הזמרת דיקלה דורי: "לא מוותרת על זה שהבת שלי תראה אותי מדליקה נרות שבת"

כשדיקלה דורי היתה בת 20 היא עזבה את הבית. ככה פתאום, החליטה לעזוב את באר שבע הפריפריאלית דאז, ולשים את פעמיה לעבר מדינת תל אביב. החלום והשאיפה הכמוסים ביותר שלה היו ברורים תמיד: לפרוץ מוזיקלית. להצליח להיות זמרת מוכרת ששמה הולך לפניה, ולהוציא חומרים טובים מספיק משלה.

והיא כנראה הייתה נחושה. אחרת קשה להסביר את רצף החיים הקשה שעברה, ואיך למרות הכל מעולם לא נשברה ולא חזרה על עקבותיה, גם לא לחדר הילדות בבית של ההורים שתמיד חיכה לה שם כאופציה. "במשך שבע שנים עברתי שלושים דירות", היא מתארת. "בחלק מהזמן, כשלא היה לי איפה לגור, מצאתי את עצמי לפעמים ישנה גם על ספסלי רחוב וחיה מהיד אל הפה".

במובן מסוים, אפשר לומר שמדובר בסיפור סינדרלה: דורי גדלה בבית מסורתי דתי חם, בת זקונים להורים שעלו מעיראק. שנים היא חיכתה, מעולם אגב לא למדה מוזיקה בצורה מקצועית, ובכל זאת, בגיל 40, עשרים שנה שלמות אחרי שיצאה אל הדרך, החלה לראות סופסוף קצת אור במנהרה החשוכה שלה, וגם זה לא להרבה זמן. אלבומה הראשון, שיצא ב-2001, הפך לאחד האלבומים הטובים באותה השנה.

אבל שני האלבומים שאחריו לא זכו לאותה ההצלחה. בשלב זה, היא התפרסמה בעיקר ככתבת שירים מוצלחת, אבל לאחרים: שרית חדד, שלמה ארצי, דודו אהרון, ועוד. רק בשנת 2014, כשהוציאה את אלבומה הרביעי שזכה להצלחה גדולה, עם השיר "ואם פרידה", נכנסה סופית לטופ של הפלייליסט הישראלי והתבססה באמת כזמרת ששמה הולך לפניה. חמש שנים אחר כך, קרה עוד דבר משמעותי שדיקלה חלמה עליו שנים רבות, אולי המשמעותי בחייה, כשהפכה לאמא לרנה, היום כבר בת 3.

כיום השתיים מתגוררות בתל אביב, וקשה לפספס את הנימה המאושרת שמתווספת לקול שלה כשהיא מדברת על החוויה הזו. זאת ועוד, כמי שבעצמה ספגה שורשיים דתיים יהודיים חמים, חשוב לדיקלה שרנה תקבל בעצמה ערכים יהודיים וחיבור למסורת. "אני משתדלת שהיא תשמע קידוש ותחגוג חגים, ודי מנסה להכניס ערכים יהודיים הביתה. היא קטנה, מתפללת בסידור כשהיא רוצה משהו", היא מתארת וצוחקת, "ורואה אותי מדליקה נרות – זה מאוד חשוב לי. אני מאוד משתדלת להשריש בה את הדברים העיקריים. שתהיה חנוכייה בבית, אני מקפידה לצום בכיפור, לא אוכלים אצלי לחם בפסח, מדליקים נרות שבת. חשוב לי גם שתשמע קידוש ותאכל 'המוציא'. אם זה היה תלוי רק בי – הייתי מכניסה אותה לגן דתי, אבל אני מאמינה שזה בכל מקרה נטמע בה ממה שהיא סופגת בבית".

יחד עם זאת, דורי כבר חושבת קדימה עבורה, ומוטרדת מאוד מאיך שנראה החינוך היום בארץ, וממה שעוד יילד יום בעתיד. "איזה גול עצמי זה עם בתי הספר ללא תנ"ך, ושרוצים להוציא את זה מהבגרויות", היא מתארת. "זה פשוט מטורף כל המערביות הזאת שנכנסה לנו לדם. ואחר כך אנשים מתפלאים".

