מהשומר הצעיר לשומר מצוות

אלמוג לוי, 17, מאשדוד עלה בהדרגה עד צמרת התנועה הידועה של השומר הצעיר. כשעלו קונפליקטים ושאלות החל לפתוח עיניים ולהתבונן מחדש בחייו. בהסתכלות מחודשת ובעזרת ערוץ הידברות מצא את התשובות.

לוי  גדל וחונך בבית חילוני, וכן למד בבית ספר ממלכתי. כמקובל בתנועות הנוער, היו נציגי השומר הצעיר מגיעים לבית הספר ומציעים לתלמידים להצטרף לפעילויות התנועה. כך התחיל אלמוג את ראשית דרכו בתנועה. "בהתחלה חברי ואני חשבנו שיהיה נחמד לבוא לפעילות כשאין מה לעשות", הוא מספר. "הצטרפנו לתנועה והתחלנו להתברג בתוכה. עד מהרה מצאנו את עצמנו בסמינרים ובהדרכה, והפכנו לאבן בניין בתנועה. באיזשהו שלב התחלנו להבין  שתנועת השומר הצעיר מייצגת תפיסת עולם שמאלנית, דבר שהפריע לי כימני. אך זה לא הפריע מספיק בכדי שאסלוד מהתנועה".

כיצד נער ימני יכול להסתדר בתנועה אשר ידועה כשמאלנית?

"כשהייתי בכיתה ט, לאחר שנתיים וחצי בתנועה, יצאנו לטיול של ארבעה ימים בהיקף ארצי עם ציוד על הגב, ניווטים, לינת שטח וכל המשתמע מכך. זה היה בחול המועד פסח. כבר בנקודת ההתחלה הבחנתי שכמעט כל חברי התנועה אכלו לחם. יכולתי לספור את שומרי הכשרות על יד אחת. על אף היותי חילוני, גם לי היו קווים אדומים. במשך כל המסע המפרך חבריי הקרובים ואני אכלנו פירורי מצות. באמצע המסע נגמר כל האוכל הכשר, מאחר ולא קנו מספיק עבור שומרי הכשרות. לא הסכמתי לאכול מהלחם, והמשכתי את המסע כמעט בלי מזון. הרגשתי כאילו זרקו אותנו לכלבים. התעקשתי שלא לאכול בשיא החום והעייפות, רק בשביל אותו מנהג שנהגו בו משפחתי. למעשה לא הבנתי על מה נלחמתי, אך באותו שלב אירע השבר שלי, והרגשתי שמשהו התנפץ לי בנשמה".

מספר חודשים לאחר אותה התעוררות, קרה מקרה נוסף אשר גרם לאלמוג להתעמק מעט יותר. "סבי יוסף, זכרונו לברכה, נפטר. הייתי קשור אליו בקשר חזק מאוד. זו היתה הפעם ראשונה שממש התחלתי להתפלל ולחשוב על מה שיקרה עם סבא אחר כך, ובדיעבד גם על עצמי. תמיד האמנתי בבורא עולם, אבל בשבעה האמונה הפכה יותר הכרתית".

אלמוג בגיל 13

בט' באב, היום אותו אלמוג מציין כיום המהפך שלו, הוא יצא עם חבריו לסמינר ההדרכה החשוב ביותר של השומר הצעיר. בסמינר זה ניסו אנשי התנועה להקנות ערכים ודעות, אך אלו לא עלו בקנה אחד עם השקפת עולמו של אלמוג. "במהלך הסמינר שאלתי על נושאים שעליהם שאר חברי התנועה לא היו מעוניינים לשמוע", הוא נזכר, " זה היה בעצם רגע לפני המעבר לשלב משמעותי מאוד בתנועה - כניסה לפעילות פוליטית. אחרי שיחות וויכוחים קשים על אופי התנועה, על המדינה ועל אלוקים, הבנתי שאני לא שייך לשם. התחלתי להתבונן בדקויות של האנשים - אצל חלקם אף ראיתי שטחיות, אטימות ושנאה לזר מהם. פתאום התחלתי לסלוד ולתעב את הלך הרוח הכפרני שהיה במחנה. רציתי לצאת מהתנועה הזאת אחת לתמיד".

האם התנועה הסכימה לוותר עליך כל כך מהר?

"אני וגם חבריי התנגדנו והתלוננו על שטיפות המוח של השומר הצעיר, ובשלב זה האליטה של התנועה התחילה לנסות לשכנע ולהפוך אותי למשהו שאני לא. הנקודה היהודית שבי התחילה לצרוח להשם. חשתי שאני מגיע לנקודה מסוימת בנשמתי. אם הייתי מתעלם ממנה - הייתי כנראה רוצח אותה לנצח".

