כאשר המתפללים מדברים בזמן התפילה, הם גורמים בכך לסילוק השכינה ובמקום השראת השכינה הטומאה היא השולטת במקום. שר הטומאה הופך להיות בעל הבית של המקום, וכל התפילות הולכות לצד של הטומאה. והנה לשונו: "הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו השאיר לנו מקדש מעט, בתי כנסיות ובתי מדרשות. אם אנו נוהגים בהם קודש, אז יש להם גם את קדושת ארץ ישראל והתפילות משתלחות מהן לשער השמיים, אך אם חס ושלום אנו נוהגים בהם בזיון ומדברים בהם דברים בטלים, הבל זה של דברים בטלים הוא טמא, ומתלבש בו שר של טומאה וגם הוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת ומקבל התפילות ומכניסן אל החיצונים" (דרשות חת"ס, ח"ב, דף שט).

בזוהר הקדוש אף כתובים דברים חריפים במיוחד על המדבר בזמן התפילה, והנה לשונו (בתרגום): "מי שמדבר בבית הכנסת דברים של חול... אוי לו שאין לו חלק באלוקי ישראל, כי הוא מראה שאין לו אלו-ה, ושאין האלוקים נמצא בבית הכנסת, ושאין לו חלק בו, ושאינו ירא ממנו, והוא עושה קלון בשכינה הקדושה" (הזוהר, פרשת תרומה).

האתגר השבועי

את השיחות החברתיות עם החבר'ה מבית הכנסת השאירו לאחרי התפילה.