יש איזה זיכרון ילדות, שמלווה אותך מהבית הדתי החם שגדלת בו, שאת הולכת איתו?

"אבא שלי למד עד גיל 9 בתלמוד תורה בעיראק. עד היום הוא אדם מאוד דתי במהות ובתמימות שלו. הולך לבית כנסת כל יום, מכיר את התורה בעל פה, יש לו ידע תורני עצום. הוא היה חזן בבית הכנסת, ויש לו כל הזמן המון שיח על הבורא. אני מתגעגעת לראות אותו ברחוב ולשאול לאן הוא הולך, והוא עונה לי: 'לבית הכנסת, תכף אני בא'. אני כבר לא נתקלת בו היום ברחוב לצערי, כבר לא גרה בבאר שבע. אבל זה כמו בתים שלא הופרדו מעולם, זה שגור אצלי בפה וזה חסר לי מאוד. אני מתגעגעת להורים שלי כמו שאני מתגעגעת למים. לחיות עם הריח הזה של ההורים. תמיד אני אומרת לאחרות: 'אל תעזבי כל כך מהר את הבית, אלה ימים שלא חוזרים'".

את מתארת הרבה חיבור אישי ליהדות, מסורת ואמונה. איך זה מתבטא בחיים שלך? 

"אני אדם שחוזר בתשובה, בפה מלא. אני אדם שכל החיים חיפש משמעות ותשובה, לא דווקא בהיבט הטקסי. אני מדליקה נרות עד היום, והלוואי שתהיה לי הזכות הזאת לשמור שבת מתוך שמחה. חשוב לי גם שהבת שלי תראה את זה. שיהיה לה זיכרון ילדות כזה.

"מעבר לעיסוקים של מוזיקה, בית וילדה, אני גם מאוד אוהבת לחקור את התנ"ך והיהדות, ורוצה גם לחקור עוד דתות כדי להבין את הקונפליקטים ביניהן. זה העיסוק המרכזי שלי, אלה הדברים שמעניינים אותי, אני נחשבת בחבר'ה להכי חנונית שיש... אני לומדת גם עומק וגם פשט. למשל, אני קוראת עכשיו את סיפורי התנ"ך מתוך סדרת ספרים שמספרת אותם בעברית פשוטה שאוכל להבין. אני בזה. יש דברים שאני קוראת ולא ידעתי. השיח שלנו בבית היום זה 'מה עשה לוט'", היא צוחקת, "זה הבית, על זה הוא מדבר. שומעת גם הרבה הרצאות של הרב יובל אשרוב, הרב אריק נווה, הרב זמיר כהן, הרב ינון קלזן. אני לא נרדמת בלעדיהם".

אמרת פעם בריאיון שעבור ההורים שלך "כל מה שעשית לא משתווה ללטגן בצל עם אורז", הפשטות הזאת. איך את חיה עם הקוטביות הזאת היום? מתגעגעת לפשטות?

"הפשטות לא מתחלפת, היא מתרחבת. אני לא מרגישה שינוי במי שאני. אני אדם כזה שהמשמעויות העמוקות יותר חשובות לו יותר מרעש של כוכבים. ועדיין צריך לעבוד על זה. עדיין אני מרגישה למשל בעלת אגו שהייתי רוצה לנצח אותו ולהמעיט אותו בחיי היומיום".

כשאת הולכת לישון בסוף היום, אחרי עוד הופעה מוצלחת, ואחרי שהגשמת את החלום המקצועי שלך, מה הפסגה הבאה שלך בחיים?

"לשבור את האגו שלי, כאמור. לחזק את האמונה שלי, להרגיש את זה עמוק בפנים, ולשמוח".

הזמרת דיקלה בריאיון אישי: "אני לומדת תורה כדי להירגע". צפו: