הרב ראובן אלבז: כשהיהלום היקר טבע במעמקי הים

"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י', ב').

לפעמים אדם מרגיש שיש לו איזו צרה וצער, ומתרעם בלבו מדוע הקב"ה שולח לו דבר זה, אך הוא אינו יודע שהקב"ה תמורת הצער הקטן הזה מציל אותו מנזק הרבה יותר גדול.

ומעשה היה בתלמידו של הבעל שם טוב, שלאחר שחזר לביתו מיום הלימודים הארוך על מנת לנוח קמעה ולצבור כוחות ליום המחרת, הניח קערה ובה ספל מים לנטילת ידיים שחרית ועלה לישון על מיטתו. והנה, בחלומו הוא רואה שמכים אותו מכות נמרצות ונוראיות, עד כדי כך שמרוב הצער והבהלה הוא התעורר וקפץ מיד ממיטתו לראות מי הוא זה שמכהו, ובלא שימת לב פגע בספל המים וגרם לשפיכתם.

לא הבין התלמיד מדוע משמים מראים לו חלומות כאלה, ובינתיים תוך כדי שמהרהר דבר זה בלבו, הלך להביא מטלית כדי לנגב את המים שנשפכו על הרצפה, והנה להפתעתו הוא רואה בדרך שהגחלים יצאו מתנור ההסקה כתוצאה מגזע עץ שנבקע, והתחילו לשרוף את שולי ביתו, שהיה עשוי כולו מעץ.

מיד הזדרז התלמיד לכבות את הדליקה, וכשחזר לחדרו ראה על מיטתו קורת עץ גדולה שנפלה מהתקרה מחמת הרוח החזקה (וכנראה לא הייתה מקובעת היטב עקב הרוחות והשלגים ולכן זזה ממקומה ונפלה), והבין שבזכות החלום שחלם וקם ממיטתו נצלו חייו, אחרת היתה נופלת עליו קורת העץ והיה חלילה נמחץ למוות.

באותה שעה ראה התלמיד בחוש את ההשגחה העליונה. שני ניסים נעשו לו באותו לילה והצילוהו ממוות בטוח. משמים הראו לו חלום מבעית כדי שיקום בבהלה ובלא שימת לב ישפוך את המים, וכתוצאה מכך יגלה את השריפה ויעסוק בכיבויה, ויתעכב מלחזור למיטתו, ובכך ינצל ממוות.

נמצא שלפעמים הקב"ה מביא לאדם צער מסוים כדי לפדותו מצער אחר נוראי ולפוטרו לחיים טובים וארוכים, רק צריך האדם להאמין בלב שלם, וַיַּאֲמֵן הָעָם (שמות ד', ל"א), וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (שמות י"ד, ל"א).

***

הגאון הצדיק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א היה רגיל לומר שכל יהודי חי בהשגחה עליונה, ופעמים שמשמים מראים לו אותה בחוש, ובעיקבתא דמשיחא (בדור האחרון לפני הגאולה) יצטרכו לטפס על קירות ולהאמין בהשגחה העליונה.

עד כדי כך, יצטרכו לטפס על קירות חלקים, ולראות ולהאמין שה' יתברך נמצא איתם בכל מצב, עוזר ומושיע ומגן עליהם מכל צרה וצוקה,  זוהי האמונה הצרופה שחייבת להיות לכל יהודי, שה' יתברך נמצא עמו בכל מקום, ושומר עליו.

ויתרה מזאת צריך האדם להאמין שלא רק מה שחפץ בו עתה, זה הדבר שבהכרח יתקיים, "אם יהיה את הדבר זה אני אסתדר", לא, אלא צריך להאמין שגם אם לא יקבל, או ילקח ממנו הדבר שחפץ בו, זה לטובתו והצלחתו, וכפי שהאריך לבאר זאת החזו"א בספרו אמונה וביטחון (פ"ב אות א') שעניין מידת הביטחון בכללותו אינו הבטחה שרצון האדם יעשה, אלא הוא האמונה שאין מקרה בעולם והכל בידו יתברך.

ובעניין זה מסופר על יהודי שחי לפני כמאתיים שנה בירושלים והיה עני מרוד, יום אחד הלך לתומו באחת הסמטאות ומצא שם אבן נוצצת, הסתכל בה בהתלהבות רבה והבחין שהיא דומה ליהלום, מיד הלך בזריזות למוכרי התכשיטים הגדולים כדי לעמוד על שוויה, והם השיבוהו שבארץ ישראל הוא לא יוכל לקבל עליה את תמורתה המלאה, אלא עליו להפליג ללונדון בירת אנגליה לבורסת היהלומים ולמכור שם את היהלום היקר. 

