"התפללתי ובכיתי לה’ שיראה לי סימן, ופתאום בבת אחת זה קרה"

זה היה לפני קצת יותר מחמש עשרה שנים. אדם כץ התגורר בווינה יחד עם קרובי משפחה, בשכונה הדרומית ביותר בעיר, על יד נחל שיוצא ממנה לכיוון מזרח. לאחר עלייה רוחנית בלתי רגילה שנמשכה כמה חודשים כחלק מהרפתקה מרוממת בה חש מחובר עם נשמתו לבורא בקשר הדוק, באה נפילה רוחנית קטסטרופאלית. הוא חש מרוסק.

הוא התקשה לקום בבקרים לעבודה, ונשאר סגור בחדרו במשך רוב שעות היממה, מנצל את הזמן לקריאת חומש וספרי קודש אחרים. אדם חיפש את האמת, משהו בו כמה והשתוקק למצוא את הדבר הנכון, אך העולם שסביבו היה כל כך מרוחק מזה. "נולדי וגדלתי בארץ, בחינוך ליברלי", הוא מציין, "אף פעם לא היה לי אפילו קשר מינימאלי ליהדות, אבל דווקא בגיל 24, כשהגעתי לווינה יחד עם קרובי  משפחתי, במטרה לייצר מוזיקה ולהופיע כחלק מהרכב על במות, הכתה בי ההבנה שבורא העולם הוא הנותן תורה לעמו ישראל, ומה שמוטל עליי הוא פשוט למצוא אותו שם, ביהדות".

בחושך, בצידי הנחל

יותר מחמש עשרה שנים חלפו מאז תחילת ההתחזקות, ואדם מתרגש כשהוא מציין שתחושת ההתפעמות הזו אינה פוסקת אף לרגע. "אני מרגיש את הקב"ה איתי ממש כל יום", הוא אומר.

עוד רגע של שתיקה, והוא חוזר אל אותם ימים של תחילת הדרך: "כמוזיקאי עברתי להתגורר בווינה לצורך ההתמחות שלי במוזיקה וכדי לשמש כמתופף כחלק מהרכב מוזיקאלי. בין לבין עבדתי במלונאות. עד אותה תקופה היו לי מנגנונים ומחסומים לא מעטים נגד היהדות. אבל פתאום, דווקא כשהייתי רחוק מהארץ, התחילו להגיע הסימנים בזה אחר זה. היו לי כל מיני הארות והתחילו להתרחש כל מיני דברים שבעקבותיהם לא יכולתי להניח מחיפוש מתמיד אחר הבורא. עברתי חוויות רוחניות מאוד משמעותיות, עד שלבסוף היה ברור לי שעליי למצוא את בורא עולם ביהדות".

לאחר תקופה של נסיקה והתקרבות ללא מעצורים, כמו גם הארות רוחניות בלתי רגילות, מתוך  אהבה ורצון טוב, התרחש לפתע משבר גדול מאוד. "לא היו לי כוחות לקום בבוקר לעבודה, הסתגרתי במשך שעות על גבי שעות בחדר, הייתי עסוק במחשבות על הבורא ומרגיש מדוכא על כך שאני לא חווה שוב את קרבת אלוקים כמו בתחילה. באחד הערבים נכנס בן דודי, שהיה גם שותף שלי, לחדרי, והציב לי תנאי: 'אם לא תצא יחד אתנו לעבודה, יהיה עליך לעזוב את הבית'. זה פגע בי מאוד, אז פשוט קמתי ועזבתי".

את מה שקרה לאחר מכן מתאר אדם כמו חלום בלתי ברור, אך מוחשי ביותר: "הלכתי לצידי הנחל, בחושך מוחלט ובכיתי לבורא עולם שיראה לי סמן כלשהו. הרגשתי ששום דבר בעולם לא שווה לי יותר, הכל שטויות, והתשוקה היחידה שלי היא לבורא עולם, ועד שלא אקבל סימן מוחשי ממנו, לא אפסיק לצעוד ולבקש אותו. ככה הלכתי במשך כמה שעות מחוץ לעיר לבדי בטבע, עד שהגעתי למקום בו היה סביבי חושך מוחלט, והשביל כבר התרחק מהנחל.  פתאום הרחתי ריח חזק מאוד של פרחים, הוא היה כל כך עוצמתי עד שחשבתי שזה בושם. עצרתי והסתובבתי סיבוב שלם כדי לבדוק מהיכן הריח, ואז גיליתי לתדהמתי שכ-15 מטרים ממני, באמצע השביל, מונח מעין מקל מואר שקצותיו פונים לשולי השביל. הוא היה זוהר, בצבע לבן מדהים ויפהפה, שהאיר את החשיכה סביבו".

