היהלומן המתין עם מזוודותיו בסמוך לדירת שכנו, והגנבים ’ביקרו’ בדירת השכן

באזור מסויים בחו"ל, חלק מנהגי המוניות נהגו לשתף פעולה עם כנופיית פשע: כאשר אדם שעומד לפני טיסה לחו"ל, מזמין מנהג המונית נסיעה לשדה-התעופה, הנהג מודיע לגנבים את כתובת הדירה שנותרה ריקה, והללו מגיעים ומבצעים את מלאכתם. לאחר מכן 'מתגמלים' הגנבים את נהג המונית באחוז מסויים מהשלל שבזזו.

והנה, מעשה בראובן, יהלומן נכבד, שעמד לטוס לחו"ל עם בני משפחתו, וחשש מאוד ממעשי הנוכלות של נהגי המוניות. מה עשה? - הוא התקשר לחברת המוניות וביקש שישלחו מונית, אך במקום לציין את כתובת ביתו, הוא ציין את כתובת ביתו של שונאו - שמעון, השכן שגר ממולו, שאף הוא עוסק ביהלומים, ונחשב ל'מתחרה' של ראובן...

טרם הגעת המונית, נטל אפוא ראובן את כל מזוודותיו, ועמד יחד עם בני משפחתו בסמוך לביתו של שמעון, שהיה ריק מאדם, היות ושמעון ומשפחתו יצאו לחופשה בעיר רחוקה... יצויין, שראובן, רע-המעללים, היה מודע לעובדה ששמעון לא שהה בביתו באותם ימים.

כששב שמעון אל ביתו, חשכו עיניו... הגנבים פרצו לבית, ורוקנו את תכולת הכספת, שהיו בה יהלומים וכסף רב.

כעבור שבועיים ראובן חזר מחו"ל, ולאחר ששמע אודות מצבו הקשה של שכנו מחמת הטרגדיה שפקדה אותו, ליבו נקפו, ובא לשאול: "האם קיים עלי חיוב לשלם לשמעון את דמי הנזק הנורא שאירע לו, או לפחות חלק מהנזק, או שמא מכיון שלא הזקתי לו באופן ישיר פטור אני מלפצותו"?...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

נאמר בשו"ע (חו"מ סי' שפ"ח ס"ב): "המוסר ממון בידי אנס, בין אנס נכרי בין אנס ישראל, חייב לשלם את כל מה שלקח האנס, אף על פי שלא נשא המוסר ולא נתן בידו אלא הרגיל בלבד". דהיינו, המוסר ממון חבירו לאנס, חייב אף במקרה שלא מסר את הממון לידיו של האנס, אלא רק אמר או הראה לאנס היכן נמצא הממון.

אולם, כל זה שייך דוקא במקרה שהמוסר המציא את הממון לאנס באופן שברור שיקחנו, ולפיכך נחשב המוסר כמי ששרף את הממון, וכמו שדרשו בב"ק (קי"ז.) בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר (ישעיהו נ"א) - מה תוא (שור הבר) זה כיון שנפל במכמר (ברשת), אין מרחמים עליו, אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד האנס אין מרחמים עליו (יעויין שם בתוס').

ובמקרה שאלתנו, לא היתה וודאות שהגניבה תתבצע, מאחר שלא היה ברור שנהג המונית שייך לכנופיית הפשע, וכמו כן לא היה ברור שהגנבים היו מצליחים לגנוב ממנו (ואולי לא היו מתגברים על מערכות השמירה והמיגון בביתו וכו'), ולכן, ראובן אינו חייב לשלם לשמעון את הנזק מדיני אדם.

אולם, כדי לצאת ידי שמים, אמרנו לראובן שעליו לשלם, משום שגרם בכוונה להפסד ממונו של חבירו.

ויעויין בספר חסידים (סי' תקצ"ח), שכתב שיהודי שגזל את חבירו, ובא לשוב בתשובה ולקיים את מצוות 'והשיב את הגזילה', בנוסף להשבת הסכום שגזל, עליו לשׁוּם כמה כסף יכול היה אותו נגזל להרוויח בעסקיו באותו ממון שגזל ממנו, מן העת שחיסר ממנו את ממונו עד עת ההשבה, וכפי אותו הסך יוסיף לנגזל. ומלבד זאת יֵחשב את הצער שגרם לחבירו, וישלם לו עבורו. ואף על פי שהתורה לא הצריכתו לשלם זאת (אלא להשיב את הקרן בלבד), מכל מקום כשבא לשוב בתשובה שלימה ולצאת ידי שמים, צריך לחשב גם תשלומין אלו וליתנם לנגזל.

וכתב שם רבינו החיד"א (ברית עולם): "רבינו ללמד יצא עומק תשובת הגזל לצאת ידי שמים, אשרי אדם שומע לעשות נחת רוח ליוצרו, ומזה יתעורר האדם מתרדמת הרע המפיל חבלי שינה מעוֵר פקחים, ובכל דבר יתחנן לבעל הרחמים יאיר עינו ויספיק בידו לשוב בתשובה שלימה, וזה גם כן נכלל בפירוש 'שלימה', שתהיה תשובה גם לצאת ידי שמים... ורבינו פתח פתחי תשובה והשמיענו תוספת מרובה, ומזה יקיש בכל חטא, מי האיש החכם ויבן זאת". וגם בענייננו, הבא לשוב בתשובה שלימה, ישיב לנגזל את מלוא הפסדיו!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.