"שנינו תאומים, אבל לא חלמנו שתיוולד לנו שלישייה"

היה זה ביום הנישואים הראשון של אביאור ומליסה מכלוף מנתניה. בני הזוג הצעירים ביקשו בסך הכל לנסוע לירושלים, כדי לחגוג את התאריך החשוב, אלא שאז החלה מליסה לסבול מהקאות וכאבי ראש.

"ידעתי שאני בהריון, בשבוע השמיני", היא מספרת, "אבל באותו שלב עוד לא עברתי שום בדיקה ובסך הכל הרגשתי מצוין. למרות זאת עברה במוחי המחשבה שאולי זה קשור להריון, והחלטנו ללכת ליתר ביטחון לחדר מיון". באותם רגעים הם לא העלו בדעתם איזו בשורה מצפה להם שם.

"רואה שלושה שקים"

כתושבי נתניה פנו אביאור ומליסה לבית החולים לניאדו, שם נבדקה אליסה ונאמר לה שהכל תקין ואין קשר להריון, אבל אם היא כבר הגיעה, אז יעשו לה בדיקת אולטרסאונד. "הכניסו אותי לחדר בו היו רופא ומתמחה", היא משחזרת, "הרופא התחיל בבדיקה, ומהר מאוד הוא יצא החוצה והודיע לאביאור: 'חשוב שגם אתה תהיה פה'".  

משלב זה ממשיך אביאור את הסיפור הבלתי יאומן: "כשנכנסתי לחדר הרופא הראה לנו את המסך והסביר: 'אתם יכולים לראות פה שק ראשון, ופה שק שני...' הבנו שכנראה מדובר בתאומים והופתענו מאוד. אמנם אני תאום וגם מליסה תאומה, אבל לרגע לא חלמנו שיש לנו יותר מתינוק אחד. ההלם הפך לגדול עוד יותר כשהרופא פנה פתאום למתמחה ואמר לו: 'הנה, אנחנו יכולים לראות שק שלישי'".

איך הרגשתם עם הבשורה שיש לכם שלישייה?

"ברגע הראשון הלם ואחר כך הגיע לחץ גדול", מודה מליסה. "אני זוכרת את עצמי מתקשרת לאמא שלי מחדר המיון ולוחשת: 'אמא, יש שלושה שקי הריון...' ואמא המתוקה תומכת בי: 'יהיה בסדר, אל תדאגי'".

אבל קשה לומר שלא לדאוג, בפרט כאשר קוראים על הנושא ומבינים שהריון עם שלישייה הוא ברמת סיכון גבוהה מאוד. בשיחה עם ד"ר ניר רם דובדבני, מנהל יחידת אולטרסאונד באגף לנשים ויולדות בלניאדו, הוא מסביר את גודל החשש: "בהריון עם שלישייה יש סיכון ללידה מוקדמת וכן סיכון לסיבוכים, לכן כרופאים אנחנו מקבלים הנחיה ליידע את בני הזוג בכך שאם הם ייגשו לוועדה להפסקת הריון הם יקבלו אישור לדלל. כמובן שכרופאים, ובפרט בבית חולים שאמון על ערך החיים, אנחנו לא כופים את דעתנו על אף אחד, אך כפי שנדרש מאתנו - אנחנו נותנים את כל המידע הרפואי ומבהירים שאם מעוניינים להמשיך בהריון אנחנו נהיה איתם ונלווה במסירות לכל אורך הדרך".

המקרה של בני הזוג מכלוף, לדבריו, בו מגיעה שלישייה בהריון טבעי, ללא טיפולים, הוא בשכיחות של כ-1 ל-8000. "אבל הנדירות שלו הופכת לגבוהה הרבה יותר, בעקבות כך שלא כל ההריונות שמתחילים כהריונות שלישייה מסתיימים בלידת שלושה תינוקות בריאים, לפעמים בגלל שההורים מחליטים לוותר, ולפעמים כי ההיריון לא מתפתח כנדרש".