(צילום: shutterstock)

אדם קפא במקומו, כשהוא מרגיש שכל שערה בגופו סומרת בחרדה. "לא הייתי מסוגל לזוז, אפילו לא להניד עפעף", הוא נזכר, "אפילו עכשיו, כשאני נזכר בכך, לחץ הדם שלי עולה מרוב התרגשות. לאחר בערך 30 שניות נעלם בבת אחת המקל. נשארתי מרותק במקומי עוד שתי דקות, עד שיכולתי לזוז. לאחר מכן ניגשתי למקום בו היה המקל, אך לא היה שם כלום. הסתכלתי סביבי וחזרתי אל אזור הנחל, עדיין מפוחד, והתחלתי לשוב בדרך חזרה. רק אז פתאום נחתה עליי ההבנה שהבורא נענה לתחינותיי והראה לי סימן, ממש כפי שביקשתי".

עד היום לא יודע אדם להסביר בדיוק את מה שהתרחש שם. "אבל דבר אחד ברור לי – מאותו רגע עזבו אותו הפחד והדיכאון הנפשי, והתמלאתי בשמחה גדולה. חזרתי לדירה בה התגוררנו והרגשתי אדם אחר, אפילו קרובי משפחתי לא הבינו את מה שעבר עליי, אבל אני המשכתי את תהליך ההתקרבות מתוך שמחה עצומה, והרגשה שאני עושה את הדבר הנכון ביותר".

מחפש רוחניות

החיים הרוחניים של אדם השתנו, אך מבחינה חיצונית לא ניכר כמעט שום שינוי. "המשכתי להתגורר בווינה ולעבוד כמלונאי, גם בעולם המוזיקה התקדמתי, אבל לא הייתי מסופק בכלל ממה שאני עושה. אמנם הופעתי יחד עם קרובי המשפחה שלי וקבוצה נוספת של נגנים, אבל לא אהבתי את המוזיקה שניגנתי, היא הייתה נגועה בפוליטיקה וללא תוכן רוחני. לא הייתי מרוצה בכלל, הרגשתי שאין משמעות לכל מה שאני עושה, ואין משמעות בכלל לחיים שאני חי, כי הרי בסופו של יום הדבר היחיד שאני רוצה הוא הקב"ה, ואם אני לא נמצא אתו, אז מה יש לי לחפש?"

חשבת לחזור לארץ?

"לא חשבתי כלום. הרגשתי רק שאני רוצה את הקב"ה וזהו, לא ידעתי אם פה או שם, בארץ או בחו"ל, העיקר שהוא יראה לי את הדרך כדי שאדע מה לעשות. בינתיים הייתי מאזין לשיעורי תורה בשעותיי הפנויות, בפרט לשיעורים של הרב זמיר כהן, מאוד התחזקתי, אבל עדיין הייתי בתהליכי גישוש, כשאני מתפלל מידי יום לבורא עולם ומבקש ממנו שיאיר לי את הדרך. ההארה המיוחדת שחוויתי כשיצאתי אל הנחל הכריעה לבסוף את הכף, הרגשתי שבורא עולם באמת שלח לי סימן, והרגשתי שהוא כביכול רוצה לסמן לי שמיציתי את ווינה, והגיע הזמן לשוב לארץ".

למי שחושב שכאן הגיעה הנסיקה הגדולה, מציין אדם שהדברים התקדמו באיטיות רבה מן המצופה. "אמנם עברתי להתגורר בארץ, אבל היו כמה וכמה פעמים בהן חזרתי לחו"ל והרגשתי בלבול רב." עם זאת, אדם כבר הבין שלא מספיק לדעת  שהבורא הוא גם נותן התורה לעמו ישראל, אלא זה מצריך גם צעדים מעשיים.  

