הדרך שלנו לנס: תובנות מביקור אצל משפחת קליינרמן

בחנוכה האחרון הגענו לביקור אצל גיטי קליינרמן האדירה, אמא של מוישי - הנער שנעדר מזה כשנה. במאמר מוסגר, אני לא מצליחה להבין איך היא נשארת שפויה לאור המצב. ולא רק זה, אלא היא חזקה כל כך ומלאה אמונה וביטחון בבורא עולם, היא מנהיגה את משפחתה בצורה פלאית, מעניקה תשומת לב לכל ילד. על פניו לא ניתן להבחין ששאר האחים, הם אחיו של מוישי, מרוב שהיא באמת משתדלת (ומצליחה!) להעניק להם את כל מה שהם צריכים, כדי שהם ימשיכו לתפקד באופן הנכון ביותר. כשהגענו אליהם לביקור הם הכינו שלט ענק בכניסה לבית: "נס גדול היה פה. מוישי, אנחנו מחכים לנס חנוכה הפרטי שלנו".

הנקודה שעוררה אותי, היא שהם אמרו זאת בשמחה! לא בעצב, אלא מתוך תקווה ובטחון בבורא עולם שזה מה שיקרה. כאן קיבלתי תובנה אדירה לחיים. לעיתים כשאנחנו מחכים למשהו, אנחנו רוצים שזה יקרה כאן ועכשיו ואם ממשיכים לחכות והדבר מתמהמה לבוא, אנחנו יכולים בקלות לאבד תקווה ולהיכנס לעצבות, וכאן אני מדברת על ילד! ילד שבגיל 15וחצי נעלם ואין לו עקבות! והם מחכים בשמחה! למה? כי הם מבינים נקודה חשובה מאוד: רק בשמחה ניוושע, לא בעצבות, אלא השמחה מקדמת אותנו אל הטוב. ואם הם מצליחים בסיטואציה כזאת לחכות כמה שיותר בשמחה, מה אנחנו נאמר...

תובנה שניה מאותו שבוע: כמו בכל שנה אנחנו הולכים לשמח קשישות בחנוכה. הפעם, בנוסף לילדי, הצטרפו עוד שתי בנות שאני מלמדת באופן קבוע. לפתע קפץ הנכד של אותה קשישה, לביקור מהמילואים. בדיוק דיברתי על החשיבות של פרסום ניסים בחנוכה, והוא התחיל לספר על נס מדהים שהיה לו בדיוק אתמול: הוא שמר בגזרה עם חבריו, בדרום הר חברון, ואיך שהם יצאו משטח c - התחילו לזרוק עליהם בקבוקי תבערה, אבנים ועוד מרעין בישין. איכשהו הם הצליחו להיחלץ משם, כשהם נוסעים ובקושי מצליחים לראות את הדרך מרוב עשן. כשהוא חוזר לבסיס והסתכל על רכבו, מה הוא ראה שפגע בשמשה שלו? קליע שנעצר בנס! אם לא כן, הוא היה נכנס ישר לראשו. מדהים! נס גלוי! כולנו התרגשנו, וסבתא שלו הוסיפה: תדע לך שכל יום אני מתפללת עליך, נותנת צדקה, אומרת תהילים, רק שתחזרו בשלום הביתה. והוא העיד ואמר, שאכן הוא מרגיש שיש עליו שמירה מיוחדת.

חשוב לספר סיפורי ניסים. הם מרחיבים לנו את הראיה של כמה השגחה אלוקית נמצאת בחיים שלנו. כמה כוח יש לתפילה, לאמירת פרקי תהילים. בספר "היום יום" מובא שאם היינו יודעים מהם כוחם של פרקי תהילים, לא היינו מפסיקים לומר אותם.

שנמשיך להתחזק ביד ה' המכוונת את העולם, לראות השגחות פרטיות ולשמוח מהניסים (גם הקטנים) שמתרחשים לנגד עינינו.