3 טעויות שעשית, ואם לא פגעו בך קשות, הן רק יתחשלו אותך. והפעם: "תשמע מה יש לי להציע לך!"

1. ביקשתי שתקשיב – לא שתציע לי הצעות!

"אני לא יודע מה לעשות אתו כבר, הוא ממש ממש מוציא אותי מדעתי וזה עוד אחרי שאני עושה בשבילו כל מה שאפשר".

"בשביל מה לדבר כל כך הרבה? תשמע לי, תן לו כל מה שמבקש ותראה שזה ישתיק אותו לגמרי!"

הוא סיפר לך את אשר על לבו? כן!

הוא סמך עליך שתקשיב לו? כן!

הוא ביקש ממך עצות? לא!

הוא ביקש שתפריע לו באמצע הדברים? ממש לא!

העצות שלך נפלאות (אולי). שמור אותן לעת הצורך, לזמן שמישהו מבקש אותן ממך.

טעות: אוהבים לתת עצות לאחרים.

2. האישונים שלנו מדברים

"אבל אתה לא מקשיב!".

"אני כן".

"אז למה אתה לא מסתכל עלי בכלל?".

"אני שוטף כלים, מה, זה מפריע לך?".

 ודאי שזה מפריע.

לא רעש הכלים מפריע, גם לא הכיור העמוס לעייפה...

כשמישהו מדבר אתך ומספר לך, הוא מתכוון לקבל את כל כולך.

הוא רוצה שתהיה מרוכז בו, ורק בו.

הוא רוצה שתסתכל עליו, ורק עליו.

יותר מכול, הוא רוצה לראות את האישונים שלך מדברים.

ראית פעם אישון מדבר?

כשמדברים למישהו בגובה העיניים, רואים את עצמנו בתוך האישון שלו.

זה מה שיוצר את הקשר המיוחד הזה, שמוכיח על הקשבה מוחלטת ומסייעת.

נכון, לא תמיד אתה יכול ומסוגל להקשיב.

זה בסדר.

אתה לא חייב להיות שם בכל פעם שהוא רוצה.

אבל אם הראית נכונות להקשיב, וכבר בטלת את זמנך, עשה זאת כפי שצריך, שלא תבטל את זמנך לשווא. ואולי תגלה, בזכות הקשבתך המלאה, שלא היה זה ביטול זמן כלל, אלא, להפך, השבחת זמנך.

טעות: חושבים שאפשר להקשיב בלי להקשיב.

3. אין לערב שמחה בשמחה!

הוא מספר לך את סיפורו האישי ורוצה לפרט פירוט מלא, אבל הוא מפסיק די מהר, כי מגלה שאתה עסוק בעצמך.

הוא רק מתחיל לספר מה החבר שלו אמר לו, וכבר אתה נזכר שגם לך קרה משהו דומה לפני 20 שנה.

הוא ממשיך לספר, מייחל לכך שתהיה אתו ורק אתו, ותקשיב לו ותפנים ותחשוב אתו, והנה הוא מגלה שלא כך הדבר.

"אמרת שהוא אוכל בלי סוף? שמע, אין אכלן גדול יותר משלום מהכיתה שלנו, זוכר אותו?".

וכאן נהפכת הבעיה שלו לבעיה כללית, שנוחתת בכל יום על גבי היקום ונהפכת חיש קל לבעיית לשון הרע לא קטנה. והוא בכלל רצה כל כך לשפוך את לבו ולהסביר מדוע קשה לו כל כך עם בנו, שמתיש אותו וגורם לו להתרגז ולהתעצבן.

הבעיה שלך לא קטנה. זה ברור. אבל למה לפרוט אותה בדיוק עכשיו? למה לערב שמחה בשמחה? (סליחה, צער בצער?)

טעות: סבורים שהחבר רוצה לשמוע את הסיפורים שלנו. הוא עסוק עכשיו בעצמו.