אנחנו נותנים שפע לילדים. למה בעיניהם זו לא אהבה?

הורים רבים סבורים בטעות כי על ידי ריבוי רכישת משחקים מפוארים ומוצרי יוקרה לילד, הם מעניקים לו את תשומת לב הנדרשת לו, ואת החום ואת האהבה שהוא כה זקוק להם. הורים אלה מרוצים מעצמם, ובטוחים כי בכך הם מספקים לו גם את צרכיו הנפשיים. אך מצוי לשמוע דווקא מהורים אלה את תמיהתם הגדולה: "הרי בהיותנו ילדים, מצבם הכלכלי של הורינו לא היה טוב כשלנו, ולא קיבלנו אפילו עשרה אחוזים משפע הביגוד האיכותי והמשחקים הנפלאים והחוגים המיוחדים שילדינו מקבלים מאתנו, ובכל זאת היינו קשורים להורים, אוהבים אותם מכל הלב, מכבדים אותם וממושמעים להוראותיהם. מדוע ילדינו המקבלים פי כמה וכמה, רוטנים ומתלוננים, ואינם בטוחים שאנו באמת אוהבים אותם?!".

טעותם הגדולה של אותם הורים, נעוצה בעובדה שהם סבורים שהילד מודד את האהבה של ההורים בהתאם לכמות ולאיכות האביזרים שהם רוכשים עבורו. אולם האמת היא, כי הילד זקוק לחוש את לבם ואהבתם של הוריו, באמצעות גישתם כלפיו. מנקודת מבטו של הילד, בפרט בגיל הרך, כל דבר שהם רוכשים עבורו, מגיע לו מהוריו מצד טבע העולם. שהרי מי יקנה אם לא הם?...

ההוכחה הניצחת עבור הילד כי אהוב ורצוי הוא להוריו, היא אך ורק בהתנהלות המוכיחה אהבה ודאגה לטובתו, תשומת לב כנה לשאלותיו, לחוויותיו וליצירותיו. שבח ועידוד על מעשיו הטובים ועל השתדלותו, ורחישת כבוד לרצונותיו – גם אם לא תמיד יסכימו למלא את מבוקשו.

כלומר, ברור שההורים אינם אמורים למלא את כל משאלותיו של הילד, אולם מאידך אין להתייחס לבקשותיו - אפילו המקוממות והבלתי הגיוניות, בזלזול ובלגלוג. על כל הורה לזכור תמיד, שזלזול, השפלה, לעג וביזיון לילד, בין במילים בין בתנועות ובין במעשים, הם מרשם בדוק ליצירת נפש חולה. הילד צריך לדעת כי יקר, נכבד ואהוב הוא מאוד להוריו, אך אין בכל זה לגרום להרשותו לחרוג מן הגבולות המותרים והנכונים.

ככל שהילד גדל, כך יש לשוחח איתו במבט אוהב ומכבד כאל אדם בוגר, לשומעו ולהתבדח איתו כאח, להעניק לו הדרכה ועצה כחבר טוב שכל מטרתו לראות בטובתו, ורק כאשר אינו מתנהג כראוי, יעבור ההורה לעמדת הסמכות האחראית שאינה מאפשרת גלישה להתנהלות גרועה.

כך גדל הילד עם נפש בריאה, המהווה קרקע פורייה לקליטת זרעי החינוך הנכונים לכל גיל, וצמיחתם באופן הטוב והנכון ביותר.