היא לא מוכנה לשמוע את הצד שלי אף פעם!

"אני לא יכול יותר עם כל התפרצויות הזעם האלה שלה, היא פשוט לא נרגעת...", אמר אסי בחוסר מנוחה.

"איך הוא מצפה שאני ארגע? אני מרגישה שכל הבית עלי. אני אחראית על מטלות הבית, על הילדים ואפילו על הזוגיות שלנו. מרגישה שאם אני לא מפעילה אותו, לא אכפת לו באמת מכל הדברים האלה. זה מרתיח אותי", הגיבה רותם בכעס.

"היא כל הזמן עצבנית עלי. גם כשהיא רגועה אני מרגיש שהיא עצבנית עלי, והכי גרוע - שהיא בכלל לא מוכנה לשמוע את הצד שלי, אף פעם! אני עושה כל מה שהיא מבקשת שאעשה לבית, הרבה יותר מגברים אחרים שאני מכיר", התחיל אסי להסביר.

"את מבינה מה הבעיה? כל הזמן יש לו הסבר לכל דבר", פנתה אלי שוב רותם.

"את לא מבינה כמה אני מנסה להתקרב אליה. ואיך שאני עושה איזה צעד אחד לא במקום – היא פשוט שוברת את הכלים ונותנת לכעסים שלה לקבוע איך יראה היום שלנו. אם הייתה נרגעת, החיים שלנו היו טובים הרבה יותר", החזיר אסי.

"הבעיה היא שאף אחד מכם לא מסכים לוותר על הבדידות שלו", קבעתי במשפט אחד.

"מה?!", שניהם שאלו בתדהמה, ולא הבינו את הקשר.

"צריך להבין איך זה פועל, על מנת שתבינו איפה הקושי שלכם עומד.

"בתוך הקשר יש לכל אחד מכם מציאות משל עצמו. אסי, אתה תופס משהו בתודעה שלך, שזו האמת שלך. לדוגמא: שאתה עושה פעולות למען הבית, או שאתה מנסה ליצור איתה קשר וקרבה. מאחר שרותם לא נמצאת בתוך המציאות שלך היא רואה את הדברים דרך החוויה הסובייקטיבית שלה, דרך המשקפיים שלה. היא חווה את הנתינה שלך לבית כמשהו שבא לרצות אותה, ולא כמשהו שמראה שבאמת אכפת לך מהבית או ממנה. כשאתה מנסה להתקרב אליה, היא מרגישה שאתה רואה רק את עצמך, ושאתה בכלל לא מבחין איפה היא מונחת.

"דרך הכעס וההרחקה שלה היא מנסה להכניס אותך לעולם שלה. הדרך התוקפנית שלה היא הצעקה שלה, שהיא מרגישה שאתה לא איתה.

"ואז, באופן טבעי, כשאנחנו מותקפים, הדבר האחרון שתרצה הוא לחדור לעולם שלה, ודאי וודאי במקום שבו התוקפנות מופנית אליך, ובהאשמה. לכן, כהגנה, אתה מייצר מציאות, ומנסה להכניס אותה למציאות שלך.

"במקום שלך אתה מוגן מפני כל מיני כעסים ורגשות לא רצויים. הניסיון שלך לשכנע אותה שהאמת אצלך, מאלץ אותה להיכנס לתוך המציאות שלך, והדבר הזה מכעיס אותה מאוד".

"למה זה מכעיס אותה?", שאל אסי.

"אתה כאילו פוגע בה פעמיים: א. היא ניסתה להכניס אותך לעולמה, ואתה בתגובתך ביטלת את ההזמנה שלה. ב. היא הרגישה בהסברים שלך שאתה מאלץ אותה להיכנס לתוך האמת שלך, לתוך המציאות שלך", ניסיתי להסביר לו בפשטות למרות המורכבות של העניין.

"בגלל זה אני מרגישה כל הזמן בודדה כל כך, כי אני נשארת עם המקום הזה לבד. עכשיו אני מבינה את ההקשר של מה שאמרת לנו על בדידות", הגיבה רותם.

