יחסי גומלין: מה מצאנו בבן הזוג שלנו, שגרם לנו לרצות להתחתן איתו?

בכתבה הקודמת סיפרתי על זוג שבא אלי לטיפול, כשהגבר בא בטענה שאשתו מוציאה המון כסף, היא כל היום קונה כמויות של פינוקים ומתנות לכל המשפחה ולא מתחשבת במצב הכלכלי, ואילו האישה טענה שהגבר לא ערני ולא משקיע בצרכי המשפחה. היא לא זוכרת שאי פעם הוא קנה לה איזושהי מתנה, הוא לא מבין שילדים זקוקים להבעת אכפתיות ואביזרים לתעסוקה וכדומה.

בבדיקת עומק הגענו לכך שאותה אישה סובלת מצורך תמידי בקניות. היא מרגישה רדופה אחרי הקולות הפנימיים שאומרים לה שאם תקנה דברים יפים היא תהיה מאושרת.

היא תיארה שמגיל צעיר, בכל פעם שהיא קונה משהו – היא נרגעת לזמן קצר עד שרואה בחנות הסמוכה משהו יפה יותר, ומאותו הרגע הטעם הטוב נעלם ובמקומו מופיע צורך עז לקנות את הפריט הבא, היפה יותר.

אותה אישה הגיעה בתהליך להבנה שהיא סובלת מערך עצמי נמוך מאד, ושהיא התרגלה לברוח מאותן תחושות על ידי התעסקות אובססיבית בקניות שנותנת לה אשליה של ערך עצמי גבוה.  

בכתבה הזו אני רוצה להתייחס לחלק של הגבר בסיפור.

* * *

יש מושג שנקרא "יחסי גומלין" – בכל קשר זוגי יש קשר גומלין בין דפוס ההתנהגות של הגבר לדפוס ההתנהגות של האישה.

הקשר הזה נבחן בדקויות וברגישויות עמוקות מאד. לפעמים לוקח זמן עד שמצליחים לזהות אותן.

כל אחד בוחר את בן הזוג שלו, כי מוצא בו אלמנטים שהם עזר בשבילו – שזה בעצם השלמה לחולשותיו.

הפרדוקס הוא שלאחר זמן, אותם אלמנטים שהערצנו כל כך, הופכים לאתגרים, וכאן מתחילה העבודה.

אני רוצה לחזור לאותו זוג.

כפי שסיפרתי, חוסר האונים שהביא אותם לקליניקה היה ויכוח על החסכנות של הגבר והבזבזנות של האישה.

כשחקרתי מה הביא אותם להתחתן, כלומר – איפה כל אחד חווה את בן הזוג שלו חזק בתקופת הפגישות – התבררו דברים מדהימים. אותה אישה תיארה סיטואציה שממש תפסה אותה: זה היה בפגישה השלישית. הבחור ליווה אותה הביתה בשעה 12:30 בלילה. הם עברו בדרך בצומת מרומזר. הרמזור היה אדום, ומאחר שהשעה הייתה מאוחרת לא היה שום רכב באופק.

באופן אוטומטי היא ירדה לכביש והתכוונה לחצות, אבל הבחור- שהוא כיום בעלה, עצר ולא הסכים בשום אופן להפר את כללי התנועה, אף על פי שלא נראתה שום סכנה מתקרבת.

מבחינתה, לראות אותו כך זו חוזקה – היא חוותה כאן איפוק, שליטה עצמית. ההתנהגות הזו ממש כבשה אותה, והיא הרגישה שיש כאן אדם חזק.

לעומתה, הבחור סיפר שהוא חווה אצלה זרימה. גם בסיטואציה עם הרמזור הוא חווה זרימה, הוא מבחינתו חווה כל הזמן בחורה זורמת שמשתפת ברגשותיה, וסומכת עליו.

הכל נפלא ומרגש. הם מתחתנים, היא זורמת ומשתפת והוא גבר ששולט בעצמו וברגשותיו.

ואז, אחרי ההתרגשות הראשונית, החיים מתחילים, ואותם אלמנטים מתחילים להציק ולהכביד.

מתברר שאותה אישה שהיא זורמת וקלילה, גם מעבירה את כרטיס האשראי בזרימה ובקלילות. האישה הזו בורחת לשרשרת קניות בלתי נגמרת שהתבררה בעצם כטכניקה של בריחה מרגשות קשים של נחיתות ושנאה עצמית.

הסכם ההרגעה העצמית הזה יכול להימשך 120 שנה – בכל פעם שאני מרגישה רע עם עצמי, כשאני חווה איזשהו חלל פנימי – אני בורחת לקניות וממלאה את אותו חסר עד הנפילה הבאה, וחוזר חלילה.

אבל כאן נכנס לתמונה הבעל.

בעלה הוא בחור מחושב, כפי שכבר סיפרנו, התכונה המרכזית באישיות שלו היא שליטה עצמית. הוא לא יכל לשאת את הבזבזנות של אשתו, ואותה התנגשות ביניהם הביאה גם אותה לחוסר אונים, וכך הגיעה לטיפול וזכתה לעצור את שרשרת ההתמכרות ולהתבונן פנימה, כפי שהרחבנו בשבוע שעבר.