"ניגשתי למחשב וכתבתי בגוגל: 'מה זה תפילין?' ההרצאה הראשונה שעלתה בנושא הייתה של הרב זמיר כהן. זו אחת ההרצאות המפורסמות שלו בה הוא מסביר על משמעות המצווה החשובה הזו, ובעקבות כך החלטתי שאני רוצה להניח תפילין. הדבר המעניין בסיפור הזה הוא שבכלל לא היו לי תפילין, אז זה נשאר בגדר רצון בלבד. באחד הימים ראיתי שיש הגרלה פתוחה והפרס היה זוג תפילין מהודרות. החלטתי להשתתף ובסייעתא דשמיא זכיתי".

באותם ימים שב אדם לארץ והחל ללמוד במכון מאיר, כאשר במקביל לכך הוא מתחיל לראשונה לשמור שבת. "הקושי העיקרי בשמירת השבת היה בגלל הסיגריות", הוא מציין, "זה היה אחד המכשולים הגדולים ביותר. לא האמנתי שאצליח לשרוד שבת שלמה בלי עישון וניהלתי ממש מאבק פנימי על זה. אבל ככל שהתחזקתי הגעתי להבנה שאין מנוס, והשבת צריכה להישמר כהלכתה. החלטתי לנסות. אני זוכר את השבת הראשונה שקפצתי למים. זה היה קשה. במשך כל השבת יצאתי שוב ושוב להליכות ארוכות ברחבי המושב, כדי לנסות להשכיח מעצמי את המחשבה על העישון. לבסוף הצלחתי והשמחה הייתה כל כך גדולה, יחד עם הערכה עצמית שכבר מזמן לא חשתי. התחושות האלו נתנו לי כוח להמשיך שוב ושוב".  

איך הגיבו בני המשפחה לשינוי שעברת?

"בתחילה הם היו נגד הרעיון באופן מוחלט, הם לא הבינו אותי וגם כשניסיתי להסביר להם, לא ממש עניין אותם מה אני חושב. אבל ככל שחלף הזמן הם ראו את השינוי לטובה שחל בי ושמחו בי ובדרכי החדשה".

הקב"ה תמיד שומע

אדם הכיר את אשתו עוד לפני כל התהליך שעבר, אך בזכות ההתחזקות שלו גם היא התחזקה מאוד, ובתקופה בה הוא למד במכון מאיר, למדה היא במדרשה בירושלים. כשנה וחצי לאחר מכן, כששניהם כבר היו עמוק בתהליך התשובה, הם החליטו להתחתן ועברו להתגורר בצפת למשך עשר שנים. לאחרונה הם עברו לגוש עציון. "ברוך השם יש לנו שלושה ילדים לתפארת, ואנו משתדלים לחיות יחד חיים מלאי משמעות, מחשבה וחיבור עם הקב"ה שמדריך אותנו בכל רגע ורגע".

ואי אפשר ללא מילה על המוזיקה. "בתחילה עזבתי את כל עיסוקיי המוזיקאליים", הוא מציין. "הרגשתי שאני לא קשור לסגנון שניגנתי ולא הצלחתי עוד להתחבר לעשייה הזו. במקביל נחשפתי לעולם הפיוטים ועד היום אני נהנה להאזין, לשיר ולהתענג בשירת פיוטים בשבתות ובימים טובים. אבל את כל השאר עזבתי והשארתי בצד.  באותם ימים נכנסתי ללמוד בישיבה והרגשתי שאני רוצה להתנתק ולהשקיע את כל-כולי בלימוד. רק בתקופה האחרונה, אחרי יותר מעשר שנים של שקט מוזיקאלי, התחלתי לחזור ולעסוק שוב בעולם המוזיקה.

"כשאני מתבונן בתהליך שעברתי המסר שלי הוא אחד – בן אדם שרוצה להיות מחובר לבורא, צריך פשוט לרצות את השם ולעבוד על הקשר איתו מידי יום. ברגע שרוצים באמת מעומק הלב, אז גם מצליחים למצוא אותו ולחוש את השגחתו. צריך לזכור שגם אם נמצאים במקום הנפשי הנמוך ביותר, דווקא משם הקריאה לקב"ה עמוקה ואמיתית ביותר, כמאמר המשורר 'ממעמקים קראתיך ה''. ברגע שמרגישים את ה' קרוב אלינו, אז דרך ה' הופכת לקלה כמו מקל של אור שמאיר את החשיכה".