עבד בעידן המודרני: האם אנחנו משועבדים גם היום?

מה מתאים יותר מאשר לדבר על עבדות, בפרשות שבהן עם ישראל משועבד בעבדות? למושג "עבדות" אין חוק התיישנות. זה לא מושג השייך רק לעולם הקדמון. גם היום ניתן למצוא בקלות כאלו המשועבדים לחלוטין. עבדים ממש. "עבדי החברה". לא, לא צריך לחפש אותם בשמורות טבע מוגנות... כולנו נושמים ללא הרף אוויר מלא בחיידקים של "מה יגידו". איך ניתן להשתחרר מזה? איך ניתן לצאת לחיי חופש ולהיות עצמאי ומשוחרר? זו משימה לא קלה. לא לחינם הגדירו זאת חכמינו כמלחמה. זו מלחמה אמיתית על החיים שלך!

כך תאר תופעה זו האדמו"ר מפיאסצנה זצ"ל הי"ד: "האיש הזה  בכלל אינו בדעתו וברשותו... כי אולי יצחק עליו שכנו אחר הקרוב אליו, וגם למצוא חן בעיני השלישי והרביעי מוכרח להתאים את עצמו. אוי ואבוי לאיש כזה, אשר מסר את נפשו וגופו ברשות ודעת אנשים אחרים... כולם מושלים עליו, ורק הוא אין לו שום שליטה על עצמו ובשרו. מחלה מאוסה היא הבושה מפני המלעיגים עליו" (חובת התלמידים פרק ז').

אולי תחשבו, שזה שעושה את רצון כולם' מרוויח משהו בתמורה? אולי יאהבו אותו יותר? אולי יקבל מעמד חברתי? לא. הוא בסך הכל "עוד אחד"... יש הרבה כאלה.

רחמנות, כי מלכתחילה המרדף אבוד. לעולם אי אפשר לספק את רצון כולם.

וגם אם בסופו של דבר הוא יצליח להדביק את הקצב ולְרַצות את כולם (וזה "אם" גדול) – התוצאה תהיה שהוא הפך להיות –  עבד.

"אבל אני מבקש החירות מעבדות הרבים, אשר אני מבקש רצונם ואינני משיגו, ואפילו אם אשתדל בו כל ימי חיי, ואילו הייתי משיגו לא היה מועיל לי – עבדות בני אדם ומילוי רצונם. לכן אבקש עבדות אחרת, אשר תושג בטורח מעט, והוא מועיל בעולם הזה ובבא, והוא עשיית רצון האלוקים, ועבודתו. הוא החירות האמיתי, וההשפלה אליו הוא הכבוד על האמת"  (כוזרי מאמר חמישי סימן כ"ה).

כמה זה עצוב להיות שבוי ועבד של כולם.

לא לחינם הסעיף הראשון בשולחן ערוך הוא: "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך". עליך לבחור את מי אתה עובד: האם את הקב"ה או את החברה? האם אתה נלחם על עצמך, על יראת השמים שלך או שאתה בוחר לוותר ולהיות "עבד של כולם"?  בשבוע הבא בע"ה נראה כיצד זה בא לידי ביטוי בדורנו.

מכירים את האנשים האלה שחייבים להיות מעודכנים בכל מה שקורה כל הזמן, כדי ש"חס וחלילה" לא יהיה מצב ש"יתפסו" אותם כ"לא מבינים" ב"מה שהולך היום"?

כדי לעמוד בקצב המסחרר, אתה מוכרח להיות מחובר לרשתות החברתיות השונות (בדרך כלל כמה. אחת זה לא מספיק...), להתעדכן ללא הרף, לעקוב אחרי אנשים, מה הם משתפים, איך הם חיים, מה מגיבים להם ועוד ועוד. אתה חייב לעשות זאת! אחרת לא תדע מה מצחיק ומה לא, מה מוסרי ומה לא, מי נחשב "סיפור הצלחה" וממי כדאי להתרחק...

והתוצאה? תמצא את עצמך מדבר וחושב כמו כולם, אוהב מה שכולם אוהבים ושונא מה שכולם שונאים. תחיה את כולם - חוץ מאשר את החיים שלך עצמך. עצור רגע! מה עם האישיות שלך? מה עם הייחודיות שלך? האם בהכרח מה ש"הולך" אצל כולם מתאים גם לך?

על כך אמר הגאון מוילנא: "הולך ביושרו ירא ה', ונילוז דרכיו בוזהו" (משלי י"ד, ב') – "אדם צריך לילך בדרך הצריך לו, כי אין מידות בני אדם שוות זו לזו, ויתכן שהוא רגיל בעבירה מסוימת, וצריך לגדור עצמו דווקא בה, ולעומתו, חברו אין צריך לזו השמירה, אלא לדבר אחר... ולכן 'הולך ביושרו' – בדרך הישר שלו, אף על פי שבעיני הבריות הוא רע, כי אינן יודעות מה שהוא צריך,ואף על פי כן אם הוא "הולך ביושרו" הוא ירא ה'! ו'נילוז דרכיו', אבל מי שמעקם דרכיו הצריכים לו בשביל למצוא חן בעיני הבריות, לעשות מה ש'ישר בעיניהם', אף על פי שבא מחמת זה לידי עבירות – 'בוזהו'. כי הקב"ה יודע מה  הוא צריך, והוא אינו עושה זאת, אלא עושה הישר בעיני הבריות...".

והנה סתירה בה אנו חיים:  מצד אחד, אין ויכוח על כך שכל אחד הוא עולם פרטי, עם תכונות נפש ייחודיות ועולם אישי של אתגרים והתמודדויות. מצד שני אנו דורשים מעצמנו (ומילדינו) לעמוד בציפיות חברתיות, "ליישר קו", להתאים את עצמנו, בקיצור: להיות "כמו כולם". 

מה זה להיות "כמו כולם"? האם זה סוג של ממוצע המבטא נורמליות? חשוב לזכור: א. ככל שכמות ההמון גְדֵלה ("תודות" לרשתות החברתיות...) – הממוצע יורד. ב. אי אפשר להתעלם מהעובדה שגורמים קולניים משפיעים קשות על ה"ממוצע", גם כשהם לא משקפים את כלל האוכלוסייה.

השאיפה להיות "נורמלי" יכולה להיות טובה רק עבור מי שנמוך מהממוצע...

אז מה היית מאחל לילדים שלך? ולעצמך?

לתגובות וסיפורים שלחו מייל לכתובת oneg.shabat@htv.co.il, עם הכותרת "עבור זאב ארן".