חזר היהודי לביתו שמח וטוב לב והחל לחשוב, הרי אין לו די כסף כדי להפליג ללונדון וכיצד יצליח למכור את היהלום בשוויו המירבי? אך עד נמל יפו יכול הוא לנסוע, ולכן החליט לעשות את ההשתדלות הזו ולנסוע לשם, ומכאן ואילך לה' הישועה. 

הגיע אותו יהודי לנמל יפו ומצא עצמו חסר אונים, ללא כסף לעלות לספינה, אך בפקחותו החליט לעלות עם חפציו לספינה בלי לשאול אף אדם, וכשעבר רב החובל ושאלו היכן כרטיס נסיעתו, השיב היהודי: "אל תעצור, המשך לעבור בין יתר הנוסעים, זהו דבר אישי וסודי, אגלה לך זאת לאחר שהאוניה תחל להפליג", לאחר שרב החובל הכניס את כל האנשים לספינה והחל בהפלגה, לקחו היהודי לחדר צדדי ואמר לו: "תשמע, אני סוחר יהלומים גדול, ויש לי אבן מיוחדת ששווה הון תועפות שסוחרים גדולים בלונדון מחכים ומצפים לקנותה. לכן אפשר לי לשהות בספינה ותקבל אחוזים מרווחי המכירה", שמע זאת רב החובל, סבר וקיבל, והורה להכניס את אותו יהודי לחדר יוקרתי, וציווה להגיש בפניו ארוחות משובחות ויין ישן נושן.

מידי יום ביומו היה רב החובל נכנס לחדרו, מבקרו ושואל בשלומו, ומדבר עמו בענייני מסחר וכדו'. בכדי שיהיה לאותו יהודי תיאבון, הוא שם את האבן היקרה והנוצצת על השולחן, למול עיניו, והנה, יום אחד הגישו לפניו יין משובח וישן מאוד, והיהודי שתה ושתה בלא שימת לב, עד שנפל על מיטתו מחמת שכרות ונרדם, לאחר שעה קלה הגיע המנקה לנקות את החדר וזרק את כל שיורי המאכל לים, וביניהם גם את היהלום היקר...

כשהתעורר היהודי משכרותו הבין את הטעות הגדולה והמרה שנעשתה. המנקה ניקה את החדר וזרק את היהלום, התאנח היהודי ואמר בלבו "חזרתי להיות עני מרוד, עוד מעט רב החובל ישמע מכך, ומה אעשה? אני מוכרח להישאר בכבוד ובשמחה כבתחילה, כאילו לא קרה דבר, והאבן הטובה עדיין ברשותי", התחזק היהודי באמונה וביטחון בה' יתברך, והתנהג כאילו דבר לא קרה, ורב החובל המשיך לבקרו מידי יום ולשוחח עמו בענייני מסחר בחושבו שהאבן היקרה עדיין נמצאת ברשותו, וכך נמשך הדבר במשך כל ימי הנסיעה הארוכה.

והנה, יומיים לפני שהסתיימה ההפלגה, ניגש רב החובל לאותו יהודי ואמר לו: "תשמע, במחסני בספינה יש ברשותי כמות מרובה של חיטה משובחת מאוד, ואצטרך לתת עליה דיווח לרשות המיסים, תעשה לי טובה, אתה מיליונר, תדווח להם שאתה הבאת את החיטים הללו, כדי שלא אצטרך לשלם מיסים, ואח"כ נסתדר בינינו ותחזיר לי את החיטים בחזרה". הסכים היהודי וחתם לרב החובל על מסמך הצהרה שכל החיטים הם שלו וברשותו.

שעות מספר לפני שירדו מהספינה חלה רב החובל בפתאומיות בהתקף לב ומת מיד, ואותו יהודי לקח את החיטים, עבר את המכס בשלום, מכר את החיטים ונהפך לעשיר מופלג.

ללמדך שאל לא לאדם ליפול ברוחו ולהישבר מכל מאורע כזה או אחר שקורה עמו, על אף שנראה שאינו לטובתו והצלחתו, אלא יתחזק ברוחו ויאמין בבורא יתברך שיעזרו וירחיב את גבולו, לה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה (תהילים ג', ט'). ועוד יש ללמוד ממעשה זה, שלא מה שהאדם חושב שיביא לו את הברכה זה בהכרח יהיה מה שבאמת יביא את הברכה, אותו יהודי חשב שהיהלום יביא לו את הברכה והעושר, אך הקב"ה חשב אחרת, והחליט שלא היהלום יביא לו את הברכה, אלא החיטים.

יהי רצון שנזכה להתחזק באמונה וביטחון בבוראנו יתברך, ונזכה לראות בקרוב בישועת ישראל השלימה, אמן.