אבל אביאור ומליסה מדגישים כי הם לא העלו בדעתם לרגע לעבור דילול. "היה ברור לי שאנחנו יוצאים למסע הזה, גם אם יהיה קשה", מבהירה מליסה. לדבריה, היו גם זמנים בלתי פשוטים, כשצצו חששות לשלומם של התינוקות, והיו גם לא מעט דאגות מכך שההיריון ייפסק, או חלילה אחד העוברים ייפגע. "בכל פעם בה הרגשתי שאני נחלשת פנינו לדבר עם הרב יוסף גבאי. הוא היה ממש כמו מלאך ואמר לי את המילים הנכונות: 'הקב"ה נותן שליחות כזו רק למי שיכול לעמוד בה, ואם הוא הפקיד אצלך שלוש נשמות טהורות, את בוודאי הדמות הכי נכונה שיכולה לגדל ולטפל בהן'. בכל פעם מחדש יצאתי ממנו מחוזקת, עם המון כוחות. קיבלנו גם כוח רב משיעורי תורה של הרב עמית ללוש שליווה אותנו כל התהליך".

"אני בכלל לא פחדתי", משתף אביאור, "אני אדם מאמין ומהרגע הראשון האמנתי שיהיה בסדר. אבל כמובן שהשארתי את ההחלטה הסופית לאשתי. היא בחרה להמשיך, ואני תמכתי בה כל הזמן. אני חייב להודות שעם כל הלחץ זה היה תהליך מדהים, כאשר בכל ביקור אתה מגלה משהו אחר – פתאום רואה ידיים ופתאום רגליים, אתה ממש יכול לעקוב אחרי ההתפתחות שלהם בבטן ומתחשק לך לצעוק: 'מה רבו מעשיך השם'".

לראות 3 אינקובטורים

מליסה מציינת כי מיד לאחר הבשורה המרעישה היא חזרה הביתה (כמובן שהם ויתרו על היציאה לבילוי בירושלים) וחיפשה רופא טוב, מומחה להריון בסיכון, שיוכל ללוות אותה לאורך ההיריון המאתגר. "התייעצתי עם דודה של אמא שלי שעובדת בלניאדו, והיא המליצה לי על ד"ר יעל פסטרנק. וכך הגענו מידי שבוע לד"ר פסטרנק, כדי לעקוב אחרי ההריון ולבדוק שהכל מתפתח כנדרש".

ואיך הרגשת מבחינה פיזית?

"במשך החודשים הראשונים הייתי עייפה מאוד, לא היה לי כוח לכלום, הרגשתי כמו סמרטוט. אבל בגלל שזו פעם ראשונה שאני חווה הריון אני לא יודעת אם זה כל כך חריג ושונה מהריון של תינוק אחד. החל מהחודש החמישי הרופאים לא אפשרו לי עוד לצאת לעבודה. נשארתי בבית, כשמובהר לי שבמצבי בדרך כלל מתאשפזים, ובכל זאת בגלל שהתחייבתי לא לקום ולא להתאמץ, אפשרו לי להיות בבית, וזו הייתה הקלה גדולה. היציאה היחידה שלי הייתה פעם בשבוע, למעקב במרפאה בבית החולים. בכל פעם נאמר לנו שאפשר להמשיך שבוע נוסף, וכך התקדמנו עוד ועוד".

אבל בשבוע 32 הגיעו הרופאים למסקנה שהגיע הזמן ליילד. מצבה של מליסה הצריך זאת, ובנוסף היה חשש לדופק של אחד התינוקות ועוד ממצאים נוספים שהובילו להמלצה לנתח. "סמכנו על הרופאים", מבהירים בני הזוג. "הרגשנו כל הזמן שאנחנו בידיים טובות", מבהיר אביאור, "וכשהמליצו לנו על ניתוח, הבנו שאכן זה הזמן, וכעת נותר לנו לסמוך על בורא עולם".

על הניתוח עצמו מספרת מליסה: "נכנסתי לחדר הניתוח יחד עם דודה שלי מרי גרידיש שהיא המיילדת הראשית בלניאדו. זו הייתה סגירת מעגל מרגשת ומדהימה, כי אחי התאום ואני נולדנו גם כן בלניאדו, כאשר דודתי היא זו שיילדה את אמא שלי. כעת היא הייתה איתי בניתוח של ילדיי".

