הגביר התפעל מחידושי התורה שמצא בחליפת האברך, וביקש ליתן לו 1000 דולר...

מעשה בגביר נכבד שהגיע אל כולל אברכים, על מנת להיפגש עם ראש הכולל ולהרים תרומה הגונה עבור קופת הכולל.

כשנכנס הגביר לבית המדרש, הבחין שהציבור מתכונן לתפילת מנחה, והחליט שגם הוא יעמוד להתפלל עמהם. אך בעיה אחת הפריעה לו - הנה האיש מקפיד ללבוש חליפה בעת התפילה[1], וכעת הגיע למקום ללא חליפה. פנה אפוא אל ראש הכולל ושאלו: 'האם יש כאן חליפה מיותרת שאוכל ללובשה בתפילה?'. ראש הכולל ניגש אל אחד האברכים שנוהג להתפלל יותר מאוחר, וביקש רשות להשתמש בחליפתו. כמובן שהאברך הסכים, והגביר הנכבד קיבל לידיו את חליפת האברך.

החליפה לא היתה כלל מסוג החליפות היוקרתיות שנוהג הגביר ללבוש, אלא חליפה פשוטה מאוד, אך דוקא משום כך, חש האיש הנכבד בהתעלות והתרוממות הרוח בתפילתו; 'ככל הנראה אני עטוף בכסות של תלמיד חכם שאין לו בעולמו אלא תורה...'. הגביר הבחין, שכיס חליפת האברך מלאה בדפים, וסקרנותו גברה - מעניין מה רשום בהם...

בתום התפילה שלף מהכיס שני דפים שנכתבו בכתב יד, עיין בהם, ואורו עיניו... בדף האחד הופיעו חידות משעשעות בדברי תורה, כשמהעבר השני הופיעו הפתרונות, ובדף השני - מערכה מרתקת בסוגיית ספק מתנות עניים. הגביר קרא את הדפים מתוך עונג רב, והפטיר: 'אשריי שזכיתי לתמוך בכולל שיש בו כאלו עמלי תורה'.

בתום הפגישה במשרדו של ראש הכולל, מגיש לו הגביר צ'ק מכובד כתרומה לכולל, ולאחר מכן מסר לו צ'ק נוסף על סך 1000 דולר, וביקש: 'תעביר נא את הצ'ק לבעל החליפה. היתה לי הרגשה מיוחדת כשהתפללתי בחליפתו, וגם עניותו ניכרת מכסותו'. הגביר הוסיף 'התפעלתי גם מחידושי התורה שמצאתי בכיס החליפה; כעת יהיה לי מה לספר בבית'... וחלף הלך לו.

ראש הכולל התעניין לראות את הדפים ששימחו כל כך את הגביר, והנה כשהתבונן בהם הבחין מיד שהם לא נכתבו על ידי בעל החליפה, אלא על ידי אברך אחר מחובשי בית המדרש, וזה נתן אותם לבעל החליפה כדי שיעבור עליהם...

כעת בא ראש הכולל ושואל: מה עלי לעשות עם הממון שקיבלתי?...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

נראה שיש להעביר את מלוא הסכום לבעל החליפה, משום שמסתבר שהתרומה היתה ניתנת לבעל החליפה אף ללא מציאת חידושי התורה, לאחר שהגביר התרשם שמדובר בתלמיד חכם עני, וזכה להרגשה מיוחדת בתפילה עם חליפתו, וקריאת חידושי התורה רק הוסיפה לתחושת הערכתו לאברך. זאת ועוד, שהגביר פתח בעניין 'מעלות' החליפה, ועניין הדברי תורה צויין לבסוף, ולכן יש לנקוט שהמתנה שייכת לבעל החליפה.

כמו כן, הגביר אמר שרוצה ליתן לבעל החליפה, ולא התנה שהמתנה ניתנת לו רק אם דברי התורה נכתבו על ידו, אלא נתן בסתם, ללא הגבלות.

ומעשה אירע בבחור שחפץ היה לישא בחורה אחת, והודיע לאביה, שהוא בעל משרה חשובה, ומקבל משכורת הגונה מידי חודש. לאחר הנישואין, התברר ש...אין לאיש כלל עבודה ומשכורת!

ונשאל רבינו הרוגאצ'ובר (שלמת יוסף סי' כ"ז) - האם הקידושין נחשבים לקידושי טעות? -

והשיב, שדבריו של החתן הם בגדר 'פיטומי מילי' (פטפוטים בטלים בעלמא), משום שלא התנה אבי הכלה מפורשות שהנישואין יהיו רק על מנת שאכן נושא החתן במשרה החשובה...

וכעין זה נאמר גם בענייננו - מאחר והגביר אמר ליתן את הצ'ק לבעל החליפה, ולא הציב תנאי שנותן רק אם בעל החליפה הינו גם כותב דברי התורה (אלא רק ציין שגם נהנה מדברי התורה), ממילא המתנה שייכת לבעל החליפה בלבד!

לסיכום: יש ליתן את הצ'ק לבעל החליפה.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.