סיון רהב מאיר: המסרים של יונתן פולארד, לכולנו

יש משפט מפורסם שכתב הזמר והיוצר מאיר אריאל על יציאת מצרים, ונוהגים לצטט אותו כשניצבים מול קושי גדול: "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". זה משפט חכם, שמעיד על גישה חיובית: כבר ידענו דברים קשים יותר, ואפשר לשאוב כוחות מההיסטוריה, מהפרופורציה, מהעובדה שכבר עמדנו בעבר מול משברים גדולים מאלה וצלחנו אותם.

אבל זה לא מספיק. השאלה היא לא רק האם נעבור את הקושי, אלא גם לאן נגיע בעקבותיו. ביציאת מצרים עצמה מופיע משפט אחר, שמתאר את עם ישראל מול הגזירות של פרעה: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹוץ". כלומר, ככל שמענים יותר את העם, כך הוא מתרבה ופורץ, מצליח ופורח. המטרה אינה רק לשרוד את הקושי, אלא ללמוד ממנו, ודווקא מתוכו - לשגשג, לצמוח, לגדול.

מול כל מצוקה ואתגר, כדאי קודם כל לזכור ש"עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". אבל אפשר גם לבדוק אילו אוצרות וברכות התקופה הזו מביאה, איך אנחנו יכולים לנצל את המצב שנוצר - גם לשינוי חיובי.

חודש טוב!

1. אם מקשיבים לדופק שפועם כעת, מגלים שלפנינו הרבה ימים שמחים, ברצף: השבוע חל ראש חודש שבט, בעוד שבועיים ט"ו בשבט, כעבור שבועיים ראש חודש אדר, כעבור שבועיים נוספים - פורים, שבועיים לאחר מכן ראש חודש ניסן ושבועיים אחר כך - ליל הסדר. גם פרשות השבוע מתארות בתקופה הזו מהלך של גאולה, של יציאה מעבדות לחירות. שלא נפספס את כל השפע שנמצא כעת באוויר, בטבע ובמעגל השנה.

2. היום המיוחד בחודש שבט שמתחיל היום הוא כמובן ט"ו בשבט, חג האילנות. הרב קוק, שכתב משפט מיוחד על כל אחד מהחודשים, כתב על חודש שבט כך: "מטעי עצי פרי על אדמת קודש – יפריחו תקוות דור דורים". אנחנו כבר התרגלנו לכך, אבל התקווה של הרבה דורות, במשך אלפי שנים, הייתה לראות את אדמת ארץ ישראל פורחת שוב. כשאתם מסתכלים מסביב על עצים ופרחים בארץ, אל תיקחו את זה כמשהו מובן מאליו. זה לא רק חודש של צמיחה ופריחה, זו גם הגשמת חלום של דורות.

3. ראשי התיבות שמיוחסים לחודש שבט הם: שנשמע בשורות טובות. אמן.

בוא!

הרבה זמן אחרי שהסתיים הזום של סדנת "מתחדשות", הרעיון של האורח שלנו, הרב אהרון דרמון, המשיך ללוות אותי. וכך הוא אמר:"הפסוק הראשון בפרשת השבוע מציע לנו כלי עוצמתי מאוד: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה'. רבים מאיתנו מרגישים שיש משהו שתוקע וחוסם אותנו בחיים, איזה 'פרעה' שמשעבד ומעכב אותנו. אבל במקום להתמודד עם הפרעה הזה אנחנו בורחים ומעסיקים את עצמנו בדברים אחרים, וכך דוחים את יציאת מצרים הפרטית שלנו.

"הפרשה אומרת לנו דבר ברור מאוד: בוא אל פרעה. לך ישירות אל האויב שלך, אל הבעיה שלך. אל תברח, אל תחפש הסחות דעת, לך ותתמודד ישירות עם מה שמציק לך. זה יכול להיות הרווקות שלך או הנישואים שלך, לא משנה, אבל לכולנו קל לברוח מהבעיות בחיים ולהתעסק במשהו אחר – תמיד יש משהו בווטסאפ, תמיד יש כלים בכיור, תמיד אפשר להישאר עוד כמה שעות בעבודה. ולכן הפתרון הוא: בוא אל פרעה, תישיר מבט, תיקח אחריות. רק ככה תתחיל יציאת מצרים שלך".