כעת מגיע השלב שבו אנחנו עוברים להתבוננות בעולמו של הגבר, כי כמו שהקדמתי – יש כאן אינטראקציה בין עולם הרגשות וההגנות שלה לעולם הרגשי שלו.

השאלה הראשונה ששאלתי אותו היא אם הקניות הללו באמת מכניסות אותו למצוקה כלכלית. האם הוא צריך להתגלגל בין גמ"חים כדי לכסות את ההוצאות של אשתו?

מתברר שלא. אשתו אמנם קונה המון, אבל היא מוצאת פריטים זולים במחירי סוף עונה, והסכום המצטבר הוא לא נורא כל כך. אז למה בכל זאת זה מציק לו כל כך?

כדי להבין את הרגש המדויק, ביקשתי ממנו לתאר אלו פעולות ניסה לעשות עד היום כדי להרגיע את עצמו.

מתברר שאותו גבר ניסה לפתור את הבעיה במגוון צורות: בהתחלה הוא היה נותן לאשתו כסף מזומן – הוא עשה זאת במטרה להגביל את סכום ההוצאה.

אבל מספר פעמים אשתו הגיעה לתסכול נוראי כשהגיעה לקופה לשלם והסכום המוגבל אילץ אותה להחזיר פריטים שהיו ממש דחופים עבורה.

אחרי כמה פעמים כאלו, שחזרה הביתה טעונה ומתוסכלת, היא ממש לחצה עליו לתת לה את כרטיס האשראי, והוא נכנע.

כאן הוא מתאר חוסר אונים עצום - אין לו שמץ של מושג מה מצב החשבון ולאן הגיע גובה הבזבוזים.

הוא מספר שמידי פעם היה נכנס לבדוק את מצב החשבון, ותמיד ראה שאשתו לא הגזימה, ובסך הכל מצב החשבון מאוזן, אבל הוא לא יכל לשאת את רגעי המתח שבהם כרטיס האשראי מופקד בידי אשתו והוא לא מעודכן באופן מידי במצב.

ואז הוא מצא פתרון חדש. הוא גילה שחברת האשראי נותנת שירות שיכול ממש להציל אותו – לפני כל עסקה הוא מקבל הודעה לטלפון הנייד, ועד שהוא לא מאשר את סכום ההוצאה – העסקה לא יכולה להתבצע.

נפלא!

כמה שבועות של שליטה מלאה נתנו תחושת רוגע, אבל הזמן עבר וחווית השליטה נעלמה, הוא מגלה שהנפש שלו עדיין סובלת. הוא לא מצליח להרגיש את תחושת השלווה והביטחון שרצה כל כך.

כך מצא את עצמו במצוקה ובחוסר אונים. ואז הוא הגיע אלי.

מה בעצם הוא רצה ממני? לקבל שליטה חדשה, שאני אשנה את אשתו, ואז תחזור אליו תחושת השליטה והבטחון.

כי למעשה, כל פעם שבני זוג מגיעים לטיפול זה בגלל שהגיעו לחוסר אונים, שהרי אם השליטה עובדת – למה שיבואו? ואז, כשמגיעים, הם מבחינתם רוצים שאחזיר את השליטה לידיים, וכאן יש לנו חלון הזדמנויות לבניית אמון, בדיוק כמו שהרחבתי והסברתי בשבוע שעבר.

לכן לעולם לא אנסה לשנות אותם או לחלק עצות כדי לתת תחושת ביטחון, אלא לבנות את האמון מחדש, מה שמתאפשר דווקא בגלל חוסר האונים.

ומכאן התחלנו לצלול לילדות.

ניסיתי לשאול אותו מאיזה גיל הוא זוכר את עצמו מפעיל שליטה חזקה ומפחד לאבד אחיזה בכל מה שמתרחש סביבו.

מתברר שאותו גבר, כשהיה ילד קטן, חווה חוסר אמון מאבא שלו. תמיד הרגיש שאבא לא סומך עליו. אבא שידר לו שהוא פזיז ולא יודע להפעיל שיקול דעת נכון. בכל פעם שטעה בבחירותיו, הוא קיבל מאבא שדר של "ממך לא ציפיתי להצליח, ידעתי שתיכשל".

כך, מאז ועד היום, הוא גדל עם צורך בעודף שליטה, מאותו מקום חלש של חוסר ביטחון הוא מפעיל שליטה מוגברת, כדי שחלילה לא יטעה ולא יגשים את נבואות הזעם של אבא, שידע שהוא לא יצליח...

ההבנה הזו הייתה מצמררת. אם בתחילת הפגישה היה נראה שהגבר חזק כמו פלדה – פשוט התחילו לזלוג ממנו דמעות.

השיח המדויק הזה פשוט המיס אותו ופתח לו את הלב והעיניים, להתחיל מסע של התבוננות פנימית, במקום לחפש מהבוקר עד הלילה אחרי הגנות שונות שלא מוכיחות את עצמן.

הרב אריה אטינגר הוא יועץ ומייסד בית ספר להכשרת יועצים זוגיים.