הסופר שחזר בתשובה: "כך עברתי בבת אחת מתל אביב למאה שערים"

כבר יותר מ-30 שנה שעודד  מזרחי כותב ועורך ספרים, מפרסם סיפורים בעיתונים ועלונים, כאשר המכנה המשותף לסיפוריו הוא שעוסקים כולם באמונה ובהתקרבות לבורא. ובכל זאת, כשהוא מתבקש לספר על עצמו, נראה שנגמרות לו המילים.

"מה כבר אפשר לספר?" הוא שואל בפשטות, "במקור אני מאילת, שם נולדתי וגדלתי. אחרי סיום הלימודים שירתי בחיל המודיעין ואז המשכתי ללימודי ספרות וקולנוע באוניברסיטת רמת אביב. ככל שחלף הזמן נקשרתי באופן מיוחד לספרות ולשירה. הייתי די מאושר בחיים שלי, עד כמה שאפשר להיות מאושר בחיים כאלו, וראיתי את העתיד שלי באחד מתחומי הספרות – הוראה, כתיבה או אקדמיה. עד שקרה אירוע לא צפוי – גיליתי שהתורה יכולה להיות אמת, מה שלא עלה בדעתי בכלל, וזה שינה לי לגמרי את החיים".

עודד בילדותו באילת

רגע של אמת

כשעודד חוזר אל אותם ימים, הוא מבקש לדייק: "תמיד ידעתי שהתורה קיימת, אבל התייחסתי אליה כדבר קדום, ובמידה רבה לא רלוונטי. חשבתי תמיד שאנשים מאמינים כי זה עושה להם טוב ומרגיע אותם. לא האמנתי שבאמת יכול להיות בתורה משהו אמיתי. כשהתחלתי להבין את המשמעות של התורה, זה עניין אותי מאוד ופתח לי פתח לעולם מופלא. נכון שזה היה מאיים, אבל יותר מכל – נתן לי תקווה עצומה. עד אז חייתי בידיעה שהאמת היא מה שאני רואה, כלומר – מה שקיים מול עיניי וניתן לחוות בחושים, ואין מעבר לזה כלום. הגילוי על התורה שינה אצלי את כל ההבנה הזו, כי פתאום התחלתי להבין שהמציאות היא לא רק מה שאנחנו רואים בעין, אלא גם פלא עצום ואינסופי".

אבל איך זה קרה, איך התוודעת לכך?

"האמת היא שזה היה בזכות חבר שלי, מיכה, שחזר בתשובה לפניי. שוחחנו בינינו שיחה גורלית מרתקת שחשפה אותי אל האמת".

על התהליך האישי שהוא חווה כתב עודד כמה וכמה סיפורים, חלקם מפורטים יותר וחלקם קצרים. הוא בוחר לצטט קטע קצר מאחד מהם שממחיש את מה שהרגיש באותם ימים: "לקבלת התורה אין זמן ומקום", כך הוא מתאר את רגעי גילוי האמת. "אין זיכרון לאור אינסוף שמגיע לאחר סיבובי הדורות הרבים, ואין חקר ליעדו. מלחמות עולם, שואה, הקמת מדינה, מלחמות לצד שגשוג. האור נגנז בקרב מלאכים שחורים וגלותיים שדבקו בו למרות הכל, לצד אחיהם שהפשילו שרוולים כדי להילחם על עצמאותם במדינת הפלא. המלאכים השחורים חיו עם האור הגנוז, שמרו עליו בגטאות ירושלים ובני ברק, בתקווה סמויה שאחיהם יחמדו את האוצרות כאשר יכלו כל הקיצין. בעלות השחר השתרעתי יחד עם חבריי על מזרונים. אז קרה דבר שלעולם לא אשכח. התחלתי לדבר בשנתי הטרופה אל הקדוש ברוך הוא. הייתי כחולם".