אנחנו רוצים גשם

"אנחנו כבר בחודש שבט", כתב לי הרב איתמר חייקין. "רוב גשמי השנה היו אמורים לרדת כבר. בפועל, השמיים ריקים. המעיינות, הנחלים ומאגרי המים יבשים. האדמה צמאה. אנחנו בבצורת. השנה שחונה.

"ואני – מתגעגע לגשם. נושא עיניים לשמיים מדי יום, בציפייה ובאכזבה. ממשיך להאמין במסורת אבותיי, שיש איזה קשר נעלם בין היחסים שבין אדם לאדם, לבין היחסים שבין שמיים לאדמה. וכאשר השמיים כל כך אטומים, אני מרגיש שנוזפים בנו. שמשקפים לנו את האטימות בינינו. הגשם הרי יורד ומברך ומשמח את כולם, ללא יוצא מן הכלל.

אילו היה לי כוח, הייתי מכריז ואומר: עצרו רגע את כל הריצה המטורפת שלנו, השקיטו ולו לשעה קלה את המהומה, השהו רגע את המחלוקות האינסופיות. בואו נקבע לעצמנו יום אחד של תענית דיבור, או לפחות יום שבו לא נדבר כלל בגנותו של הזולת. יום של חשבון נפש, של התבוננות. לא בשביל החקלאים או מפלס הכנרת, אלא בשבילנו.

"יום שבו מסתכלים פנימה, וגם פונים למעלה" שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, תֵּן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבֶךָ, וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנַת יָדֶיךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע, וּמִכֹּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פוּרְעָנוּת, וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם".

אמן.

מה המסרים של יונתן פולארד לכולנו?

שלושים שנה התפללו על יהונתן בן מלכה, האסיר היהודי-אמריקני יונתן פולארד, שריגל למען ישראל. לא חשבתי שיום אחד אני אשב מולו, לריאיון טלוויזיה בישראל, עם צלם ומקליט, כשהוא אדם חופשי. אתמול זכיתי לכך. יונתן פתח קמפיין ("הילדים של פולארד"), להקמת מוסד חינוכי לזכר אשתו אסתר, שניהלה את המאבק למענו. הנה כמה דברים שאמר לי, ביניהם דברים שלא נכנסו בסוף לכתבה, אבל אני לא רוצה שיישארו רק על רצפת חדר העריכה:

• "לא הייתה פעם אחת שבה הלכנו ברחוב וראינו ילדים, שאסתר לא עצרה כדי להסתכל. זה היה פלא מבחינתה. היא לא זכתה לילדים משלה, אבל דאגה מאוד לילדים של הדור הבא ולחינוך היהודי שלהם".
• "חייתי שלושים שנה בתא סגור שבו היה מותר לי רק לקרוא, ולא לכתוב. לא הסכימו לתת לי דף ועט, שלושים שנה. כך שהמוח שלי עובד אחרת. כשיצאתי ראיתי את כולם מדברים לעצמם. שאלתי את אסתר מה זה, והיא אמרה: 'יקירי, קוראים לזה בלוטות''... כשאני נכנס למסעדה ורואה את כל ההורים ואת כל הילדים בתוך המסך הסלולרי, אני חושב שגם הם בסוג של כלא...".
• "כשהגענו לישראל, אסתר לקחה אותי למאה שערים ואמרה: 'הם שונים ממך, הם לבושים ומדברים אחרת, אבל הם האחים והאחיות שלך'. ואז היא לקחה אותי לתל אביב ואמרה: 'גם הם שונים ממך, הם לבושים ומדברים אחרת, אבל הם האחים והאחיות שלך'. אני נזכר בזה הרבה. זו הגישה שהייתי רוצה שתוביל אותנו".