הוא יהודי? הוא צריך עזרה? זה מספיק

יהודי זה דבר מדהים. כל יהודי. לעיתים, התבוננות מה התורה דורשת מאיתנו מעוררת השתאות עצומה. אתה יכול להעמיס משקל כבד על אנשים חסונים, או לחלופין לאתגר בעלי תפיסה חדה בשאלות חשיבה מורכבות, אבל אתה לא יכול לעשות את ההפך. להטיל משימות על מי שזה לא מתאים לו - זה לא יעבוד. כאן, בפרשה שלנו, הקב"ה מצוה אותנו לעשות משהו שהיה נראה מתאים רק לצדיקים יחידי סגולה... ובכל זאת, הקב"ה מצווה את כולנו באופן שווה. מתברר שכולנו יחידי סגולה... הציווי הוא: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו?! עזוב תעזוב עמו!" (שמות כ"ג, ה').

הפסוק מדבר על מצב שבו נתקלת במישהו הזקוק לעזרתך, אבל יש "בעיה קטנה": אינך מחבב אותו, בלשון המעטה... מה עושים במצב כזה? לעזור או לא לעזור? ובכן, התורה הקדושה מתייחסת גם למקרים כאלו, ומצווה עליך לעזור ולעזור! "לעזור לו?! לבנאדם הזה?! הוא בכלל לא בנאדם!". כן. לעזור לו. זה מה שהקב"ה מבקש מאיתנו. חשבתם על זה פעם? הציווי הזה מתייחס למצב ממש לא נעים. מצב שבו אתה נתקל במישהו כזה שבעצם היית שמח לראות אותו דווקא במצב הזה... אבל התורה מצווה אותך להניח את כל הרגשות בצד ו... כן, לעזור. ללא ספק מדובר כאן באחד הניסיונות הקשים. אז נכון שעד היום אולי התרגלנו להעניק לעצמנו "הנחות" כשקשה, אולי קצת "לעגל פינות", אבל מי שברא אותנו יודע שטמונים בנו כוחות אדירים ומיוחדים מאוד, והאפשרות להיות צדיקים יחידי סגולה היא בהחלט התחום שלנו. אנחנו עם ישראל, העם הנבחר, שונה משאר העמים. אנחנו ליגה אחרת לגמרי! יש בתוך כל אחד מאיתנו נשמה אלוקית שמעניקה לנו כוחות אדירים לעשות ולפעול, גם כשזה נגד כל "היגיון" שמקובל בעמים אחרים.

אצל עמים אחרים, עזרה לזולת היא מושג ששמור רק למשפחה ולחברים הקרובים. בטח לא למישהו שאתה שונא. במושגים של גוי, לראות מישהו שאתה שונא כשהוא במצוקה, זו הזדמנות נפלאה להשאיר אותו ככה... לא כך בין יהודים. אצלנו זה לא משנה כלל אם אתה מכיר את היהודי הזה או לא, אם הוא חושב כמוך או לא, אם הוא שייך לקהילה שלך או לא – הוא יהודי? זה כבר מספיק כדי שתעצור הכל ותגיש לו עזרה. כן. גם אם אתה עדיין סוחב כלפיו רגשות שליליים.

אמרנו כבר שיהודי זה דבר מדהים?