עודד מזרחי

איך מרגיש אדם שמגלה את האמת?

"בדיוק כפי שתיארתי בסיפור: 'הייתי כחולם', בתחילה זה היה מרגש ומדהים. אבל מהר מאוד התחלתי לחוש התלבטות גדולה לגבי האופן בו אמורה דרכי להיראות מעכשיו. באותם ימים של לפני 40 שנה לא היה מקובל שאתה חוזר בתשובה וממשיך לחיות את החיים הרגילים שלך. זו הייתה תקופה שהגיעה לאחר חזרתם בתשובה של הרב אורי זוהר זצ"ל ועוד כמה בעלי תשובה ותיקים ומפורסמים. ראיתי אצל כולם דוגמה מוחשית לכך שברגע שאתה חוזר בתשובה, החיים שלך צריכים להשתנות במאה שמונים מעלות".

עודד עוצר לרגע ומציין בהרהור: "פעם חשבתי שהחזרה בתשובה בעבר הייתה יותר מורכבת, אך ככל שחולף הזמן אני מבין שכיום יש התמודדות לא פחותה, ואסביר את עצמי: בימים של לפני 40 שנה, אם היית מתחיל את חייך כחילוני – 99% שהיית מסיים אותם באופן כזה, וכך גם להיפך. כיום, לעומת זאת, הגבולות הרבה פחות ברורים ויש הרבה יותר מקום לבחירה האישית של האדם. מצד שני, גם ההגדרות פחות ברורות, האמת אינה צבועה בשחור ולבן, אלא יש לה גוונים רבים, והבחירה נתונה בידך – לבחור את הגוון המדויק והנכון לך בדיוק".

עודד חוזר לסיפורו האישי: "ברגע שהתוודעתי לאמת, נכנסתי למלחמה גדולה עם עצמי, כשאני מתלבט אם בכלל להתחיל בתהליך החזרה בתשובה. באותם ימים הייתה ברשותי דירה בתל אביב שקיבלתי מהוריי. התגוררתי בה בתקופת הצבא והאוניברסיטה, ויכולתי להמשיך לגור בה עוד שנים רבות. המחשבה על כך שאעזוב הכל ואסע לירושלים כדי ללמוד בישיבה ולשנות את הזהות, המהות והמראה שלי, נראתה לי כמו התאבדות.

"חוויתי מאבק גדול עם עצמי, וככל שחשבתי על מה שמוטל עליי הרגשתי שאני נקרע לחתיכות. זה היה מאוד קיצוני עבורי להפוך מסטודנט תל אביבי לחסיד ברסלב ממאה שערים, ומכיוון שלא הייתי מסוגל לעשות משהו שאני לא זורם ושלם אתו, אז המשכתי בחיי השגרה. בלימודים באוניברסיטה".

מתל אביב למאה שערים

עודד התחיל את השנה השלישית ללימודי ספרות, כאשר אחד הקורסים שהוא נרשם אליו היה על המשורר חיים נחמן ביאליק. "ואז קרה דבר מעניין", הוא מספר, "התחלתי ללמוד את הקורס, ופתאום גיליתי כמה מושגים בתורה, קבלה וחסידות מופיעים בשיריו של ביאליק. נדהמתי להבין שאמנם המשורר התרחק מבית המדרש, אך בעצם כל השירים שלו מלאים בתורה. ואז הכתה בי גם הבנה נוספת – כיהודי אין לך דרך אמיתית להימלט מהתורה, אלא היא חלק ממך. אתה יכול להיות בעדה או נגדה, אבל אין משהו אחר. אגב, את ההבנה הזו אני גם רואה במאבקים שהתנהלו במשך כל השנים בין הציבורים בארץ, כאשר התורה תמיד היוותה את הנושא המרכזי – היו שרצו יותר תורה והיו שרצו פחות, אבל כיהודים זה הנושא שמתווה את חיינו. הבנתי שכאדם המתעתד להתעסק בספרות, לא יהיה לספרות שלי שום ערך אם לא אדע מהי יהדות. כך הדברים הבשילו בי יותר ויותר, וכעבור כמה חודשים התקבלה בי ההחלטה באופן מיושב ומושכל – אני עוזב הכל, מפסיק את הלימודים והולך ללמוד תורה".