כל מהלך העניינים גרמו לאלמוג להתעמק בתהליך שהוא עבר. עד מהרה התקרב ליהדות, החל בעבודת המידות ובראשון לספטמבר, עת הכניסה לשנת הלימודים החדשה, הפתיע את כל חברי כיתתו, ובעצם את כל בית ספרו, כשהגיע עם כיפה לראשו. אלמוג החל לשמור שבת, ללמוד גמרא, והיום, בעיצומה של כיתה י"א, הוא לומד תורה כמעט בכל זמן פנוי, ואפילו ארגן שיעור בו הוא מוסר שיעורים בנושאי פרשת השבוע ומוסר".

"הרב זמיר כהן משמש לי מודל לחיקוי"

את ערוץ הידברות הכיר לוי דרך סבתו. "נחשפתי לתכנים מרהיבים, ערכיים ואמיתיים", הוא אומר בהתלהבות, "אני אוהב לשמוע את הרב זמיר כהן שליט"א שבהרצאותיו עורר אותי למחשבה עמוקה על החיים. אני יכול להגיד בלי כל צל של ספק שעד היום הרב זמיר כהן משמש לי מודל לחיקוי לאדם דתי. הוא חשף אותי לדרך האמיתית של התורה על ידי הציטוט ששגור בפיו: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אני מקווה שהשליחות שהוא קיבל תהפוך להיות מנת חלקי בעזרת השם. התרומה הכי גדולה שהערוץ נתן לי כאדם זוהי דרך חיים, במיוחד בימינו, כשנדמה יותר ויותר שאנו הולכים לבאר שחת. אך הרב זמיר כהן ורבנים נוספים בערוץ, כמו הרב יצחק פנגר והרב אהרון לוי, הבהירו לי מהי היהדות, מה ה רוצה ממני באמת, ואיך עלי להמשיך".

אלמוג מודה כי הוא מתקשה לשלב בין דרישותיו הלימודיות לדרכו החדשה, אך זהו לא הקושי הגדול ביותר. "אמנם קשה קצת עם המשפחה, אך למדתי מהרב זמיר כהן שהשלום הוא הנחלה. אם פעם גדלתי על האימרה איש איש באמונתו יחיה היום אני דבק בביטוי המקורי צדיק באמונתו יחיה. אני מדבר עם הרבה אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, ומרגיש את השליחות של היהדות בכלל וערוץ הידברות בפרט: ליצור הידברות בין כולם. חשוב לי ליידע אחרים על האמת".

אלמוג כיום

"אני יודע שהשם איתי בכל צעד ושעל. דווקא בשיא הלחץ, כשהכל נראה מאכזב - אני מגיע לרוגע ושמחה. אני יודע שהשם מנהל את עולמו בהשגחה, בצדק ולטובה. כשצרה מתקרבת אני מחזיק חזק בהשם, אני הולך נגד הזרם".

כיצד אתה מתמודד עם המצב הביטחוני באשדוד בימים אלה?

"כתוב בספרים שבזמן שיש מלחמה או כל מיצר אחר - יש דין על ישראל, ובאותה שעה בודקים את זכויותיו של העם. אני לא מפחד או נלחץ. השגרה עושה את שלה, ואני גם מבין כי אין ייסורים ללא עוון. אם יש אזעקות - זהו סימן שאנחנו צריכים לבדוק את עצמנו. אני משתדל באותן כמה דקות של המתנה בחדר מדרגות ללמד זכות על ישראל, למנות בלחש את הזכויות של ישראל, לדבר על הפרשה, ואם האזעקה תפסה אותי בזמן לימוד - אני משתף את השכן בסוגיה שאני לומד כרגע. העיקר לא להעביר את הזמן בבטלה או בלשון הרע עם השכנים, כי זה יותר מסוכן מהטיל".

"תודה רבה להידברות שנתנו לי במה לחלוק את הסיפור שלי", מוסיף אלמוג לסיום "בהזדמנות זו אני רוצה לפנות לכל צופי הידברות ולכל עם ישראל ולהודיע: דרך התשובה לא נסתמה בפני אף אחד. בייחוד כיום, צריך להחזיק באהבת ישראל ובאמונה הפשוטה, ולדעת שהכל בהשגחה, בצדק ולטובה, כי צדיק באמונתו יחיה. זה המוטו שלי וככה אני שורד".

המייל של אלמוג לוי- tknudkuh@gmail.com