אמא אכולה מכאב על בתה המדרדרת, עשתה מעשה שהפתיע את הבת ההמומה

אחד הפחדים הגדולים של הורים הוא הפחד שמא ילדיהם יעזבו את דרך הישר. אימהות לילדים שעדיין קטנים בוכות בכי תמרורים מול נרות שבת. הן מבקשות לפוגג את הנבואות השחורות על ילדיהן. לעומתן, אימהות לילדים מתבגרים, שבודקים גבולות ומצמיחים ניצני התנגדות, מרגישות את טבעת החנק סביב צווארן, וחוששות שמא מעשי ילדיהן המתבגרים פוגעים בסיכויי ההצלחה שלהם בהווה ובעתיד. ומה תאמרנה האימהות שכבר חוות על בשרן את המושג "נוער מתמודד", קרועות מרוב דאגה, וישנות שינת עראי מרוב סבל על ילדיהן, הדוהרים בכביש מהיר אל נתיבי האופל של הרס עצמי?

בדורו של משיח הכאבים רבים. אחד מהם הוא הכאב על הילדים. פרי כהן, שהוריה כאבו בעבר כאב רב על כך שהיא לא הצליחה למצוא את הדרך, מספרת לנו סיפור. זה סיפור עם הרבה חכמה והרבה רגש על אם ובתה שנפגשו עמה באחת מהפעמים שהיא ליוותה אימהות ונערות מתמודדות: "באחת הפעמים הגיע לידי סרטון, שמראה אנשים עם עיוורון צבעים מלא. הם קיבלו לידיהם משקפיים מיוחדות, שדרכן הם יוכלו לראות את העולם בצבעים. עד עכשיו הם ראו אותו בשחור-לבן. הסרטון סוקר את פניהם מהרגע בו הם מניחים את המשקפיים על אפם עד לאותה שנייה מפעימה בה הם פורצים בבכי מרגש – העולם כבר לא שחור לבן. הסרטון הזה נוגע ללב".

(צילום: shutterstock)

"כאשר ישבתי מול אמא אכולה, כאובה בכאב האכזבה מבנה"

פרי מספרת שאת הבכי הזה היא מכירה ממצב אחר לגמרי: "זה היה כאשר ישבתי מול אמא אכולה, כאובה בכאב האכזבה מבנה. ניסיתי להניח מול עיניה את המשקפיים שנותנות לה הבנה עד כמה העולם הוא צבעוני. לא הכל שחור-לבן. האמא קיבלה לפתע מנעד צבעוני של רגשות, הרגשות איתם מתמודד הילד שלה, החוויות שהן מנת חלקו: קושי, כאב, תסכול וגם רצון אדיר לשמח ולעשות נחת. אני יודעת שישנן אימהות שלא מרגישות את זה, אני יודעת שכרגע הנחת היא מהן והלאה, אבל כמים הפנים אל הפנים, כן לב האדם לאדם".

פרי מדגישה נקודה חשובה. כשאנחנו, ההורים, נכיר את הרגשות של ילדינו, ונכיר באמת בכך שגם להם יש תחושות קשות בסיפור, העולם יהיה יפה יותר וצבעוני יותר. "זה בדיוק כפי שאני רואה את התיעוד של אותם אנשים עיוורי הצבעים באותו הרגע בו הם מתחילים לראות, רואה את הבכי של ההבנה שהעולם יפה, ובאותו רגע בדיוק הם פונים לאלו שנמצאים בקרבתם, ומחבקים אותם באושר".

הגילוי שגילתה אמא לבת מתמודדת, והמעשה המרגש שעשתה בעקבותיו

באותה הזדמנות היא נזכרת במקרה של אמא נוספת, שהיתה אצלה כשגם היא אכולה בכאב, וגילתה לה כי הילדה שלה, זו שהיא התרגלה כל כך לכעוס עליה, בעצם פועלת ממקום פגוע מאוד, מתוסכל, עד כדי כך שהבת לא מסוגלת כרגע לבחור, אלא רק להיגרר וליפול. "ראיתי את האמא יוצאת מהפגישה, ופשוט... מחבקת בכוח את הילדה! הילדה הסתכלה על אמה בהפתעה, משל הונחו על עיניה משקפיים, שמגלות לה פתאום שהעולם צבעוני , היא הניחה את הראש על אמא שלה. זה היה הדדי".

