פרשת משפטים: כך תוכל גם אתה להיות שותף במעשה הבריאה

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם". ו"ו החיבור שבמילה "ואלה" אמורה לצוד את עינינו. רש"י אומר עליה: "כל מקום שנאמר "אלה" - פסל את הראשונים, "ואלה" – מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני". ו"ו החיבור מורה על כך שמשפטי התורה שכעת משה מלמד את בני ישראל ניתנו למשה בסיני.

למה שנחשוב שהמשפטים הללו אינם מסיני?

ה"שפת אמת" מבאר את עומק העניין. פרשת משפטים עוסקת ברובה במצוות שכליות הקשורות לעניינים שבין אדם לחברו. זה החידוש של "ואלה המשפטים", שגם משפטים "שכליים" של בין אדם לחברו, שהיינו יכולים לחשוב שגם בלי התורה השכל מחייב לעשות אותם, ואין צורך לשייך גם אותם למקור מסיני, עליהם אומר רש"י: "מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני". עלינו לקיים את המשפטים בעיקר כי השם ציווה אותם בסיני, ולא רק בגלל שאנחנו מבינים אותם בשכל.

מדוע?

משום שבמשפטי התורה, גם במשפטים "שכליים" כביכול, חוץ מהנחיצות שבסדרי משפט לניהול העולם באופן תקין, יש ענין נוסף גבוה הרבה יותר. התלמוד כותב: "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית" (שבת י ע"א). כלומר:

יודעים אנו, שאלוקים ברא כבר ביום הראשון את חומר הגלם של הבריאה כולה, אולם העולם עדיין היה "תוהו ובהו". הרמב"ן וה"אור החיים" (תחילת בראשית) מאריכים להסביר, שהבריאה כולה נבראה ביום הראשון, אולם לא באופן מסודר. בשאר ימי הבריאה עסק השם בסידור הבריאה – אלוקים הבדיל בין חושך לאור, בין ים ליבשה, בין מים למים וכן הלאה. הבריאה שכבר נבראה ביום הראשון, סודרה והועמדה על מקומה כל יום ויום.

גם בסיום היום השישי, הקדוש ברוך הוא לא סיים את כל מלאכתו, והוא השאיר לנו חלק מהתוהו, כדי שגם אנחנו נתקן ונהיה שותפים במעשה הבריאה.

יש כל מיני דברים במציאות שמופיעים בצורה לא מסודרת, ועל בני אדם מוטל התפקיד לסדר אותם, לא רק בענייני טבע כמו זריעה, חרישה וכדומה, בהם צריכים את יד האדם, אלא גם ובעיקר בעניינים רוחניים.

אחת הדוגמאות לכך היא קונפליקט בין בני אדם. כשמתעוררים ויכוחים ואי הסכמות, זה מצביע על חוסר סדר בבריאה, ועלינו לדאוג לתקן אותה. התורה היא הסדר של העולם, בעזרתה סידר אלוקים את כל המציאות, ובה גם הקדוש ברוך הוא הדריך אותנו איך להמשיך לסדר את המציאות בכל התחומים, גם במערכת היחסים שבין אדם לחברו.

לכן, כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, נעשה שותף לריבונו של עולם במעשה בראשית, כיון שהוא ממשיך את מה שהשם עשה בבריאת העולם, את סידור המציאות.

"ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי – ה"א יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם, אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו" (שבת פח ע"א), יום "השישי" הכוונה ליום שישי הידוע, יום שישי בסיוון, בו קיבלו בני ישראל את התורה. התורה היא המשך תמידי של סדר הבריאה.

אדם שניגש למערכת משפטית כאל מערכת משפטית / חברתית בלבד, במנותק ממשפטי התורה, אולי הוא יכול לקיים בכך את סדר העולם החיצוני, אולם זה לא יהיה המשך של סידור העולם שקבע הבורא.

ה"באר משה" מאוז'ורוב מחדד את העניין.

בפרשה מתואר שמשה עשה ברית עם ישראל: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי השם וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר השם נַעֲשֶׂה. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי השם וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים להשם פָּרִים. וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר השם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (עיין רש"י כד, א, שפרשה זו נאמרה קודם מעמד הר סיני).

לפני חציית הדם בני ישראל אמרו "נעשה", אחרי שמשה רבינו לקח חצי הדם ושם באגנות וחצי זרק על המזבח, בני ישראל אמרו "נעשה ונשמע". מה התחדש במעשה של חציית הדם שבני ישראל עברו מ"נעשה" ל"נעשה ונשמע"?

התשובה, בתורה אנו רואים פעמים רבות את חשיבות עניין ה"מחצית", כדוגמת תרומת מחצית השקל – "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל" (שמות ל', ט"ו), שמן המשחה – "וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם" (שמות ל', כ"ג), מנחת חביתין של כהן גדול (ויקרא ו', י"ג) ועוד.

עניין החצאין מבטא את "השותפות" של ישראל עם מעשה בראשית של הקדוש ברוך הוא. עם ישראל בכוחו להשפיע על מידת השפע של בורא עולם. "הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו, וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ" (עמוס ט', ו'). כשישראל באחדות – "ואגודתו - על ארץ יסדה", אזי "הבונה בשמים מעלותיו" - העליונים מקבלים חיות ושפע ממעשי ישראל למטה.

עניין המחצית מסומל דווקא בדם, שהרי הדם מורה על חיות האדם. משה זרק חצי מהדם על בני ישראל וחצי על המזבח, מקום הקרבת הקורבנות המקרבים ומחברים בין העליונים לתחתונים.

בני אדם נבראו "מחצית". החצי השני שמשלים אותנו הוא התורה הקדושה, בלעדיה אנחנו בעולם התוהו.

לכל מצווה שנראית שכלית, יש גם שורש וסיבה רוחניים וגבוהים ששכל האדם מוגבל בכדי להבינם עד הסוף. כשאדם מקיים את משפטי התורה לא רק כי כך השכל מבין, אלא גם כי כך ציווה השם, הוא מתקן ומביא את הבריאה לתכליתה, וכדברי התלמוד, הוא נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה שמים וארץ.

מי לא רוצה להיות שותף במעשה הבורא? יש לנו שותפות טובה מזו?