זו הדרך הכי גרועה להתנצל אחרי שפגעת באשתך

החרטה הזו אחרי שעשית מה שעשית.

הבושה הזו, שאתה לא יכול להסתכל לה בעיניים.

התחושה הזו שאתה אפס וכל העולם נראה לך שחור.

אתה לא מבין איך עשית את זה או למה. זה עכשיו רק לתפוס את הראש ולחכות שהיא תשכח.

אתה אפילו לא זוכר איך הכל התחיל. דווקא הבוקר קמת במצב רוח די טוב. ישבתם יחד ודיברתם על משהו, אתה לא זוכר בדיוק על מה, ואז היא אמרה משהו, אתה החזרת, משם זה התגלגל למילים הפוגעות שלך, שאתה מתבייש אפילו לשחזר אותן בראש.

אוףףףף. למה זה קורה לך? אתה לא שולט בעצמך, פעם אחר פעם. זו לא פעם ראשונה שאתה נמצא במבוכה הזו ומתחרט. הבטחת לעצמך כבר אלפי פעמים שמעכשיו אתה מכבד ושולט בעצמך.

לא כל פעם אלו מילים פוגעניות. יש גם פעמים שאתה מתחרט על חוסר הקשבה, על זמנים שהבנת בדיעבד שהיו בשבילה משמעותיים מאוד ולא היית שם להכיל אותה, ועוד סיטואציות כאלה ואחרות שהוציאו ממך את הבושה.

אתה מחליט שהיום זה נגמר. אתה שם סוף לכל השטויות האלה ופותח דף חדש.

אתה ניגש אליה ואומר את טעות חייך: "בואי נשכח מהכל. זה לא הייתי אני, מעכשיו דף חלק".

בום!

שבועיים היא לא דיברה איתך אחרי המשפט הזה...

* * *

מצפון הוא דבר טוב. זו תכונה שהשם נתן לנו בשביל שתהיה המצפן לדעת מתי סטינו מדרך הישר וכדי לפתוח לנו את דרך התשובה.

הבעיה היא שצריך ללמוד איך לנהל את המצפון ואיך להוביל את התוצאות שלו.

לא צריך להיות פסיכולוג גדול בשביל להבין שגם כאשר אדם עצבני ו"יצא משליטה", הוא מדבר דברים שיושבים לו על הלב.

הגמרא אומרת שאדם לא חולם על פיל שנכנס בקוף (חור) של מחט. המוח שלנו מביא לנו מחשבות, חלומות ודיבורים שאיכשהו מציאותיים ואנחנו חושבים או מרגישים אותם.

נכון, אם לא היינו עצבניים עד כדי כך אז היינו יכולים להתנסח בצורה טובה ונעימה יותר, היינו יכולים אפילו להבליג ולהמשיך הלאה. אבל בבסיס הדברים, אנחנו דיברנו בשעת הכעס על גרעין של אמת שמסתובב אצלינו בבטן ומפתח נבטים אם לא עץ.

ואז, כאשר המצפון בא, אנחנו מוחקים הכל???

נראה לנו שהעומדים מולנו טיפשים? הם הבינו בדיוק את ההסבר הנ"ל. הם נפגעו באמת ונעלבו באמת. אין אופציה למשוך בחזרה את המילים שנאמרו.

הדרך הטובה ביותר היא להסביר את הגרעין הזה של האמת שמתוכו יצאו לנו המילים, ולתת לו מקום של חשיבות ולנסות לפתור אותו.

כן להתנצל על הניסוח הבוטה, בוודאי להתנצל על ההגזמות, אבל לא למחוק את הכל.

ומהו הגרעין?

את זה המצפון לא מגלה לנו. את זה הכעס יכול לגלות.

המצפון רק מסמן לנו שהלכנו בדרך לא טובה. הכעס, לעומתו, יכול לתת לנו אינדיקציה היכן לחפש את הגרעין. כעס הוא רק סימפטום. אם אתה כועס שהיא עשתה לך משהו או אמרה לך משהו, אתה חושב שהנקודה האמיתי נמצאת במה שהיא עשתה או אמרה. אבל כשתנוח עוד קצת, ואפילו תישן לילה ותנסה לעשות נשימות, תבין שהכעס שלך נובע מתחושות שלך שהפעולות שלה עוררו.

נסו את זה.

נסו לא לדבר על המעשה עצמו ולהתמקד בו, אלא לתת לתחושות שלכם בעקבות המעשה מילים וביטוי.

"כשאת אמרת / עשית ככה, זה נתן לי תחושה ש – אני לא חשוב לך / את מזלזלת בי / את רואה את חלוקת התפקידים כאן בצורה מאוד לא שוויונית", וכו' וכו', כל העולה בדעתכם.

אל תמחקו.

זה מעליב, ומזלזל בעומד מולכם.

בהצלחה!

פינחס הירש הוא יועץ זוגי M.F.C.