פניני עברית: השריד ששרד בבגדי שרד

עושרה של השפה העברית מפעים ומדהים כל פעם מחדש. קשר בין מילים עלול במבט ראשוני להישמע קלוש ומקרי. אך אם נכנס אל הקודש פנימה, נמצא פנינים רבות שכאילו ממתינות לאדם שיגביה אותן ויזכה בהן וביופיין.

הבה נתבונן במשפט הבא: שרידים אחרונים מהמלחמה שהתחבאו בשרידי בית כנסת, נחו במשרד על כסאות שרד. המזכיר לבוש בגדי שרד הוביל אותם לרכב השרד שהסיע אותם לקבוץ שריד.

האם קיים קשר בין שרידלמשרד או לרכב שרד?

ובכן, השריד הוא אדם שנותר לפליטה ונשאר בחיים, למשל: "וַיַּכּ֨וּ אֹת֤וֹ וְאֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־כָּל־עַמּ֔וֹ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֑יד" (במדבר כא, לה), וכן: "וּבַ֨שְּׂרִידִ֔ים אֲשֶׁ֥ר ה' קֹרֵֽא" (יואל ג', ה'). לדעת המלבי"ם יש הבדל דק בין שריד לפליט. פליט הוא הניצול מן החרב והמלחמה והחורבן, ואילו השריד הוא שנותר בחיים משאר העם באופן שהיה במקום אחר (ביאור המילות עובדיה א', י"ד). בעברית המודרנית המילה שריד משמשת גם לממצאים ארכאולוגיים, כגון:  שרידי בית כנסת עתיק, או דבר שנותר מגוף כלשהו, כגון שרידי מטוס, ועוד.

בגדי שרד הוזכרו כבר במקרא: "וְאֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַשְּׂרָ֑ד וְאֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן" (שמות ל"א, י'). לשיטת הרמב"ן בגדי השרד הם בגדי כהונה. כך נתבאר גם בתלמוד (בבלי יומא עב ע"א). לשם שרד הובאו בתלמוד שני טעמים: על דרך הדרש, עם ישראל שרד בזכות בגדי הכהונה, שלמעשה שימשו ככפרה על ישראל. הסבר נוסף, בגדי כהונה נעשים בשלמותם כאחת, ולא כיריעות בד שנחתכות ונתפרות לכדי מלבוש. בתום אריגת הבגד נותר חלק ממנו חלק שאינו ארוג, וזה לשון שרד, ואותו חלק נתפר במחט לבגד.

לעומת זאת, רש"י כתב שהם בגדים שמצפים בהם את הארון והשולחן והמנורה, ושרד משמעו שעשויים מעשה קליעה ורשת, כתרגום המילה לארמית "סרדא". החזקוני הלך בשיטת רש"י בביאור מטרת הבגדים. לדבריו הטעם לשם זה הוא משום שהבגדים שנועדו לכסות בהם את כלי המשכן, נעשו ממה שנותר ושרד ממלאכת יריעות המשכן ובגדי הכהונה ומהפרכת והמסך. אונקלוס כתב שבגדי שרד הם בגדים המשמשים לעבודה ושירות. ייתכן שאברבנאל אחז בפירושו של אונקלוס והוסיף: "ויותר נכון לפרש שהיו בגדים שעשו לנקות בהם כלי הקדש כדי שיהיו תמיד נקיים וטהורים" (שמות ל"ה, א').

פסוק זה בו הוזכרו בגדי השרד שימש לאליעזר בן יהודה השראה ובסיס לחדש את המילה משרד, כלומר מקום השרד, במובן של מקום המספק שירות. מכאן קצרה הדרך לרכב שרד, שהוא רכב מפואר המשמש פקיד בכיר או נושא תפקיד בכיר בשרות המדינה. לאור האמור, יש אמנם קשר בין שריד לבגדי שרד, אך הקשר למשרד או לרכב שרד אינו ישיר, והוא תוצאה של דינמיות השפה.

הקבוץ שריד שנמצא בעמק יזרעאל הוקם בשנת 1927, ונקרא על שם ישוב עתיק בנחלת שבט זבולון: "וַיַּ֙עַל֙ הַגּוֹרָ֣ל הַשְּׁלִישִׁ֔י לִבְנֵ֥י זְבוּלֻ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וַיְהִ֛י גְּב֥וּל נַחֲלָתָ֖ם עַד־שָׂרִֽיד" (יהושע י"ט, י').

עלילות העוללים

עלילה חדשה עלתה לכותרות אודות עולליםשהתעללובעולל וקטפו עוללות, בשעה שנראתה הלבנה בעליל. מעניין איזה עוד תעלול עלולים העוללים לעולל?

האם הקשר בין עוללים לעוללות הוא מקרי, ובעצם מה זה עוללות?