עודד מציין שהוא בחר את חסידות ברסלב במאה שערים, שם עבר בין כמה זרמים, ובהמשך טעם גם מחסידויות נוספות ואף התחבר לחסידות חב"ד ולעוד כמה זרמים ורבנים. "אני לא מקטלג את עצמי ולא שם את עצמי באף מגירה. גם בעבודות עריכת הספרים שעשיתי במשך השנים, עבדתי עם רבנים מגוונים מאוד. אני שמח בכך ומרגיש קשר וחיבור עמוק לכל אחד מהמגזרים בעם ישראל".

כשאתה מסתכל אחורה, על תהליך התשובה שעשית, האם יש משהו שהיית עושה אחרת?

"בוודאי שאילו הייתי יודע את מה שאני יודע כיום, הייתי עושה הכל אחרת. כיום אני מבין שתהליך החזרה בתשובה שלי לא היה תמיד נכון ומדויק. כך למשל היו נושאים חשובים מאוד בחיי שלא תמיד הקדשתי להם מחשבה כפי שהייתי שואף, שכן באותם ימים התייחסתי בעיקר לצורך וללחץ לקיים מצוות. אני חושב שאילו הייתי חוזר לאחור, הייתי מתייחס לעצמי קצת יותר בסלחנות וסובלנות. אבל לא הייתה לי הדרכה, ואפשר לומר שלרוב החוזרים בתשובה בתקופתי לא הייתה הדרכה. מי שהיה פיקח, הבין מעצמו מה מוטל עליו, אך היית צריך להיות מאוד אמיתי ואמיץ כדי לעבוד את השם. אבל אני לא מצטער על שום דבר שחוויתי. כיום אני מבין שהקב"ה היה מעונין שאעבור את כל מה שחוויתי, כולל גם את הטעויות".

בברית המילה של בנו הבכור

ומה עם נושא הספרות? המשכת לעסוק בו גם כחוזר בתשובה?

"בתחילה לא עסקתי בספרות כלל, כי לא חשבתי שזה שייך. הרגשתי שכל מה שמוטל עליי בחיים זה 'ללמוד להיות יהודי' והתמסרתי אך ורק ללימוד תורה. בשלב מסוים התחלתי אפילו להיות סופר סת"ם, באותם ימים לא חשבתי שיבוא יום בו אהפוך ל'סתם סופר...'"

אבל כעשר שנים לאחר החזרה בתשובה זה קרה. "התחלתי להבין שהקב"ה רוצה ממני משהו יותר מקיף, כולל ואמיתי, ואז התחלתי לחזור בהדרגה לכתיבה", מסביר עודד, "בתחילה באמצעות שירים, ואף הוצאתי שלושה ספרי שירה וספר פירושים על השירה, ואחר כך עברתי לפרוזה".

כיום יש לו ארבעה כרכים של ספרו המפורסם 'אור חוזר', בהם מופיעים סיפורים אמיתיים של בעלי תשובה שנכתבו לאורך כמה וכמה שנים. במקביל לכך הוא פרסם סיפורי אמונה רבים בשבועון 'בשבע' וכן בבמות נוספות. תמיד עסקו הסיפורים בנושאי חזרה לשורשים ותופעת התשובה בדורנו. בימים אלו הוא יוצא בספר חדש – 'רגעים של אור' - 'סיפורים מפנקסו של חוזר בתשובה', בו מופיעים מעל 120 סיפורים קצרצרים על רגעים פשוטים מהחיים שמאירים תובנות יקרות, ומלאות אמונה והשגחה פרטית, ומנסים לגעת בתופעת התשובה המדהימה בעם ישראל. 