"אני נשארתי מחוץ לחדר הניתוח", מציין אביאור, "התייעצתי לפני כן עם כמה רבנים, וכולם המליצו לי לקרוא תהילים בחוץ בזמן הניתוח כדי לא להשרות לחץ על אשתי. הניתוח עצמו לא היה ארוך, וברגע שפתחו את הדלת וראיתי שמוציאים שלושה אינקובטורים לא הצלחתי להאמין שאני רואה את שלושת הילדים שלי – שתי בנות ובן בריאים ויפהפיים, זה היה הרגע המאושר ביותר בחיים שלי".

מצפים לשחרור

במשך השבועות האחרונים הפכו אביאור ומליסה להורים במשרה מלאה. מידי יום מגיעים שניהם לפגייה בבית החולים, מטפלים בשלושת התינוקות הקטנטנים, מקפידים להיות כמה שיותר קרוב אליהם, להעניק להם חיבוקים ומגע חם, ולחוות מקרוב את ההתפתחות והעלייה במשקל.

"מיאל, הבת הקטנה, והבן שעדיין אין לו שם נולדו במשקל 1.740", מספר אביאור, "שניהם מתקדמים בקצב אחיד וכיום הם שוקלים כבר בסביבות 2.200. התינוקת השנייה, אביגיל, נולדה במשקל 1.320 והיא מתפתחת יותר באיטיות. בתחילה היא הייתה בפגיית טיפול נמרץ ואחר כך עברה לפגייה הרגילה. כעת שלושתם נמצאים באותה מחלקה, אך מחכים שאביגיל תחצה גם כן את ה-2 ק"ג כדי שיוכלו סוף-סוף להשתחרר".

"מקווים מאוד שזה יקרה כבר בשבוע הבא", משלימה אותו מליסה בהתרגשות. "אנחנו ממש מצפים לכך שנגיע עם כולם הביתה".

ובכנות – אתם לא חוששים מהרגע בו תידרשו לטפל בשלושה תינוקות בו זמנית?

"אנחנו בטוחים שיהיה בסדר", משיב אביאור, "אמנם הספקתי לפגוש לא מעט חברים שהתפלאו איך אני לא חושש מכך שכל החיים שלנו עומדים להשתנות, אבל אין לי שום פחד, אלא רק התרגשות גדולה. ברור לי שהקב"ה יודע מה שהוא עושה והוא ייתן לנו את הכוחות, ויש לנו גם עזרה גדולה של משפחה וחברים, אנחנו לא נהיה לבד".

"היו לנו חודשים ארוכים להתכונן לקראת התקופה המיוחדת הזו", מעירה מליסה, "החששות היו לפני כן וטיפלנו בהם, כעת יש רק את הציפייה הגדולה".

אתם חושבים שהעובדה שאתם בעצמכם גדלתם כתאומים, מקלה עליכם בהסתגלות במצב החדש?

"אני לא בטוחה שיש קשר", סבורה מליסה, "בסופו של דבר אמא שלי היא זו שגידלה אותי ואת אחי, אני לא חוויתי את הגידול ולא התנסיתי בו".

"אני לא יודע איך זה לגדל תאומים, אבל מניסיוני ברור לי דבר אחד - לזכות באח תאום זה הדבר המדהים ביותר שיכול להיות", טוען אביאור, "זה אומר שתמיד יש לך חבר בגילך עם בגדים משותפים וחוויות דומות. אתם גם תמיד נמצאים יחד וזה משרה ביטחון, ואם כך זה עם תאומים, אז עם שלישייה בוודאי עוד יותר".

"בחיים לא חשבתי שבגיל כל כך צעיר אהפוך לאמא לשלושה", מוסיפה מליסה, "אבל כשזה קורה אתה רואה איך שהברכות שהרבנים נתנו לנו לאורך ההריון פשוט מתקיימות, והקב"ה מעניק את הכוחות".