הטריגליצרידים - מהו הסיכון, ואיך מטפלים?

אני בת 48, וגילו אצלי לאחרונה כמות טריגליצרידים גבוהה בדם. האם אוכל לטפל בכך בתזונה נכונה וטבעית?

רמות גבוהות של טריגליצרידים בדם הן בבחינת גורם של סכנה להתפתחות מחלות לב וכלי דם, עד התקף לב ושבץ.

הטריגליצרידים הם הקבוצה הגדולה ביותר בשומני הדם. יש להם תפקיד באספקת המקור העיקרי של אנרגיה לגוף. השומן שנאגר בגופנו איננו יציב, אלא נע פנימה והחוצה ממערכת הדם. לכן הטיפול היעיל ביותר הוא הפחתת משקל הגוף, אכילה נכונה ופעילות גופנית.

הרמות הנורמליות של טריגליצרידים נעות בן 200-85 מ"ג. אצל אלו שרמת הטריגליצרידים שלהם גבוהה יש לשמור ע"י דיאטה דלת שומן, דלת סוכר וחסרת אלכוהול לחלוטין, כיוון שלהם יש סיכון ללקות בדלקת הכבד.

מצויים שני טיפוסים של חולים, אשר אצלם מופיעות רמות טריגליצרידים גבוהות:

- כאלו שאצלם הכבד מייצר טריגליצרידים בכמות גבוהה יותר מהנורמה ולכן הוא דוחף כמות מוגברת שלהם לדם (אלה מועדים ללקות בדלקת הלבלב ובהתקפי לב).

- כאלה שאצלם כמות הטריגליצרידים שמגיעה מבחוץ תקינה, אולם הגוף אינו מסוגל לפרק אותם בצורה רגילה ולסלקם מהדם, ולכן הם נותרים עם כמות גבוהה.

תוכנית האכילה המומלצת צריכה להכיל עד 30% קלוריות של שומן מסך הקלוריות היומי, עם עדיפות לשומן בלתי רווי, ובשום אופן לא לטגן את המזון.

להעדיף צריכת פחמימות מורכבות כגון לחם, תירס, אורז, תפו"א, תריסים , פסטה, בורגול, דוחן. עדיף לאכול פחמימות מחיטה מלאה, קטניות ומוצרי טופו. חשוב להימנע מאלכוהול ולהפחית למינימום סוכר פשוט, דבש, ומשקאות קלים. כמו כן כדאי להפחית מוצרים מהחי.

לסיכום: אכילה נכונה, משקל גוף תקין ופעילות גופנית הם המפתח לטיפול בבעיה זו. כמובן, אין לראות באמור לעיל יעוץ אישי. מי שאכן סובל מהבעיה, מומלץ שייוועץ באיש מקצוע.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

בתי בת ה-12 חשה חוסר ביטחון עצמי. אני מרגישה שהיא משנה לעיתים את לבושה בהתאם למה שנראה לה שיחשב בעיני החברה, ולעיתים חוצה גם את הקוים האדומים בהתבטאויותיה ובמעשיה. כצופה מהצד, נראה לי שזו פשוט לא היא. מה עלי לעשות בשביל לעזור לה לחזור לעצמה?

ההבנה כי ישנו קשר הדוק בין יכולותיה לחבור לעצמה לבין השבת ביטחונה העצמי, יש בה בכדי להאיר על כל הסוגייה המדוברת.

האדם הינו יצור חברתי, שחותר לתחושת שייכות בקרב סביבתו. בתך אכן פועלת על סמך התובנה הזו, ובשל כך היא מנסה להתאים את לבושה ואת דעותיה למה שהיא חושבת שיתקבל בקרב הסביבה, ויאפשר לה להיות חלק ממנה.

בתהליך הזה, שמתרחש באופן תת הכרתי ומבלי משים, היא זונחת את עצמה האמיתית והפנימית, ומוותרת על מלבושיה - הן החיצוניים והן הפנימיים (מחשבות, דיבורים ומעשים). במקומם היא מלבישה את עצמה במלבושים לא לה, שברוב הפעמים קשה לה להתנהל בתוכם. מאחר שקיים פער מהותי ופנימי בין דמותה הפנימית לזו החיצונית, והיא אכן מתחילה לחוש שהיא מתפקדת במקום זר שמרחיק אותה מעצמה וממהותה, ושמקשה עליה לפעול מתוך בטחון, היא חשה אט אט בהיחלשותה של זהותה העצמית, חוששת לנוכחותה וחשה באיבוד ביטחונה.

לפיכך השבת ביטחונה נעוצה בחיבור שלה אל עצמה ואל עצמיותה, ובהתנהלותה מהמקום הזה, כי זהו מקומה המוכר. שיקוף יכולותיה, וביצוע פעולות על ידה – כאלה שתואמות את רצונה הפנימי, ישיבו לה את ההקשבה לעצמה ואת החיבור המהותי אל עצמה. בכל פעם שהיא תפעל בהתאם לרצונותיה הפנימיים, זו תהיה ההוכחה לכך שהיא קשובה, חוברת ומחוברת לעצמה.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)