עם ספרו החדש

גשר בין הציבורים

כל הסיפורים שמופיעים בספריך אמיתיים?

"זו שאלה שאני נשאל לעתים קרובות, והתשובה היא שהם נחלקים לשניים – הסיפורים הארוכים שמופיעים ב'אור חוזר' וכן אלו שפורסמו ב'בשבע' מדויקים עד כמה שניתן. הרי כל הרעיון היה להביא סיפורים שהתרחשו במציאות, ולא להראות את יכולתי לדמיין דמיונות. לעומתם, יש גם סיפורים קצרצרים, כמו אלו שמופיעים בספרי החדש שיוצא בימים אלו, והם נעים במרחב שבין מציאות לדמיון. יש סיפורים שאירעו במציאות כמעט לגמרי, ויש אחרים שמכילים רק ניצוץ של אירוע אמיתי והשאר דמיון. ה'אני' הדובר בכל הסיפורים כמעט, משקף במידה רבה את דמותי, אבל לא לחלוטין. יש מילים שנכתבו בדם הלב ויש שנכתבו בבת שחוק...

"בכל אופן, בעיניי כל הסיפורים לאחר שנכתבו אמיתיים באותה מידה, שהרי הם חיים וקיימים בכתב ובנפש הכותב והקוראים. תפקיד הדמיון הטוב הוא להגיע לאמת עמוקה יותר, לרעיון מחודד יותר, שלא תמיד ביכולתה של המציאות המוגבלת להגיע. ניתן להמשיל זאת כך: המציאות מרכיבה את הדמיון לעבר הרעיון".

בעבודתו במוזיאון גוש קטיף

ולמי אתה מייעד את הספרים?

"אני לא רוצה להישמע יומרני, אבל אני באמת מכוון אותם לכל יהודי, גם לאנשים שבהגדרתם רואים את עצמם כחילוניים, כולל בני משפחה שאני קשור אליהם מאוד. באופן עקרוני לא כתבתי את הספרים מתוך עמדה מטיפה, שכביכול מציגה את הציבור שומר המצוות כצדיק וחף מכישלונות, אלא דווקא מתוך ההבנה שכולנו מתמודדים, לפעמים עם קצת אירוניה על המצב וסלחנות על כך שאיננו מושלמים, מתוך עמדה של 'עודד המתמודד' לא פחות מ'עודד המעודד'. אבל דווקא השיקוף של האמת, ללא משוא פנים, הוא לדעתי מה שהופך את הספרים לכך שהם מתקבלים על לב הקוראים".

ומבחינה אישית, כיום אחרי שנים של תשובה, אתה עדיין מרגיש לפעמים בעל תשובה?

"כיום אני נראה כלפי חוץ כחרדי בסגנון חופשי. לחרדיות יש ערך גדול, בלעדיה לא היינו מתקיימים, אך יחד עם זאת אני חייב להודות שיש בי גם צד של 'בעל תשובה' ואני שמח בכך, כי ברור לי שדווקא לבעלי התשובה יש תפקיד גדול בהשפעה על הדור שלנו. הרב יצחק גינזבורג, שאני קשור ומקורב אליו, טוען לעתים קרובות ש'בעלי התשובה ישתלטו על המדינה', והוא גם מסביר שדווקא להם יש תפקיד להיות כגשר המקשר בין שני העולמות, ומתוך כך להשפיע ואפילו להנהיג. יחד עם זאת, חשוב לי להוסיף ולהדגיש שבעל תשובה אינו רק במובן הביוגרפי, חילוני שהפך לשומר תורה ומצוות, אלא כל יהודי שעושה חשבון נפש אמיתי וחותר להשתפר, הוא בעצם בעל תשובה. הלוואי שנזכה כולנו לשוב בתשובה באמת".