הילד שאוים ע"י השודד החליט שלא לדפוק בדלת ביתו, אלא אצל השכן...

שאלה מעניינת הגיעה אל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א ממדינת מקסיקו, ומעשה שהיה כך היה:

ילד יהודי עמד להיכנס לבניין בו מתגורר (המדובר הוא בבניין יוקרתי שכל הדיירים בו יהודים). לפתע, הגיח שודד שׂטני, הצמיד לרקתו אקדח ופקד עליו: 'תשמע טוב, אתה מצלצל כעת לדירתך, עומד באופן טבעי מול המצלמה (המותקנת בשער הכניסה), ואני נכנס אחריך לבניין. לאחר מכן תפתח לי את דלת הדירה'.

הילד עשה כדבריו, וכעת השניים עולים לעבר הדירה. והנה, הילד חולף בסמוך לדלת דירת הוריו, אך משום מה מחליט שלא לדפוק בה, אלא ממשיך הלאה. השודד הערל, שלא ידע היכן בדיוק מתגורר הילד, המשיך ללכת אחריו. והנה הילד נעצר בפתח דירת אחד השכנים, ראובן שמו, ודופק על הדלת...

השכן הציץ בחור העינית, הבחין בילד, והדלת נפתחה. השודד חדר פנימה, ואיים על בעל הבית למסור לידיו את כל הממון שבבית. ראובן לא איבד עשתונות ולא נבהל כל כך. זו לא היתה הפעם הראשונה שנתקל באנסים. השודד הפיק את זממו ושדד מהבית סכום של כ-10,000 דולרים, וחלף הלך לו.

כעת פונה ראובן אל הילד ומתעניין, 'איך קרה שהגעת דוקא לכאן?'. תחילה התנצל הילד בפני שכנו על שדפק דוקא על דלת דירתו, ולאחר מכן הסביר את פשר הדבר: 'רגעים ספורים לפני שעמדתי לדפוק בדלת דירתנו, הרהרתי בליבי, הרי אבא חולה לב, ובנוסף לזה, אמא בהריון, והופעת הגנב המבהיל עלולה חלילה לגרום לאבי לקבל התקף לב, ולגרום להפלת עוברה של אימי, ולכן החלטתי להמשיך הלאה ולדפוק כאן...'

ראובן ידע שהעובדות שעליהם מדבר הילד נכונות, ואמר לו: 'אתה ילד פיקח שדעת זקנים בו'!

כשהסיפור הגיע לאוזנו של אבי הילד, הוא מיהר להגיע לבית שכנו, והודיע כי בכוונתו לפצות אותו בכל סכום הגניבה.

וכאן הגיעה תגובתו המדהימה והאצילית של ראובן: 'אם הכסף מגיע לי מן הדין - אקבל אותו, אך אם מן הדין הוא אינו מגיע לי - אני מעדיף להישאר עם זכות מצוות ההשתתפות בהצלתכם, ולא לקבל על כך שום תמורה...'   

ונשלחה השאלה אל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: האם הורי הילד צריכים מן הדין לשלם לראובן את הממון שנגזל ממנו?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

נאמר בשו"ע (חו"מ סי' שפ"ח ס"ב): "המוסר ממון בידי אנס, בין אנס נכרי בין אנס ישראל, חייב לשלם כל מה שלקח האנס, אף על פי שלא נשא המוסר ולא נתן בידו, אלא הרגיל בלבד". כלומר, המוסר ממון חבירו לאנס, חייב אף במקרה שלא מסר את הממון בידיו של האנס, אלא רק אמר או הראה לאנס היכן נמצא הממון.

והנה, את הילד אי אפשר לחייב מדין 'מוסר', מהטעמים הבאים: א) מכיוון שהוא קטן, שפטור על עשיית נזקים.

ב) ואף אם היה גדול (שכבר הגיע לגיל מצוות), נראה שאין בשאלתנו חיוב מדין 'מוסר', שהרי מבואר בשו"ע (סי שפ"ח ס"ב), שבמקרה שאולץ אדם למסור את ממון חבירו מחמת שאנסוֹ הגוי לעשות זאת, ואיים שאם לא יראה את הממון יכהו או יהרגהו - אזי פטור המוסר מלשלם (כי לא דנים דינא דגרמי במקום אונס). ומשום כך, נראה שאין חיוב לשלם לראובן הנגנב, כי המסירה נעשתה מתוך אונס, וגם הפנייה לדירתו נעשתה מתוך האילוץ שלא להיכנס לדירה בה שהו חולה לב ואשה הרה. (ואמנם מבואר בשו"ע שם, שמי שאנסוהו בשלו והראה בשל חבירו, חייב, מכל מקום אין זה נוגע לנידוננו, כי האנס לא הצביע על דירה מסויימת, ומבחינתו כל הדירות שוות. ומלבד זאת, דירת הורי הילד אינם של הילד, כך שגם מבחינת הילד כל הדירות שוות).

ג) יתכן שאין על 'מסירה' כזו חיוב תשלומין, משום שחיוב המוסר בתשלומין הוא מ'דינא דגרמי', דהיינו, פעולת המסירה היא היזק ברור, כמאן דקלייה (-כמי ששרף) לממון חבירו, ו'כתוא מכמר' (-כשם ששור הבר שנפל במלכודת, אין הציידים מרחמים עליו, כך גם ממון ישראל שנפל לידי האנסים, כמבואר במסכת בבא קמא קי"ז.); ובמקרה דנן, אין וודאות שהדפיקה על דלת השכן תגרום לו הפסד, כי יש סיכוי מסויים שבעל הבית ישתלט על השודד בדרך כלשהי (ובפרט באותה מדינה שיש בה ריבוי של מקרי שוד, וכפי שאכן ראינו שאותו שכן חווה כבר 'ביקורי בית' של אנסים...), כך ש'מסירת' הילד, אינה נחשבת לאיבוד ברור ושריפת ממונו של ראובן.

והיה מקום לטעון, שהורי הילד נחשבים ל'מציל עצמו בממון חבירו', שהדין הוא שחייב לשלם לחבירו את הממון שאיבד לו עבור הצלתו (שו"ע חו"מ סי' שנ"ט ס"ד), שכן בודאי היה נוח להם בכך שבנם לא יכנס לדירתם אלא יסור לדירת השכן, ונחשב הדבר כאילו 'שלחוהו' לשם, ולכן היה מקום לומר שנחייבם בתשלום ההפסדים.

אולם, אין זו טענה, כי מי שפנה בפועל לדירת השכן, היה הילד, ולא ההורים (רק שההצלה היתה עבורם), ולכן אין להגדיר זאת כ'מציל עצמו', כי הם לא הצילו עצמם באופן ישיר, ופעולת הבן והשכן נחשבת ל'מבריח ארי' מעליהם. וכמו כן שייכים כאן הטענות דלעיל, שלפנייה לדירת השכן, אין שֵם 'מסירה'. ולכן ההורים אינם חייבים לשלם לשכן.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.