מתוך הסיפורים על מקרים מהחיים, מתוך הסרטון המיוחד על עיוורי הצבעים שראו לראשונה את יפי העולם על גווניו, פועלת פרי כהן ומעבירה לכולנו מסר חשוב. "אמא יקרה, בואי נזכור שהעולם הוא לא שחור-לבן. כדי שהילד יוכל להכיר ברגשות שלך, תהיי חייבת גם את למצוא חמלה בלבך ומקום מספיק רחב על מנת להכיל את הרגשות שלו, וביחד, בעזרת ה', נגיע לעולם צבוע בצבעים בהירים, מלאי נחת ואושר.

גם בזוגיות - כלל המשקפים הצבעוניים עובד נהדר. כדי שבן הזוג יכיר ברגשות שלך, את חייבת למצוא חמלה בלבך לקשיים שלו ולכאבים שלו, למרות כל הכאב שיש לך על חלקים בזוגיות שאינם נוחלים הצלחה".

באיזה בית שמים בית מזוזה יקר, בלי שום קלף?

פרי כהן מדברת על הנדבך החשוב ביותר בנפש האישה, שמביא שמחה אמתית לבית – הקשר של האישה עם עצמה. "כדי שתמצאי חמלה כלפי עצמך, ותמחלי לעצמך על שגיאות העבר, את חייבת לרפא את הלב שלך, להרכיב את המשקפיים הצבעוניות, ולראות מזווית אחרת את היופי הזוהר של הנשמה שלך.

"אישה לא יכולה לתת לאף אחד לפני שהיא ממלאת את עצמה. אני תמיד אומרת על הכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך' לפי הפשט - אנחנו צריכים לאהוב את אלה שנמצאים מולנו, כמו שהיינו רוצים שיאהבו אותנו, אבל יותר לעומק – ואהבת לרעך, כמו מי? כמוך. האם את יודעת איך זה לאהוב כשאת לא יודעת לאהוב את עצמך? האם את יודעת איך זה לתת, כשאת לא יודעת איך זה לקבל?  אז ראשית אנחנו צריכים לתת לעצמנו, למחול, לסלוח, לקבל, לפרגן לעצמי, לתת לעצמי ולאהוב את עצמי באמת".

(צילום: shutterstock)

לסיום היא מספרת סיפור יפה עם מוסר השכר לכל אחד: "יש סיפור מיוחד על רב מחזיר בתשובה שהגיע לבית כלשהו, שבו היו צרות גדולות מאוד. הרב שאל את בעל הבית אם יש לו מזוזה בפתח הבית. בעל הבית השיב: 'בוודאי, כשהתחילו לי הצרות, שלחו אותי לקנות מזוזות. קניתי מזוזות יקרות מאוד', ניגש הרב לפתח הבית, ראה בית מזוזה יקר מאוד, אבל בית המזוזה היה ריק. 'לא נתנו לך קלף להכניס פה בפנים?', שאל הרב. בעל הבית השיב בשאלה: 'למה אתה מתכוון? להוראות ההפעלה? את זה זרקתי כשקניתי את המזוזה'...".

למה בעלים וילדים נכנסים הביתה, וקודם שואלים: 'איפה אמא?'

"אימהות הן כמו מזוזה בפתח ביתן. כל ילד שמגיע הביתה שואל קודם: 'איפה אמא?', למה הוא צריך את אמא? כדי שעוד רגע היא תבקש ממנו לעזור לה? מה חשוב לו כל כך לדעת איפה אמא? גם כשהבעל מגיע הביתה הוא שואל 'איפה אמא?'. למה? הוא מחפש שוב את אשתו שתעיר לו הערות? לא. הבעל והילד צריכים את אמא בפתח הבית כברומטר. כפי שברומטר מראה את תנאי מזג האוויר, כך האישה בבית מספרת על מצב הרוח בבית. כשאמא שמחה – כל הבית שמח, כשאמא תיתן לעצמה - כל הבית ידע בעקבותיה איך זה לתת. כשאמא נותנת לעצמה, היא שמחה, ולכן היא משמחת את כל הבית שלה. אז נתחיל קודם כל לתת לעצמנו, לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו, ואחר כך ממילא המעגלים סביבנו יהיו מאושרים.

אמא היא כמו מזוזה בפתח הבית, אם היא לא תמלא את עצמה, היא תהיה כמו בית המזוזה, חסר קלף, שאין בו שום דבר. אם היא ממלאת את עצמה, היא יכולה לשמור על בני הבית ולהאיר את כולם באור יקרות של אהבה".

סיפורה האישי של פרי כהן: "התווית הראשונה שהדביקו לי היתה 'מקולקלת'".