האם אוכל לפסוע על השלג בכניסת בית שכניי, כדי שלא ייכנסו לשם גנבים?...

שאלה מרתקת הועלתה לפני הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, על ידי הגאון רבי אהרן דוד דונר שליט"א, אב"ד לונדון:

בשכונה יהודית בעיר לונדון, התרבו מקרי הגניבה בלילי שבת קודש בימות החורף המושלגים. התברר שהגנבים הערלים, נוקטים בשיטה ייחודית להבחין האם שוהים בני הבית בביתם הפרטי או לא - הם עומדים מחוץ לבית וסוקרים את כר השלג העבה שלפני הכניסה; והיה, אם מצאו על גבי השלג עקבות של נכנסים ויוצאים, הבינו הגנבים שהאנשים נמצאים בביתם, והמשיכו לכתובת הבאה, ורק כשמצאו ששכבת השלג חלקה ונקייה מעקבות, הבינו שהבית ריק מיושביו, ונכנסו לבצע שם את זממם.

אחד התושבים, יהודי ירא ה', סיפר: באחת השבתות הבחנתי ששכניי אינם עושים את השבת בביתם, וכר השלג בכניסה לביתם היה נקי. עלה בדעתי, לצאת ולפסוע הלוך ושוב במשעול הכניסה לביתם, כדי למנוע מגנבים מלבקר שם.

אך לפתע עלה הספק בליבי - שמא יש בכך חשש של מלאכת 'כותב', בכך שאני עושה במתכוין צורות של סוליות נעליים על גבי מעטה השלג? (דהיינו, למרות שאין מדובר בכתיבת אותיות ממש, אלא בציור צורה, מכל מקום הדבר אסור, כמבואר ברמב"ם בהלכות שבת י"א-י"ז, שלצייר ציור הרי זו תולדת מלאכת כותב).

האם אכן יש מקום לחששו של היהודי?

כוונה להטבעת צורת סוליה

הפוסקים התירו לילך בנעל שעל גבי סולייתה חקוקים ציורים או אותיות, אף שבזמן הילוכו על גבי אדמה רכה או שלג, מוטבעים הציורים הללו באדמה; אולם, טעם ההיתר הוא משום שאין לאדם שום כוונה ושום תועלת ביצירת כתב זה, וממילא חסר בזה בעצם שם מלאכת 'כותב' (יעויין בחוט שני ח"א עמ' קנ"ח).

אולם, בנידון שאלתנו, אדרבה, לאדם יש כוונה ותועלת בהטבעת צורות הסוליות, וממילא יש לפנינו יצירת צורות שאסורה בשבת קודש! (והגם שכתב זה אינו עשוי להתקיים לאורך זמן, מכל מקום אף כתיבה שאינה מקיימת אסורה מדרבנן, כמבואר ברמב"ם בהלכות שבת י"א-ט"ו). 

לפסוע 'כלאחר יד'

האם בכל זאת קיימת עצה שעל ידה נוכל להטביע את העקבות כדי להציל מחשש גניבה? -

ובכן, אמר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: יתכן להציע, לנעול את הנעליים בצורה הפוכה, דהיינו את נעל ימין ברגל שמאל ואת נעל שמאל ברגל ימין, באופן שצורת הסוליה תוטבע ב'שינוי', וצעדי ההולך יהיו לא נוחים, כך שצורת הסוליה על גבי השלג לא תהיה מושלמת. באופן זה, ציור הצורה כרוך ב'תרי דרבנן': א) יצירת צורה שאינה מתקיימת, ב) שינוי בעשיית הצורה. ויתכן שבמקום חשש הפסד, יהיה ניתן להקל בזה.

וכמו שמצינו בשו"ע (או"ח סי' של"ו ס"ט): "צינור המקלח מים מן הגג, שעלו בו קשים ועשבים (תלושים), שסותמים ומעכבים קילוחו, ומימיו יוצאים ומתפשטים בגג ודולפים לבית, מותר למעכן ברגלו בצנעה, שכיון שמתקן על ידי שינוי הוא (שאינו עושה אלא ברגליו), במקום פסידא לא גזרו רבנן". ובטעם ההיתר ביאר הפני יהושע (כתובות ס'.), שיש כאן תרתי דרבנן (שבות דשבות), שכן פתיחת הצינור לא נאסרה מדאורייתא משום בניין, כיון שלא עושה מעשה בגוף הצינור, אלא רק מסיר ממנו את הסתימה, וזה 'נראה כמתקן', וכיון שעושה כן גם כלאחר יד, התירו זאת חכמים משום פסידא.

חשש שכחה בנעילת נעליים הפוכות

וכשהציע הרב יצחק זילברשטיין את הדברים לפני גיסו, מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, הסכים להם, אך העלה הערה מעניינת:

'ומה עם שכחה?'...

והסביר רבינו הגר"ח: 'הרי החלפת מנעל של שמאל לימין ושל ימין לשמאל, קשָׁה לשכחה (כמובא ב'ספר זכרון' אות ל', יעו"ש), ואם כן איך נייעץ ליהודי להחליף מנעליו?!'

שב הגר"ח ואמר: נראה שאין לחשוש כאן לשכחה, שכיון שנועלן לשֵם מצוה, כדי להשתדל בהצלת ממון חבירו, לא יינזק...[1]

לסיכום: אין לפסוע על השלג כשהמטרה היא להטביע בו עקיבות כדי להבריח גנבים. ויתכן שאם ינעל את הנעליים בצורה הפוכה (שמאל בימין וימין בשמאל), יהיה הדבר מותר.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.