ובכן, העוללות הם אשכולות ענבים קטנים שאינם בשלים כל צרכם (ראה "שפתי חכמים" ויקרא י"ט, י'). ציותה התורה להותיר את העוללות לנזקקים, ולבל יטלם האדם ויקחם לעצמו: "כִּ֤י תִבְצֹר֙ כַּרְמְךָ֔ לֹ֥א תְעוֹלֵ֖ל אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה" (דברים כ"ד, כ"א). הפועל הנזכר בלשון המקרא הוא תעולל, כלומר אין ליטול ולהסיר את העוללות. בדרך זו התבאר הכתוב בהשאלה: "ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֘ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה ה' בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ" (איכה א', י"ב). המשיל הכתוב את עם ישראל כגפן. השוואה שהובאה גם בתהילים: "גֶּ֭פֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֝וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ" (תהלים פ', ט'). ונתבאר במדרש: "שדקדק עמי וקטף עוללתי" (איכה רבא פרשה א'). לאמר, האויב הכאיב לי מאוד, ולא נח ולא שקט עד אשר קטף אפילו את העוללות.

תוכן הפסוק שהובא לעיל ממגילת איכה, הובא גם בספר ירמיהו: "כֹּ֤ה אָמַר֙ ה' צְבָא֔וֹת עוֹלֵ֛ל יְעוֹלְל֥וּ כַגֶּ֖פֶן שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל" (ירמיהו ו', ט'). ונשנה גם בפסוק: "אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ לֹ֥א יַשְׁאִ֖רוּ עֽוֹלֵל֑וֹת" (ירמיהו מ"ט, ט'). ולא ייפלא הדבר לאור העובדה שהובאה בתלמוד שירמיהו חיבר את ספרו וספר מלכים ומגילת איכה (בבלי ב"ב טו ע"א).

הפועל לעולל הוא ממשפחת הפעלים מעולם הטבע והחקלאות שמציינים הפכים. להלן עוד פעלים ממשפחה זו: מסעף משמעו יסיר ויכרות את הסעיפים שהם הענפים בגרזן: "מְסָעֵ֥ף פֻּארָ֖ה בְּמַעֲרָצָ֑ה" (ישעיהו י', ל"ג). או כגון: "וַֽיְעַזְּקֵ֣הוּ וַֽיְסַקְּלֵ֗הוּ" (ישעיהו ה', ב'), לסקל בהוראה של סילוק ופינוי האבנים. וכן: "וְשֵֽׁרֶשְׁךָ֙ מֵאֶ֖רֶץ חַיִּ֣ים" (תהלים נ"ב, ז'), לשרש במובן של עקירה מהשורש, והוא הפך המילה להשריש. גם המילה לדשן במקרא משמעה הסרת הדשן: "וְדִשְּׁנ֖וּ אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ" (במדבר ד', י"ג). ובלשון ימינו המילה גם לעשב משמעה לתלוש ולעקור עשבים מהשורש (ר' ספרי "הפכים במקרא ובלשון חכמים").

כמו עוללות הבוסר הקטנים, כך גם העוללים הם התינוקות הקטנים (ר' ראב"ע ויקרא י"ט, י'), ככתוב: "מִפִּ֤י עֽוֹלְלִ֨ים׀ וְֽיֹנְקִים֘ יִסַּ֪דְתָּ֫ עֹ֥ז" (תהלים ח', ג'). זאת לעומת רש"י שסבור שהעולל נקרא על שם הלכלוך והמיאוס שסביבו, כמובא בכתוב: "וְעֹלַ֖לְתִּי בֶעָפָ֣ר קַרְנִֽי" (איוב ט"ז, ט"ו). בספר "הכתב והקבלה" (ויקרא י"ט, י'), הובא שהענבים הגרועים והבוסר נקראו עוללות על שם הגנאי והמיאוס.

ומכאן למילה תעלול, שאף היא מלשון המקרא: "וְנָתַתִּ֥י נְעָרִ֖ים שָׂרֵיהֶ֑ם וְתַעֲלוּלִ֖ים יִמְשְׁלוּ־בָֽם" (ישעיהו ג', ד'). כלומר ליצנים העושים מעשי גנות ובזיון, וכן הוא בכתוב: "וַיֵּדְע֣וּ א֠וֹתָהּ וַיִּֽתְעַלְּלוּ־בָ֤הּ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר" (שופטים י"ט, כ"ה).

כאשר נראה הירח בבירור ובגלוי, כגון שלא היו השמים מעוננים, אומרים שנראה הירח בעליל, כמובא במשנה: "בין שנראה בעליל"... (ר"ה פ"א, מ"ה), והוא על פי הכתוב: "אִֽמֲר֣וֹת ה' אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם" (תהלים י"ב, ז'). כיום, על דבר ברור ומפורסם שאין בו ספק אומרים בעליל, כגון: פקודה בלתי חוקית בעליל.

אילן חיים פור הוא מחבר הספרים "הפכים במקרא ובלשון חכמים" ו"אוצרות רבנו בחיי".