"מן הסתם, גם את לא מוכנה לוותר על המציאות שלך ועל עולמך, אחרת לא היית מתעצבנת כל כך", הגבתי.

"אז איך בעצם אפשר לאחד בין שני העולמות שלנו? נשאר ככה, נפרדים ובודדים? הרי כל אחד רוצה להשמיע את האמת שלו, ולא להישאר איתה לבד", שאל אסי.

"אסי, האחדות נמצאת ביכולת שלך בלבד, לעקור את עצמך מהמציאות שלך ולהצטרף לרותם. זו עבודת החיים שלך, להגיע לאחדות ולחיבור בזוגיות הזו".

"אני לא מבין, למה אני? שגם היא גם תעשה את זה".

"אם היא תעשה את זה, זו תהיה מתנה עבורך. לכל אחד מכם יש עבודה אישית בקשר, כל אחד צריך להתרכז בעבודה שלו. להצטרף למציאות של האחר - זו העבודה. שמישהו יצטרף למציאות שלי - זו מתנה, זה חסדי שמיים.

"רותם, תנסי לשנות את התפיסה שלך, שאסי חייב להיות שותף במציאות שלך. הקב"ה יצר חוק בעולם, שכוח הבחירה הוא רק של האדם עצמו. לכן, אם את באמת רוצה להפסיק להרגיש לבד, את מוזמנת לעקור את עצמך מהמציאות שלך, ולקפוץ לאמת הסובייקטיבית שלו. רק ככה יתרחש מפגש".

"אז מה? זה אומר שאני צריך לוותר על האמת שלי?".

"זה לא אומר שאת מוותרת על האמת שלך, זה אומר שאת לא מפחדת להישאר לבד עם האמת שלך. זה בדיוק המקום בנפש שמאפשר מפגש וחיבור.

"הרבה פעמים, בגלל שאני לא מוכנה להיות לבד במציאות שלי, אז בכוח אני מאלצת מישהו אחר להיכנס לתוך המציאות שלי. זו אלימות, שיכולה לבוא בצורה של כעס, רגשות, הסברים שכליים… הכל בסופו של דבר אותה תנועה נפשית של פחד חזק מאוד להישאר לבד במציאות שלך. זו הטרגדיה של הנפש שלנו.

"רותם, את צריכה להיות בקשר עמוק עם גבר שלא מבין את המצוקה הנפשית שלך. ואתה, אסי, נמצא בכאב עצום על זה שהיא לא מאמינה ולא מקשיבה להסברים שלך. אתם חייבים להבין, הנקודות האלה קיימות בכל קשר. זה לא בגלל האופי שלך, רותם, או המעשים הלא מתחשבים שלך, אסי. זו מציאות בסיסית בקיום האנושי שלנו".

"אז מה הפתרון?", שאלו שוב שניהם.

"צריך לשנות תודעה, ולעבור לחיות בתודעה של מתנה! צריך להבין שאם בן או בת הזוג מצליחים להתחבר אלי, זו ממש מתנה משמיים, זה דבר גבוה מאוד.

"אם תצליחו להבין איך להתחבר זה לזו, תבינו איזה פלא זה. זה לא נתפס. תבינו, הדבר הזה דורש עבודה, זה לא נמצא אצלכם בטבעיות בכיס שלכם וזה לא יכול ללכת בכוח. זו נקודה שצריך ללמוד להחזיק אותה, וצריך לבחור בזה.

"אני מציעה שקודם תתאמנו על כך עם הילדים שלכם. כשהילד שלך בא אליך ואומר לך: 'אמא, אני כועס עליך שאת אף פעם לא דואגת לי' - אל תנסי לפתור לו את הכעס שלו, וגם אל תנסי להגן על עצמך ולספר לו שאת אמא השנה. פשוט תקפצי לתוך האמת שלו, ותהיי איתו שם, שלא יהיה לבד. ככה באמת תספקי לילדים שלך את הצרכים האמיתיים הנפשיים שהם זקוקים להם כל כך, להתחבר אליהם ולא להשאיר אותם לבד".

נכתב בשיתוף עם אישי היקר.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן